מי שזוכר את ימי הממשל הצבאי בשטחים זוכר גם כי לא תמיד הייתה מופנית לשרות במסגרת זו העילית שבקצונה הצה"לית. בתקופה עגומה זו - נתקבל בעיני הרושם כי את עודפי הממשל הצבאי היפנה צה"ל ליק"ל. אני מניח כי אני עושה עוול לקצינים בודדים - רבים מחונכי היק"ל אותם פגשתי אז, היו לא מקצועיים. החפיפניקיות, הסטנדרטים המקומיים, העדר המקצועיות, חוסר האחריות לחייהם ולחיי החי"רניקים השומרים עליהם זעקו לשמיים. אך חמור מכך - גם הנורמות המוסריות בהם נתקלנו בשטח היו ירודות.

לצערי בעניין החומר האנושי לא היה שינויי גדול גם בהמשך...




קו זה שהיה אקורד הפתיחה של יק"ל כמלכת השטח היה גם אקורד הסיום של שרותנו הסדיר.
לא הייתי טורח להזכיר בגועל ימים אלו - אלמלא כחצי שנה לאחר שחרורנו קפאתי במקומי מששמעתי על שני חילי צה"ל שנחטפו בידי החיזבאללה באותו האופן מפניו התרענו. חיי החטופים שהיו צעירים מאיתנו רק בשנתיים-שלוש, קפאו לנצח בשל זחיחות פושעת.


אתה מתכוון ל"עיקול החטופים" בבית יהון? כל פעם שעברנו שם הרגשתי תחושה מאוד מוזרה, בזמנו(1987) היינו מבצעים את מה שנקרא "ירי מונע" תוך כדי מעבר שם... המראה הסוריאליסטי של עיירת רפאים כולל מכוניות בחניה והכל מחורר מירי בלתי נגמר של שנים על שנים גורם להרגשה מאוד מוזרה...