בספר של מוקי בצר, הוא מספר שאחרי מלחמת ששת הימים, הם עשו סריקות בחוף הצפוני של סיני אחרי חיילי קומנדו מצריים, ובין היתר הסתייעו במטוס פייפר חמוש במקלעים שירה לנקודות חשודות.
בספר הוא מציין כי באיזהשהו שלב הוא ירד מהמטוס וזמן קצר אח"כ הוא התרסק.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח