בהמשך לאשכול שפתחתי שלשום ב"מה שבראש", השיר האחרון במחרוזת ההיא של מישל דלפש ממש נכנס לי ללב והתלהבתי ממנו, אז בעזרת האינטרנט תירגמתי אותו לעברית.
התוצאה לפניכם, ומיד אחריה - המקור. השיר מדבר על צייד, שיום אחד נתקף בייסורי מצפון.

בית ראשון:
השעה הייתה חמש בבוקר, עברנו בין הביצות, מכוסים בערפל. הרובה שלי היה בידי, במרחק דרור דאה לו, גבוה. כלבים ממהרים הלכו מלפנים, באחו.

פזמון:
לפתע, מעל האגם, ראיתי את אווזי הבר. הם עזבו בשעת צהריים לכיוון דרום הים התיכון.
חוגלות עפו מעל השדות, טיפסו לעננים, היער שר, השמש זרחה בקצה הביצות.

בית שני:
עם הרובה בידי, עמוק בפנים חשתי קצת אשם, אז עזבתי לבדי. לקחתי את הספניאל שלי לטיול, הבטתי על תכול השמיים, וזה היה טוב.

פזמון:
לפתע, מעל האגם, ראיתי את אווזי הבר. הם עזבו בשעת צהריים לכיוון דרום הים התיכון.
חוגלות עפו מעל השדות, טיפסו לעננים, היער שר, השמש זרחה בקצה הביצות.
וכל הציפורים האלו, שהיו כל כך יפות, שם למעלה בשמיים, הייתי רוצה להתלוות אליהן ליעדן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.