ושל כל צורת שלטון המבוססת על בחירות חופשיות. העובדה שיש בחירות חופשיות אינה אומרת דבר על איכות המתמודדות, ועל איכות הבחירה של האזרחים. לעתים בחירות חופשיות הן דרכו של רודן להישאר בשלטון.

אין שום הבטחה בדמוקרטיה כי השלטון אכן יהיה תקין ונקי משחיתות, והנקודה הכואבת ביותר היא שאין שום דרך לוודא כי המנהיגות הנבחרת אכן תקיים את מצעה. השבר הזה גדול במיוחד במצב של שלטון פרלמנטרי, שבו המפלגות צריכות להתפשר על מצעיהן כדי לקיים קואליציה. ללא פשרה - לא תהיה ממשלה, ולכן בשלטון פרלמנטרי כפי שנהוג בישראל עוד יותר קל לברוח מהמצע בתואנה של "לא צרינו להפקיר את השלטון לאופוזיציה".

לכן כשניגש אזרח משכיל אל הקלפי, הוא אמור להבין כבר (אם הוא לא הבין את זה ב-77') שהוא אינו מצביע בעבור מצע או אידיאולוגיה, אלא בעבור אנשים שעליהם הוא סומך שהם יקיימו את מצעם. כשהוא בוחר מפלגה שהיא פרגמטית, כלומר לא ש"ס או שינוי המובלות בידי אדמו"רים אלא מפלגה שבה לחברים שונים יש דעות שונות מאוד - הוא צריך לצפות לכך עוד יותר. כשבנוסף הוא בוחר רו"מ הידוע כשקרן ותכמן - אין לו על מה להלין.

הפתרון ? תתפלא שלא לכל דבר יש פתרון. אם לאזרחים לא אכפת ממה שקורה במדינה, והם ממשיכים (וימשיכו) להצביע לאותן מפלגות ששיקרו ורימו אותם (והרי ההתנתקות היא לא הפעם הראשונה והאחרונה שבה משקרים או לא עומדים בהתחייבויות להם), הרי שאין פתרון. הדמוקרטיה מכילה כלים לטיפול בממשלה סוררת - מבקר המדינה ובית הדין העליון. לצערינו הדמוקרטיה לא מכילה כלים לטיפול בעם מטומטם. נכון, בכנסת יושבים 120 איש שמשתינים עלינו בקשת מהמקפצה, אבל אסור לשכוח שאנחנו נתנו להם את הסולם. וכל עוד ניתן סולמות לעוזי-כהנים והנעמי-בלומנטלים למיניהם, נמשיך לדמיין שיורד עלינו גשם.

קפצתי לביקור