חוקי הוא תיאור של מכניזם. לגיטימי הוא תיאור ערכי. החלטה שמתקבלת במכניזם הכולל פרוצדורה מסויימת בכנסת היא חוק בלי קשר לתוכנו. חוק הנוגד ערכים דמוקרטיים או מוסריים איננו לגיטימי.

למשל:

- חוק המבטל את הבחירות וקובע ששרון יהיה ראש ממשלה לכל ימי חייו.

- חוק השולל את זכות לבחור ולהיבחר מבעלי הכנסות נמוכות או מנשים או מהומוסכסואלים.

- חוק המתיר המכשיר עבדות.

- חוק האוסר על ברית מילה.

גם חוקים המתקבלים על ידי הנבחרים בניגוד להבטחותיהם בבחירות בנושאים מרכזיים אינם לגיטימיים. העם הוא מעל לכנסת ומעל לבג"ץ. העם הוא הריבון העליון. כל החלטה העומדת בניגוד לרצונו המוצהר של העם איננה לגיטימית. כאשר הנבחרים אינם מיצגים את רצון העם סמכותם פוקעת.

בבחירות נבחרו הרוב על בסיס מצעים השוללים נסיגות חד צדדיות (הדבר כולל את "שינוי"!). לכן החלטה של הנבחרים בעד נסיגות כאלה איננה מייצגת את רצון העם בנושא מרכזי. היא התקבלה ללא סמכות והיא בלתי לגיטימית. ההחלטה התקבלה על בסיס שוחד אישי לחלק ממקבלי ההחלטות ולכן היא מעילה כפולה במחוייבות הנבחר לבוחריו.

בסופו של דבר - השכל הישר והמצפון הם אמות המידה הטובות ביותר כדי לבחון את הלגיטימיות של החלטות. נכון - זה יותר קשה מאשר צייתנות מכנית לשרשרת הסמכויות. אבל גם לאחר בחירות אסור לאפסן את השכל והמצפון. אדם הגון לוקח אחריות אזרחית ומוכן להיאבק על כבודו וערכיו כאשר שכלו אומר לו שהיתה מעילה קרדינאלית באמונו.

החלטות בלתי לגיטימיות אסור לקיים. חייל, שוטר, פקיד רשות חייב לציית קודם כל לעם ולא לממשלה, לכנסת או לבית המשפט העליון.


הפחד מאנרכיה שתבוא אם אכן כך ינהגו הוא מוגזם. במאבק נגד טוטליטריות צפויה מידה מסויימת של אי סדר זמני. הסדר יחזור על כנו כאשר תוחזר הדמוקרטיה.

ציות לחוקים בלתי לגיטימיים איננה מידה טובה ואין להתגאות בו. זוהי כסילות. זהו המצב היום. ולכן היום -

צייתנות היא חרפה!



ובאשר למהות תוכנית הגירוש.

1. זהו גירוש ולא "החזרה הביתה". גם גוש קטיף הוא בית. הוא בית לאומי בהיותו חבל בא"י והוא גם בית פרטי לאלה שגרים שם 30 שנה ולאלה שנולדו במקום. הוא בית יותר מאשר מקום כמו "ניצנים" שבו לא גר מימיו אף תושב של גוש קטיף.

2. אין שום בעיה דמוגרפית בגוש קטיף. אין שם ערבים כלל. גירוש היהודים ומסירת השטח לערבים לא ישפיע על שום בעיה דמוגרפית. התירוץ הזה הוא אחד השקרים הגדולים ביותר של התוכנית (ממש כמו שמה השיקרי "התנתקות" הבא, גם הוא, לחזק את השקר כאילו היא מסייעת לפיתרון הבעיה הדמוגרפית).

3. שיפור הבטחון (גם אם היה נכון) איננו יכול להיות סיבה מוצדקת לוויתור על חלקי מולדת ומסירתם לנוכרים. עם נלחם נגד מי שמנסה לגזול את אדמתו ולא מוסר אותה תמורת "פרוטקשן".

כמו בתחום המאפיה - מי שמוכן לשלם "פרוטקשן" הוא לא רק פחדן וחסר כבוד אלא גם טיפש. קניית בטחון תמורת חבלי מולדת מביאה בסופו של דבר סכנות גדולות יותר. "הסכם אוסלו" הוכיח זאת.

4. מדינת ישראל איננה אוסף מיקרי של אנשים שבחרו להתיישב דווקא בא"י כי פה היה להם קל לנצל את חולשת הילידים.

זאת בדיוק טוענים הערבים. הם צודקים כאשר הם אומרים שלמדינה כזאת אין זכות קיום.

מדינת ישראל היא מימוש המימד הטריטוריאלי של עם ישראל. היא חלק מן הזהות של העם היהודי. גבולותיה הם הגבולות ההיסטוריים של המדינה. חבר העמים שהכיר בזכותו של העם היהודי למדינה בא"י עשה זאת רק מאחר וראה את המדינה כ"הקמה מחדש" (כך היתה ההחלטה) של מדינת העם היהודי הקדומה.

לכן הממשלה יכולה להחליט לנצל כל הזדמנות כדי להחיל את שלטון העם היהודי על שטחים הולכים וגדלים בא"י ואין לזה סמכות סימטרית להקטין שטחים אלה. נימוקי נוחיות בטחונית, מדינית או כלכלית אינם לגיטימיים בנושא זה. גם אם החזקת א"י כרוכה במחיר בטחוני, מדיני או כלכלי - יש לשלם אותו. במחיר זה כלולה הזכות לקיום המדינה בשטח כלשהו.