1. פצצת GBU-43 MOAB היא פצצת דלק אוויר שנועדה להשמיד מטרות רכות כמו חיילים, ציוד, ורכב לא ממוגן על פני שטח נרחב, ואין לה שום יכולת חדירה קשה למעט אפקט וואקום.
2. הפצצה הזאת היא יותר מהכל נשק פסיכולוגי, שנועד במקור להרתיע את חיילי צבא סאדאם לפני הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003. היא נועדה לשחזר את אפקט ההרתעה שהושג במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 שהושג אז על ידי פצצות BLU-82 Daisy Cutter, שלפני הטלתן האמריקאים פיזרו מהאוויר כרוזים על הכוחות העיראקיים המזהירים שהפצצה הכי גדולה עלי אדמות עומדת להיות מוטלת עליהם. חיילים עירקים רבים פשוט תפסו את הרגליים וברחו בריצה אל תוך המדבר, אלה שנשארו תיארו חוויה דומה לזו של שורדי הפצצה הגרעינית (בהפרש סדרי הגודל המובן מאליו, והנזק השיורי שלא היה).
3. ה-MOAB יוצרה בעבודת יד ובכמות מזערית של 15 פצצות בלבד, שבפועל אפילו לא הוטלו במלחמה בעירק. מעבר לפצצות הבודדות שהוטלו בניסויים בארצות הברית, הפעם היחידה בה נעשה שימוש מבצעי בפצצה כזאת היה באפגניסטן בשנת 2017.
4. הפצצה הזו כל כך גדולה וכבדה שכאמור נדרשת הטלה ממטוס תובלה, מה שבהכרח דורש חיסול מוחלט של כל איום נ"מ כלשהו באזור המטרה ובנתיבי הכניסה והיציאה אליה. כמו שכולנו יודעים המצב באירן אינו בהכרח כזה, במיוחד שמדובר במטוס יחסית איטי ומגושם עם יכולת תמרון והתחמקות מוגבלת מאוד.
5. בהמשך לסעיף 3, מעצם הכמות הקטנה אין יצוא של הפצצה למדינות ידידותיות כולל ישראל. כך שכל הדיון הוא לגמרי אקדמי ולא קונקרטי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל