הפנים שמאחורי השכפו"ד\ מאת יוסי לוי

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/258/995.html

מסקנות מהשטח: חודש מילואים בשטחים. דברים שרואים רק משם

ביום חמישי שעבר, אחרי קרוב לחודש מילואים, מהם שלושה שבועות בשומרון, אמר לי המג"ד, סא"ל דעאל לוי, ש"העם לא מחובר למה שקורה כאן. החטיבה שלנו נחשבת, בצדק או שלא, לחטיבת המילואים הטובה ביותר של צה"ל. מה שמכונה בתקשורת "יחידה מובחרת". על ייעודה "בזמן אמת" לא ניתן לפרט. אבל אפשר לומר בביטחון שב-20 השנים האחרונות עברו דרכה כמה מטובי המפקדים של צה"ל. חודש ימים לפני המילואים פורסם מכתב הסרבנים. יוזמיו היו שני קצינים מהגדוד המקביל. המכתב זמזם כל הזמן ברקע, כמו רוטור עצבני של מסוק שלא עזב אותנו לאורך כל המילואים. הכעס היה בעיקר בגלל שאותם סרבנים הציגו אותנו כביכול כפחות ערכיים ומוסריים מהם. "לא מספיק שיש עלינו ביקורת מהמשפחה שפוחדת, מהחברים שקוראים לנו פראיירים", אומר יניב מאיר, צלף ביחידה, "יש עוד את הסרבנים שמציגים אותנו כפאשיסטים, רוצחים צמאי דם, ואת עצמם כמוסריים. מקומם של הקצינים האלה בכלא". המכתב ליווה אותנו כבר משיחת הפתיחה של המח"ט, אל"מ אייל אייזנברג: "אני מתבייש ומרגיש תחושת כישלון, לראשונה בחיי אני מתבייש שאני מפקד על חיילים". אייזנברג הוא אחיינו של אלוף (מי ל') אורי שגיא, בוגר שלדג. את מכתב הקצינים הוא רואה כמעט כפגיעה אישית: "האירועים שתיארו (שני הקצינים הסרבנים) לא היו ולא נבראו. העובדות סולפו. לדוגמה, היה פרק זמן של 48 שעות שבו היתה התרעה ספציפית על אמבולנס ממולכד. באותו פרק זמן נתתי הנחיה שלא לעכב אמבולנסים במחסומים, אבל לפני שנותנים לאמבולנס לעבור, להכניס את החיילים במחסום מאחורי מיגונים ומחסות. במקום זה, בחר אותו קצין לאפשר לאמבולנס לעבור מבלי שטרח קודם להגן על החיילים ובכך החליט בעצם לסכן אותם. הרי להכניס את החיילים מאחורי הבטונדות זה עניין של שניות". אייזנברג מדבר בשקט ובאיפוק, מנסה להסתיר את תחושותיו. השיחה מתקיימת בפני מפקדי הגדוד: "הקצין השני נשאל, 'אם אתה מזהה בוודאות פלסטינית חמושה בסכין שבאה לדקור חייל שלך, האם תירה בה?'. הוא ענה שלא. בחרתי להדיח אותם כי הם לא ראויים להוביל אנשים. הטענות שלהם היו פוליטיות, על עצם הישיבה בשטחים והשליטה על עם אחר. אין לי בעיה עם דעות פוליטיות. יום אחרי המילואים שילכו להפגין, אבל אל תכניסו את הפוליטיקה לצבא. אם זה יקרה אז באמת לא יהיה לנו מה לחפש כאן ואפשר לכבות את האור."הצ יפיות מחיילים שונות מהציפיות ממפקדים. נכון שבשנה וחצי האחרונות נעשו בשטחים גם מעשים לא ראויים, אבל אותם סרבנים כשלו כמפקדים וחצו קווים אדומים כשלקחו את זה לכיוון של המרדה וסרבנות. אתם המיטב שיש בארץ, אין יותר טובים מכם", סיים המח"ט. במשך ארבעה ימים באל"ל (אימון לפני לחימה) למדנו איך להציב מחסום בצורה מאובטחת, איך לפרוק ולירות מג'יפ סופה ממוגן ששוקל קרוב לשלוש טונות, איך להקים מחסום פתע ועוד. האימון טוב, הנוף בלכיש מדהים, אבל כמו תמיד, יש הבדל בין בית הספר לחיים. ולעתים צריך דמיון פרוע או יכולת אלתור של נגן ג'ז כדי ליישם בשטח את הכללים שנלמדו באימון.אחרי אינסוף שיחות והוראות פתיחה באש, שכדי לפשט אותם נאמר "אם יש אמצעי וכוונה * פותחים באש", הגענו לשטח בשומרון. הדרך העלתה זכרונות מרים מלבנון. הנוף כמעט כמו שווייצרי, התושבים קצת פחות. אבל מה שבעיקר מציף את הזכרונות היא הנסיעה ברכב הספארי הממוגן. "פעם ראשונה שאני נוסע בשטחים בספארי" היה משפט שחזר על עצמו. היינו כוח של שתי פלוגות שהתמקם בפאתי אחת ההתנחלויות.
("מעריב, פורסם ב- 08.03.2002. המשך הכתבה בקישור מעל)

אני איש הקשר\ מאת אלוף אייל איזנברג, מפקד פיקוד העורף

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4129444,00.html
את מרבית שירותי הצבאי העברתי ביחידות הלוחמות של צה"ל. ביחידות אלו נדרשתי לא אחת לגלות מנהיגות, נחישות ואף תעוזה. קיבלתי החלטות שהיו גורליות, והמשותף בין כולן הוא שיח בין לוחמים. תמיד פיקדתי על חיילים שביצעו את הנחיותיי, הן דרך הסמכות הצבאית והן על ידי האמון בי כמפקדם. לפני שלושה חודשים נפלה בחלקי זכות. הוטלה עלי המשימה להוות איש הקשר של הציבור האזרחי לעשייה הצבאית ולהכין את אוכלוסיית מדינת ישראל להתמודדות טובה יותר במצבי החירום השונים. זכות זו, טומנת בחובה אתגרים רבים. אתם אזרחי ישראל, לא תחת פיקודי ולא מכירים אותי באופן אישי. כך שהשפעתי עליכם ועל הצעדים אותם תנקטו במצב רגיעה על מנת להיות ערוכים לחירום, מאתגרת ביותר ודורשת יצירתיות רבה. במהלך תפקידי אני מבקר חדשות לבקרים ברשויות המקומיות, במשרדי הממשלה, בארגונים השונים ובמקומות ציבוריים נוספים. ניתן לראות כי פגישתי עם אזרחים נהפכה לשגרה יומיומית. בכל ביקור אני מופתע מחדש לגלות את חוסנם של האזרחים. ביקורים אלו עוזרים לי להבין כי החוסן של המדינה, היכולת שלה לעמוד אל מול האיומים השונים, טמונה בכם, באזרחי המדינה. ככל שתהיו נחושים יותר ותפגינו חוסן, כך הלוחמים בחזית יחושו ברוח גבית לצדקת דרכם בעת ביצוע פעילותם מעבר לקווי האויב. כמובן, פיקוד העורף לא עומד מנגד ודואג להיערכותם של ארגוני ההצלה והשלטון לחירום. הערכות הגופים והתפיסה המרחיבה הם נר לרגלנו. חשוב מכל הוא השילוב הבין-ארגוני של כלל הכוחות הפועלים בעורף. אנו מדינה קטנה אך מאוימת. על כן, אנו נדרשים לשלב ידיים ולפעול יחדיו. אבקש בהזדמנות זו לחזק את ידיהם של אנשי פיקוד העורף, בסדיר ובמילואים, להודות להם על פועלם לכל אורך השנה. דעו, עבודתנו לעולם איננה מסתיימת ומוכנותו של העורף הינה משימה מתמשכת המוטלת על כתפינו ועל כתפיו של כל אזרח במדינת ישראל. אני מאמין בכם ומוקיר את עבודתכם, עבודת קודש. מאחל לכם שנה טוב ושתרוו רוב נחת ותצליחו בכל מעשה ידיכם. בימים אלו, "בין כסה לעשור" בין תחילתה של שנה לערבו של יום הכיפורים, שהוא גם שם של המלחמה ההיא, ברצוני לאחל ששמות של ימים לא יהפכו עוד לשמות של מלחמות. שקול הצפירה ישמע רק בתרגולים ושנהייה מוכנים ליתר בטחון. שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל אזרחי מדינת ישראל. (מתוך הכתבה "אלופי צה"ל מסכמים שנה ומאחלים שנת ביטחון", ynet, ‏ 01.10.2011)

מפקד אוגדת עזה: הצבת כיפת ברזל - קבלת הירי\ מאת חנן גרינברג

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3959323,00.html
בין תרגיל של החטיבה הצפונית לעוד תכנון של המערכה הבאה, התפנה תא"ל אייל אייזנברג לראיון מיוחד בו הציג תחזית שחורה על הצפוי בחודשי המשא ומתן. הוא מזהיר את חמאס מפני תגובה מוחצת ובטוח במוסריות החיילים. ומה עם כיפת ברזל? לא תודה
בעוד פחות מחודשיים אמור תת-אלוף אייל אייזנברג (46) לסגור שנתיים כמפקד אוגדת עזה ולסיים את תפקידו. השבוע חילק את זמנו בין תרגיל של החטיבה הצפונית, שעסק באחד התרחישים של אירוע חמור על גדר המערכת, לבין תכנון המערכה הבאה עם כוחות מחטיבת הצנחנים. והמערכה הבאה - כפי שמעריך אייזנברג, ולא רק הוא - תהיה קשה ועוצמתית מקודמתה. "יש לנו יכולת לפגוע בחמאס באופן קשה, יש לנו כלים רבים, כולם לגיטימיים". כולל פגיעה בבכירי חמאס? "גם פגיעה בבכירים, ולא צריך להסס להשתמש בכלים הללו". גם בתקופה האחרונה מבחין צה"ל בלא מעט ניסיונות של ארגוני הטרור לבצע פיגועים משמעותיים נגד חיילים, בדגש על חטיפה. תא"ל אייזנברג גילה כי במספר מקרים נחשפו מנהרות בתהליכי בנייה שנועדו ככל הנראה להוות תשתית לפיגוע חטיפה. "לאף אחד אסור להירדם בשמירה", הוא מזהיר, "חייבים להישאר להיות דרוכים כי ללא ספק יהיה כאן עימות נוסף, קשה להתנבא מתי בדיוק ובאילו נסיבות, אבל זה יקרה". אייזנברג הציג גם תזה מפתיעה בנוגע למערכת כיפת ברזל ואמר כי קבלתה "פירושה שאנחנו מוכנים לקבל ירי". עבור אייזנברג, ולא רק עבורו, התקופה הזו של שיחות שלום בין ישראל לפלסטינים נחשבת לרגישה ביותר. כפי שחזה השבוע הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, לא מן הנמנע שעל רקע השיחות, יופר השקט באופן דרמטי. לדבריו, "ככל שהתהליך המדיני מתקדם וחמאס מרגיש שהוא אינו חלק מהעניין, זה עשוי להשפיע על פעילותו. ככל שהתהליך הזה יתקדם, אנו עשויים להיות עדים לעליה הולכת ומתמדת בהיקפי הטרור. חמאס לא הפך לאוהב ציון ואינו מכיר במדינת ישראל, ולכן אסור למצמץ מולו בפן הביטחוני. אני מציע להם לא לבדוק אותנו במגרש הזה, כי יש לנו שם פחות אילוצי ביצוע ממקומות אחרים ולא נהסס להשתמש בכלים הרבים שיש לנו".

"סבב הדמים הבא יהיה עוצמתי, מורכב וכואב יותר"

אם אכן יגיעו חמאס וישראל לסיבוב דמים נוסף, יהיה זה "סבב עוצמתי יותר, מורכב וכואב יותר, עם ניסיון של הצד השני לבצע ירי מוגבר על העורף, יהיו גם נפגעים, אבל אנחנו מוכנים היטב לתרחיש כזה", אומר תת-אלוף אייזנברג. כמעט שנתיים אחרי "עופרת יצוקה", מודה מפקד האוגדה כי המטרה שהוצבה להשיג מציאות ביטחונית חדשה בגזרה הושגה, אבל השקט שברירי. "אסור לנו לקבל שום הפרה של השקט בעזה ולפעול בעוצמה כשזה מתרחש. מבחינתנו יש בעזה כתובת אחת והיא חמאס ואותי לא מעניין מי בפועל ירה את המרגמה. חמאס כבר הוכיח בעבר שהוא יכול למנוע אירועים כאלה ולכן הוא הכתובת. כאשר יש הפרה, אנחנו מעבירים לו את המסר באמצעות תקיפות יעדים". חמאס, מספר מפקד אוגדת עזה, שיקם את כוחו מאז "עופרת יצוקה", וממשיך לצבור אמצעי לחימה, להתאמן ולקבל סיוע מאיראן ומחיזבאללה. אם יפרוץ עימות נוסף, גם יישובים במרכז הארץ עלולים לספוג: "זה לא סוד שחמאס שוקד על יכולות להגיע לגוש דן, אנחנו לא נשלים עם מצב כזה". 30 מחבלים הרוגים, כ-100 אירועים על גדר המערכת, 60 זירות מטענים וכ-350 אירועי ירי רקטות על מגוון סוגיהן. זה הסיכום עד כה של שנת 2010 ברצועה. "יש מי שיחשוב שאלו מספרים גבוהים, אבל למעשה זה עשירית ממה שהיה לנו ערב 'עופרת יצוקה'", הוא אומר, "עם זאת אנחנו עדיין במלחמה פה, תקרא לזה מלחמת העצמאות 2010, מלחמה שבה אנו מוכנים להקריב את היקר לנו מכל". צה"ל נערך גם בהיבט ההגנתי, אך כאן מפתיע מפקד האוגדה ביחס צונן להצבת מערכת "כיפת ברזל" בגזרה. "הצבת המערכת פירושה שאנחנו מוכנים לקבל ירי, אני חושב שבכלל לא צריך להגיע למצב כזה, אלא לפעול כדי למנוע איתו מלכתחילה". שני אירועים קשים על גדר המערכת נגמרו השנה בתוצאות כואבות. במרס נהרג לוחם השיריון, סמ"ר גבריאל צ'פיץ, מאש כוחותינו, לאחר שהצטרף למפקדו להסתערות ונורה בטעות על ידי חיילי גולני שסברו כי החיילים הם מחבלים. "צ'פיץ הוא בעיני גיבור, רץ אחרי מפקדו, ביקש לחתור למגע", אומר תא"ל אייזנברג. באשר למפקד הטנק שהוביל את ההסתערות הלקויה, סבור מפקד האוגדה כי אמנם כשל מקצועית, אך גילה מנהיגות. שבוע לאחר האירוע הזה, נהרגו על גבול הרצועה סגן מפקד גדוד 12 של גולני, רס"ן אלירז פרץ, והלוחם סמ"ר אילן סביאטקובסקי. "היו באירוע כמה נסיבות שהובילו לתוצאה הקשה, הפקנו לקחים, כולל ניסיון להכניס רימון מסוג חדש לאפוד, שיקטין את הסיכון לגרום נזק לחייל", מסכם מפקד האוגדה.

"קשה לומר שמסמך גלנט עשה טוב לצה"ל"

תת-אלוף אייל אייזנברג פיקד על אוגדה מובחרת במלחמת לבנון השנייה והיה היחיד מבין המפקדים הבכירים של מלחמת קיץ 2006, שהתקדם וקיבל לידיו תפקיד מרכזי כל כך. היום הוא מועמד להצטרף למטה הכללי של צה"ל ולקבל דרגת אלוף. בכל הקשור לנושא המינויים, הוא שומר על זהירות. ההערכה היא שאם לא יקודם, יפרוש מצה"ל. הוא סבור שהניסיון המבצעי הרב שצבר, הידע וההוכחות בשטח שמים אותו בעמדה ראויה לקידום. "כשהתגייסתי, לא חשבתי שאהיה מפקד בכיר, בכלל רציתי ללמוד תחום הנדסת המוצר. היו לי בשירות לא מעט לבטים במעלה הדרך, המשכתי שנה אחר שנה כי הבנתי שאני יכול לתרום למערכת". אגב מינויים, אי אפשר בלי התייחסות לפרשת המסמך המזויף, שהעיבה על צמרת צה"ל. "קשה לומר שהסיפור הזה עשה טוב לצה"ל, אמרתי למפקדים שלי שאסור שהעשייה שלנו תיפגע בגלל העניין הזה. ראיתי גם את אלוף הפיקוד, יואב גלנט, שברור שהסיפור הזה הטריד אותו, אבל לא גרם לסטות לרגע מהתפקיד שלו, ממה שאנחנו עושים כאן מול הרצועה. ביטחון התושבים לא נפגע בגלל הפרשה הזאת". לאחר "עופרת יצוקה", ננזף אייזנברג בהליך משמעתי על רקע חריגה מנהלים באירוע שבו נורתה אש ארטילרית, שלא גרמה לנפגעים. "אני לא פגוע מההליך הזה. יש בצבא פקודות שחרגתי מהן, הייתי הראשון שהודה בזה וחשב שצריך למצות עימו את הדין. לא ייתכן שמי ששלח את החיילים למבצע, לא ייתן דוגמה אישית ולא יישא בתוצאות של מעשיו". הוא מודה שקיבל עונש סמלי בלבד, אך מציין ש"עצם המעמד לא היה חוויה שנהנה ממנה וזה גם חלק מהעונש". למרות הניסיון האישי, הוא נזהר מביקורת רשויות אכיפת החוק בצה"ל בכל הקשור לחקירות הרבות: "קצינים וחיילים צריכים לחשוש קודם כל מאי עמידה במשימה, מסיכון חיי אדם ורק אחר כך מעצמם". גם החשש מפני ביקורת בחו"ל אינו צריך, לדעתו, לרפות את ידי הלוחמים: "אנחנו צריכים לנהוג באומץ לב מקצועי ולא מתוך חששות כאלה ואחרים. אנחנו צבא מוסרי וערכי ואני מציע לכל מי שאומר אחרת לבדוק מה קורה בצבא שלו". ואגב ועדות חקירה ובדיקה בחו"ל, נמנע אייזנברג עד כה מיציאה מישראל, למעט גיחה קצרה לאחר "עופרת יצוקה". עם סיום תפקידו הוא מתכנן חופשה באירופה. "אני לא חושש", הוא משיב כשנשאל לגבי אפשרות שייעצר או יחל נגדו הליך משפטי, "נשלחתי על ידי המדינה שלי למשימה חשובה, לא פשעתי ולא עשיתי שום דבר רע". ("מפקד אוגדת עזה: הצבת כיפת ברזל - קבלת הירי", באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2010)

המלחמה הבאה - כמו לבנון השנייה, רק כפול 10\ מאת עמוס הראל

בראיון ל"הארץ", מציג אלוף פיקוד העורף תחזית קודרת לעימות עם חיזבאללה. לדבריו, הצד השני יסבול יותר, אך לא נוכל לעמוד במלחמה באמצעים צבאיים בלבד

מאז מלחמת לבנון השנייה קיבל העורף הישראלי מעמד שונה בתכלית בעיני מערכת הביטחון. 4,200 הרקטות שנחתו בשטח ישראל ב-34 ימי לחימה הפילו סופית את האסימון. מאז, כפי שכל הצדדים לסכסוך מבינים היטב, ברור שכל מערכה, גדולה או קטנה, תהיה מלווה בירי משמעותי של טילים ורקטות לעורף המדינה. מעמדו של אלוף פיקוד העורף, המופקד העיקרי על הטיפול בהגנת העורף, השתנה בהתאם. זאת עדיין משרה שטמון בה סיכון מקצועי גדול (אלוף הפיקוד במלחמת לבנון, יצחק גרשון, נאלץ לפרוש בעקבותיה), אבל מרכזיותה כבר אינה מוטלת בספק. תהילה רבה, לעומת זאת, אינה כרוכה בה. בעורף לא מחלקים צל"שים. בעוד אלופים אחרים משרטטים בדמיונם תמרוני עומק מכריעים בשטח האויב, אלוף העורף צריך לשקוע בפרטי הפרטים של אספקת חלב לתינוקות והסדרת מיטות בבתי חולים שדה במקרה של מלחמה. לכן שיחה עם אלוף הפיקוד הנוכחי, אייל אייזנברג, מזכירה במקצת את שם המחזה של חנוך לוין, "את ואני והמלחמה הבאה". לאייזנברג, כמו לקודמיו, אין אשליות באשר לאופי העימות. הוא אינו מבקש לעסוק בהפחדות, אמר בראיון ל"הארץ", אם כי "לא יהיה קל במלחמה הבאה. אילו יכולתי לצבוע את זה בצבעים הנכונים בשביל האזרח... אבל אין לי נקודת reference. זה יהיה משהו אחר. האויבים שלנו זנחו את גישת ההכרעה שהדריכה אותם במלחמות העבר, ובשנים האחרונות הם אימצו גישה של שחיקה. אתה רואה תהליך מרשים של הצטיידות ברקטות ובטילים שכל תכליתם פגיעה בעורף מדינת ישראל. זה שינוי דרמטי". אף שמלחמת לבנון השנייה, שבה לחם אייזנברג כמפקד אוגדה, הסתיימה בתוצאות מעורבות, חיזבאללה עדיין תופש כהצלחה יחסית את ירי הרקטות לעורף הישראלי. "זאת ההשקעה הכי קלה מבחינתו; אמצעי לחימה פשוט, שיוצר אפקט רב יחסית בעלות מצומצמת. הוא קונה פוליסת ביטוח במחיר נמוך. לפני 2006 חיזבאללה היה מסוגל לשגר 500 ראשי נפץ לגוש דן. זה לא קרה משום שרקטות הפאג'ר האיראניות הושמדו על ידי חיל האוויר בלילה הראשון של המלחמה, במבצע 'משקל סגולי', והרקטות לטווח ארוך יותר, הזילזאל, הופצצו בימים שלאחר מכן. היום הוא מסוגל לשגר למרכז הארץ בערך פי עשרה רקטות – וראשי הנפץ יהיו גם כבדים יותר וגם מדויקים יותר". משמעות הנתונים היבשים הללו: אם תפרוץ מלחמה עם חיזבאללה, "גוש דן יעמוד תחת מטחי טילים מסיביים. לרשות חיזבאללה עומדים כ-5,000 ראשי נפץ במשקל שבין 300 ל-880 קילוגרמים. אני מעריך שהימים הראשונים יהיו מאוד קשים. אני נערך לתרחיש שלפיו משוגרים לעורף למעלה מאלף טילים ורקטות ביום לחימה". ישראל, אומר אייזנברג, אינה מחפשת עימות כזה "ומלחמה כזאת גם לא תהיה כדאית לצד השני. ישראל יודעת לגרום נזק משמעותי לאויביה, בסדרי גודל של מאות אחוזים יותר ממה שהם מסוגלים לגרום לנו", באמצעות תחמושת הרסנית ומדויקת בהרבה העומדת לרשות חיל האוויר. "היריב יצטרך לבחור אם הוא רוצה לראות עיי חרבות כשייצא מהבונקר בתום המלחמה. הבעיה היא שבסוף שני הצדדים ייצאו חבולים מהאירוע הזה, אם כי אנחנו נוכל להשתקם מהר יותר".

שבירת חוזה

לפני כשנה וחצי, בעיצומו של הוויכוח הציבורי בדבר נחיצותה של תקיפה באיראן, פלט שר הביטחון אז, אהוד ברק, בראיון לגלי צה"ל, כי "בשום תרחיש לא יהיו אפילו 500 נפגעים בעורף" כתוצאה ממלחמת טילים. הדברים התקבעו בזיכרון הציבורי כתחזית באשר למספר ההרוגים, אבל ברק התכוון למעשה להרוגים ולפצועים – והסתמך על הערכות של אנשי חקר ביצועים במערכת הביטחון. אייזנברג מודה ש"אנחנו בוחנים אם לתקף את זה מחדש (לבדוק שוב את התחשיבים, ע"). האיום הולך ומשתנה לנגד עינינו. במערכה הבאה עלול לראשונה להיות מצב שבו יהיו יותר אזרחים הרוגים בעורף מחיילים הרוגים בחזית", הוא חוזה ולא לגמרי מדייק – זה כבר קרה למעשה באינתיפאדה השנייה, בשל מתקפת פיגועי ההתאבדות הפלסטיניים בעורף. במידת מה, אומר אלוף פיקוד העורף, זו תהיה "שבירת החוזה של המדינה עם האזרח, שידע תמיד שהוא בעורף ופתאום ימצא את עצמו בחזית שנייה. לא נוכל לעמוד במלחמה באמצעים הצבאיים בלבד. לכן אנחנו צריכים לטפל רבות באיתנות וביכולת העמידה של האזרחים לאורך זמן. אני מעדיף לא להתעסק בהפחדה אלא באימון ובתרגול שיוצרים ידע אצל האזרחים, נוסכים ביטחון ובונים יכולת התמודדות עם האתגר. בדרום הארץ למדו להתמודד עם איום הרקטות מעזה. אני לא אומר למדו לחיות, חס וחלילה - זה לא שפוי לחיות עם הטילים, אבל הם יודעים להתמודד עם רגעי משבר. אם תפרוץ מלחמה, בעזרת התנהגות נכונה של אזרחים אפשר לסיים אותה עם פחות ממאות ההרוגים שעליהם מדברים בתרחישים. הציות להנחיות שנתנו בעבר, במערכות קודמות, הציל חיים של רבים. כיום, אחרי הירי לתל אביב בזמן מבצע עמוד ענן בנובמבר האחרון, אני חושב שבקרב תושבי המרכז יש הבנה עד כמה האיום מוחשי". מאז הסתיו האחרון פחת העיסוק התקשורתי באפשרויות התקיפה באיראן, אבל גבר החשש שהידרדרות מלחמת האזרחים בסוריה תוביל לבסוף להסלמה בין ישראל לחיזבאללה. הפצצת שיירה שהובילה טילי נ"מ מתקדמים מסוריה לחיזבאללה (שישראל לא הודתה רשמית באחריות לה) הובילה להתגברות העיסוק בכך. אייזנברג אומר, לקונית, כי הערכת המודיעין של צה"ל אינה רואה מלחמה יזומה מצד צבא ערבי כאפשרות סבירה, "אבל כמות אדי הדלק באזור עלתה מאוד. קיים סיכוי גבוה שאיזה גפרור תועה יצית את המזרח התיכון. יכולה להיות הסתבכות טקטית שתוביל למערכה כוללת. אנחנו מאוד מוטרדים, אבל זה חלק מתפקידנו. גם בשביל זה אזרחי ישראל משלמים הרבה מסים. האזרח צריך להמשיך לחיות את חייו". אם וכאשר תיפתח מלחמה, "כל אזרח יצטרך להבין שאז הוא הופך לחייל במערכה הזאת – בהתנהגותו האישית, באופן ההתבטאות שלו, בהפגנת חוסן ונחישות לאורך זמן". למרות המעקב השוטף שמקיימים שירותי מודיעין במערב ובאזור, בהם זרועות הביטחון של ישראל, אחר גורלם של מאגרי הנשק הכימי של משטר אסד בסוריה, אייזנברג "לא רואה מלחמה כימית יזומה נגדנו. האם אפשר שנשק כימי כזה או אחר יגיע לידיים לא נכונות וייעשה בו שימוש? בהחלט. האם יש אפשרות מסוימת להתקפה של טרור בלתי קונבנציונלי בעתיד? חד-משמעית כן. זה לא יכריע את מדינת ישראל. אנחנו יודעים איך לטפל בסוג כזה של אירוע וערוכים לו". למרות עליית הסיכון לשימוש בנשק כימי, נמנעה הממשלה מהחלטה על העמדת תקציב נוסף לרכש ערכות מגן (כיום, פחות מ-60% מהציבור מצוידים בערכות מתאימות). אף שהפיקוד המליץ על כך בעבר, אייזנברג יודע שהסיכויים שהמלצתו תמומש קלושים. "אם אתה שואל אותי איפה אני שם את השקל הראשון הנוסף שלי", הוא אומר, "אני בוחר בהתרעה". בפיקוד גובשה תוכנית שתבטיח התרעה ממוקדת יותר מפני ירי טילים, עד לרמה של צפירה שתישמע במרחב של כמה קילומטרים רבועים בלבד ותאפשר חיים נורמליים יחסית באזורים אחרים בזמן ירי. המכשול, כרגיל, הוא כספי. תג המחיר של התוכנית, המתבססת ברובה על שיפורי תוכנה במערכת המחשבים הקיימת, עומד על 388 מיליון שקל. אייזנברג משוכנע שהמהלך יכול להניב תועלת כלכלית, ובעצם לממן את עלותו, בתוך שנים אחדות. "רק תחשוב על התועלת למשק אם תוכל להימנע משיתוק מפעלים".

תיתכן זליגה

מבצע עמוד ענן היה סבב הלחימה האחרון שבו נורו רקטות לעורף. כ-1,500 רקטות נורו מעזה בשמונה ימים; שישה ישראלים, מהם שני חיילים וארבעה אזרחים, נהרגו כתוצאה מהירי. הערים הגדולות בדרום – באר שבע, אשקלון, אשדוד ושדרות – ספגו חלק ניכר מהירי. סוללות כיפת ברזל יירטו בהצלחה כ-85% מהרקטות שמהן נשקף סיכון. אייזנברג מזהיר מהסקת מסקנות באשר לאופיו של עימות רחב יותר. "זה היה מבצע קטן נגד אויב עם יכולת תקיפה מוגבלת, אף שממוצע הרקטות היומי שנורה מעזה היה גבוה בהרבה מהממוצע בעופרת יצוקה או מהירי מלבנון ב-2006". סבב הלחימה אפשר לפיקוד לבחון לראשונה בהיקף מלא את התפישה המבצעית שלו. הרשויות המקומיות, אומר אלוף העורף, תפקדו היטב. "ראשי הרשויות גילו אחריות ואיתנות. לדרג המדיני היה מרחב תמרון גדול. לא הופעל שום לחץ על ראש הממשלה לסיים את המערכה מוקדם מכפי שהיה נחוץ. כשאני מסתכל על עיריית באר שבע, למשל, מגיעים לה שבחים. 20 דקות מנחיתת טיל כבר היה במקום מפקד אירוע מטעם העירייה, שאנשיה תיקנו את הנזקים והחזירו את הסדר לקדמותו. ראשי רשויות מבינים שחוסן לאומי לא מוכתב בהחלטת ממשלה. זה מתחיל באזרח וממשיך בהנהגה המקומית". בתחילת המבצע, אומר אייזנברג, "היתה לנו דילמה גדולה. ידענו שהם יכולים לירות לעבר גוש דן. האם להכריז מצב מיוחד בעורף, ברצועה של 80 או 40 קילומטרים מעזה? ברור לי שהחוסן הלאומי של ישראל קשור גם ביכולת לקיים רציפות תפקודית (תפקוד המערכות החיוניות במדינה בזמן ההפגזות, ע") ובהימנעות מפגיעה מופרזת במשק. "בהמלצתנו, שר הביטחון ברק הכריז על מצב מיוחד רק ב-40 הקילומטרים הקרובים לרצועה. ב-40 הקילומטרים הבאים הכנו את האוכלוסייה לאפשרות של ירי. כשנורו רקטות, האזרחים בגוש דן לא היו מופתעים. הירי על גוש דן היה ניסיון לזרות בהלה. אבל החמאס גילה עורף אחר. האזרחים התנהגו למופת והתנהלותם הבהירה שהחברה הישראלית אינה בנויה מקורי עכביש. החוסן בא לביטוי דווקא בבתי הקפה הפתוחים בגוש דן". את רוב תשומת הלב בזמן המבצע משכו מערכות יירוט הרקטות. "האזרחים תפשו את העימות כפחות אינטנסיבי מכפי שהיה בפועל בגלל הצלחת כיפת ברזל. אבל צריך לזכור שהסוללות מגנות רק על אזורים מוגדרים, בעיקר בערים הגדולות. על פי הנחת היסוד שלנו, אנחנו פועלים עדיין בהיעדר הגנה אקטיבית. הנחיות ההתגוננות לאזרח ניתנות כאילו אין מערכות כאלה. אנחנו לא מדברים על 100% הצלחה. בסוף ייתכנו זליגות של רקטות. לכן, לצד הפעלת מערכת היירוט אני אומר לאזרח: כנס למרחב המוגן. הרי אפשר גם להיפגע מהשברים". חמש הסוללות המבצעיות של כיפת ברזל הספיקו בקושי כדי להעניק הגנה מטילים לרוב התושבים בדרום הארץ ובגוש דן בזמן עמוד ענן. בעימות עם חיזבאללה, שמספר הרקטות שבידיו גבוה בהרבה מזה שבידי הפלגים הפלסטיניים בעזה, לא יהיה די בכך. זה שנים מתווכחים במערכת הביטחון היכן נכון יהיה לפרוס את הסוללות בזמן מלחמה. אייזנברג מציג לראשונה את עמדת הפיקוד במקרה כזה: "אני אמליץ להגן על הרציפות התפקודית של המדינה ועל היכולת לקיים מאמץ התקפי של צה"ל לאורך זמן, עד לניצחון במלחמה. זה אומר הגנה על תחנות כוח ובסיסי חיל האוויר לפני הערים הגדולות. ייתכן שבעתיד נוכל גם וגם. אבל נכון לעכשיו, עם סדר הכוחות של סוללות וטילי יירוט שעומד לרשותנו, נידרש להנהיג סדר עדיפות במשאבים. נידרש לקבל החלטה קשה, נוקבת וברורה. בהמשך אולי נוכל לספק הגנה למרבית אוכלוסיית המדינה באזורים המאוימים. אבל זה יקרה במודל של עשר סוללות יירוט פלוס ואנחנו עדיין לא שם". במערכת הביטחון כבר הוחלט על יעד של רכש עשר סוללות, בסיוע אמריקאי, אך יחלפו שנתיים במקרה הטוב עד לפריסת עשר סוללות מבצעיות. ("הארץ", 29.03.2013 )

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)