תודה על המאמר המאלף ומאיר העיניים שהבאת.
אכן, אולי לא קשר ישיר לדברים שהבאתי מזאב שיף, אבל אכן יש קשר עקיף
בין הדברים.
נראה לי שהמצב הזה נובע מחולשת הדרג המדיני בכל הקשור לקביעת מדיניות
חוץ ובטחון מול מערכת מאד משומנת שלאורך השנים יצרה לעצמה אג'נדה משל עצמה
שלא תמיד הולכת יחד עם האינטרסים האמיתיים של מדינת ישראל.

בנאום הפרידה שלו ממשרת הנשיאות ב 1961, הזהיר הנשיא האמריקאי היוצא דוויט אייזנאוהר
מפני עוצמת מה שהוא כינה "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי". זו מערכת של קשרים וקשרי גומלין
בין המערכת הביטחונית והתעשיות הצבאיות/בטחוניות. אייזנאוהר זיהה התחזקות המארג הזה
על חשבון מוסדות שילטוניים שתפקידם להחליט על מדיניות.

ניתן לאמר שבישראל התפתחה לאורך השנים דינמיקה דומה של יצירת מארג יחסים
ואינטרסים דומה בתוך המערכת הבטחונית הצבאית והאזרחית ובינה לבין גופים שונים
המשתייכים לתעשיות הבטחוניות בישראל. ההתנהלות והתקדימים שארעו בשנים האחרונות
מדגימים זאת היטב: מקרה פולארד, התחזקות המלמ"ב ויחיאל חורב העומד בראשו כניסתו
לתחומים שלא אמורה להיות לו נגיעה אליהם וההשפעות השליליות הנובעות מכך, היחסים
המעורערים עם מדינה חשובה כמו דרום אפריקה, פרשת מטוס הפלקון ועוד סידרה של מקרים
שגרמו לישראל נזק רב.

אחת הסיבות לתופעה הזאת היא כמו שאמרתי חולשת הדרג המדיני שנובעת מהעידר גוף
הממליץ על מדיניות ובקרה על ישומה לצד הדרג המדיני המחליט, דוגמת המועצה לבטחון
לאומי בארה"ב. כמו כן, גוף שאמון על טווית ושימור הקשרים הבינלאומיים של ישראל
נמצא מאז שני הראשונות לקום המדינה בצילו של משרד הבטחון והכוונה למשרד החוץ.

כך יוצא שפעם אחר פעם ישראל מוצאת עצמה בסבך של עימותים עם גורמים שונים
בזירה הבינלאומי, כשהפעם התיסבוכת היא עם ארה"ב.

על פי דיווחי חדשות ערוץ 10 מאתמול בערב, 4 אישים מרכזיים במשרד הבטחון נמצאים
כרגע בסכנת הדחה :
מנכ"ל המשרד עמוס ירון
ראש המלמ"ב יחיאל חורב
ראש סיב"ט יוסי בן חנן
וראש משלחת משרד הבטחון בניו יורק יקותיאל מור.

והדברים רחוקים מסיומם