המקרה של מורנו הוא, כמובן, חריג ביותר - הן מבחינת הנסיבות של הארוע והיסטוריית השירות של מורנו והן מבחינת הפרסום שעצם הנפילה והסתרת התמונה זכו לו. אבל משתקפת כאן שאלה גדולה יותר של פרסום שמות חיילים ונסיבות מוות. מדי שנה ביום הזכרון מספר החללים עולה בכמה עשרות - אני חושב שמשהו כמו 50-80 בערך, ללא נופלים בפעילות מבצעית. אין פרסום מסודר של שמות החללים וגם לא של נסיבות המוות. במקרים של התאבדויות זה מובן - הן מבחינת הפגיעה הפוטנציאלית במשפחות (שזה, אולי, המקרה הנפוץ יותר של משפחה שלא רוצה ששם ותמונה יפורסמו) והן מחשש (לא מוצדק, להבנתי) לעידוד התאבדויות נוספות. אבל במקרים אחרים אין לזה הצדקה. וגם אם נניח שלא מפרסמים שמות של חיילים שנפלו במהלך שירותם ולא התאבדו כדי שלא יתגלה מתוך הפרסום מי התאבד, עדיין מן הראוי היה שצה"ל יפרסם מדי שנה לפחות עדכון סטטיסטי על נסיבות המוות: כך וכך מתאבדים, כך וכך נהרגו בתאונות, כך וכך מתו ממחלות, כך וכך הם נכי צה"ל שנפטרו ומוכרים כחללי צה"ל (כל נכה מעל דרגת נכות מסויימת מוכר אוטומטית כחלל צה"ל כשהוא נפטר, גם אם ניהל חיים רגילים חמישים שנה אחרי הפציעה).