בדיווח הזה נכתב: "התקציב כולל גם מימון כלי טיס מסוגים שונים, גם איסוף מודיעין כמו למשל לוויינים, וגם חימוש ייעודי וייחודי שאמור לאפשר את התקיפה הזו." מוזכר שם גם רמז לאיראן מצד חיל האוויר האמריקאי, שגם הוא חושף יכולות של חדירת בונקרים. לדעתי, לא במקרה שני הדברים מוזכרים בדיווח אחד: אני מאמין שיש כאן מהלך מתואם בין ארה"ב לישראל שמטרתו להגביר את הלחץ על איראן. אני לא לגמרי משוכנע שיש כוונה אמיתית להוציא את המיליארדים על בניית כח לתקיפה; אני חושב שבממשלה מבינים היטב שתקיפה שלא התרחשה לפני עשר שנים כבר לא באמת תוכל להתרחש היום (גם אז לא היתה, לדעתי, ריאלית). אבל גם הכותרות מסייעות לקידום הלחץ.

בהזדמנות זו שווה לציין שני מאמרים שנתקלתי בהם לאחרונה שמעודדים חשיבה חדשה בנושא האיראני. האחד הוא מאמר של עמי רוחקס-דומבה שקורא לבחון מה ההשלכות של התגרענות איראנית - אם נניח, לצורך הענין, שאין לנו אפשרות מעשית למנוע אותה - על בניית צה"ל ותקציב הבטחון. בעיניו, אחת ההשלכות היא ירידה בחשיבותו של חיל האוויר כזרוע ארוכה משום שבמצב של התגרענות ישראל לא תשלח מטוסים לתקוף באיראן. אפשר לחלוק על ההנחות והמסקנות אבל מעניין לקרוא. השני הוא מאמר של אלון פנקס שקורא להחליף את האסטרטגיה מול איראן ולפגוע בה עצמהכתגובה לטרור שהיא מפעילה נגדנו באמצעות שליחים, בין אם בדרך של תמיכה בארגוני פרוקסי שיפעלו נגדה או בדרכים אחרות. שוב - מעניין לקרוא ולחשוב.