אכן התכוונתי לאמור בדבריך. מטרתי הייתה להבחין בין שני סוגי אוכלוסיות:

1. הנוודים פליטים מהגרים -שאין להם אזרחות מספר ויכולת מעבר גבולות - הללו חסרי זכויות באופן מוחלט. מציאותית האפשרויות נעות בין משק בית - סוג של עבדות. לבין פשע ו/או הומלסיות. (אי אפשר להתעמר בהם לגמרי משום שברמת המדינה ישנה אכיפה במקרי קיצון).

2. אלו שיש להם מעמד אזרחות שירותים וכו'. אך הם בתחתית הסוציואקונומית. לאלו יש את מלוא הזכויות השירותים ואף תמיכות כלכליות בכל הרמות - פדרלי מדינתי עירוני. יחד עם זאת הם עדיין מועסקים בעבודות פשוטות מאוד ותנאי השכר שלהם מינוריים. בדרך כלל הם חסרי כל אופק כלכלי וחברתי ואף משפחתי (80% חד הוריים. שתוקי כלשון התלמוד).

גם מציאות החיים הנ"ל דומה במשהו לעבדות לטעמי אך יש מרחק עצום בין שני הקבוצות שאותו התכוונתי לאפיין. תוכל כמובן להגדיר כפי שתרצה.
יש לשים לב לנקודות הבאות:

• יש פער בין המקובל בארץ ביחס לתנאי עבודה לבין המקובל בארה"ב. בהעדר חוזה אישי אין חבות פיצויים כמו כן ניתן לפטר ללא הגבלה למעט מקרים מסוימים מאוד (מקרי אפליה, נקמה, השתקת ביקורת וכו'). המינוח הוא At will employee כלומר תעסוקה חסרת הגנה. במקרים אלו אפשר לפטר ללא כל הודעה מראש וללא כל סיבה נראית לעין ובלבד שהיא לא תהיה בשל מקרים האסורים בחוק. כמו discrimination or retaliation.
• בקרב מעמד הביניים התעסוקה המקובלת היא חוזית ומצבם שונה לגמרי בשל הנ"ל. (בדרך כלל לא מגבילים יכולת פיטורין אך מגדירים פיצויים ומצנחים). למותר לציין שהאמור לא מוצע לעובדים פשוטים.