"חירוף נפש", כפי שמכנים אותו, הוא דבר שקיים בכל הצבאות. כאשר תופעות כמו מתאבדים וגם האדרה של מעמד הלוחמים הם תוצר של חברה, שלעתים מתגוננת מפני איומים מבחוץ ולעתים נקרעת על ידי מאבק פנימי.

ההיסטוריון הערבי אבן חלדון (http://www.isidore-of-seville.com/ibnkhaldun/) למשל, פיתח תיאוריה על האופן בו מתגלגלות חברות (סליחה על הקיצור וחוסר הדיוק):

הרעיון (שנשען על הקונטקסט ההיסטורי בו הוא חי - תקופת שקיעת האיסלאם בספרד) הוא שבדור הראשון יש חברת נוודים עם עם לכידות חברתית גבוהה ורעב של אנשים שחיים קיום בסיסי וכמובן חרב. בין היתר, בהתאם לעמים נוודים הם מכסחים את התרבויות היותר מבוססות שחיות על סיר הבשר ולא אוהבות כל כך להילחם.

הדור השני מבסס ובונה את האימפריה תוך שהוא לעתים נטמע לחברת השפע (אני חוזר - הפרטים מאוד מהוהים בזיכרון שלי אז סליחה על אי דיוקים), הדור השלישי מתפורר לאיטו והדור הרביעי והשמנמן כמו חזרזיר טעים מקבל על הראש מהנוודים הרזים והקשוחים.

אם ננפה מהתיאוריה את העיקרון של נוודות, נוכל להתייחס לחברות כנמצאות בשלב שונה של שכלול חברתי כשהערכים שונים אצלם. חברות שנמצאות במצב מלחמה מתמיד עקב איומים אובייקטיווים או סובייקטיווים נוטות להאדיר את מעמד הלוחמים והלחימה כמו שניתן לראות אצל הפלשתינאים - נקרא להם המקבילה של הנוודים - ששבויים בהאלהה של השאהידים, שלא מועילה להם לצאת מהמצב אליו הם (ואנחנו) נדחפו. קולות אלטרנטיווים שמנסים לעורר סולמות ערכים חלופיים לא זוכים להישמע והמפסידים העיקריים (מלבדנו) הם הפלשתינאים שמעמיקים את סבלם שלהם. כמובן שהליכדות הזאת מתגבשת מול אויב משותף לכל החברה הפלשתינית (פה אנחנו תורמים את חלקנו).

אנחנו לעומתם, שהיינו חברה מגוייסת שנים רבות, משנים את פנינו והצבא הוא לא הערך הכי מקודש אצלנו. יש לציין כי בגלל המבנה המורכב של החברה, שינויים שחלו במגזרים מסוימים עברו באופן שונה על מגזרים אחרים. והצבא והשירות שעדיין נתפס כערך העליון של האזרחות בישראל אצל חלק מהאזרחים מאבד מחשיבותו במגזרים אחרים, שרואים דמות אחרת לחברה ומעונינים להכניס סולם ערכים שונה, יותר אזרחי - ששם את החיים של הפרט לפני ההקרבה למען הכלל.

בנוגע לקמיקאזים - מדובר גם בחברה תחת איום חיצוני (שהחונטה הצבאית ששלטה בה יצרה במו ידיה). הם כמובן שאבו מרוח הסמוראים, שבינינו לא היו החבר'ה הכי מאוזנים. עם כל הכבוד לאחינו הסמוראים, הם היו מעמד פיאודלי עם חיבה לא ברורה לשפיץ של החרב.

כמו כן בנוגע לגרמנים - גם כאן מדובר בשטיפת מוח נאה (אם כי יש טענות שהשפעתה היתה חלקית בלבד) ששולבה בתחושה שדפקו אותם בסיבוב הקודם.

בנוגע לסיפור בעין עריק (זה המחסום עם הצלף, נכון?) אני מסכים עם התגובה הקודמת - צלף טוב יכול לחסל רבים וטובים לפני שמישהו יקלוט איפה הוא בכלל.

ועוד משהו קטן על חירוף נפש - אל תאמין לכל מה שאתה קורא - בסטלינגרד נורו אלפי חיילים רוסים על ידי הקומיסרים שדאגו שהם ידעו איך להילחם. ביטויי פחדנות (יש יאמרו אנושיות) לא התקבלו בברכה. וחוץ מזה, תאמין לי שגם אצלם וגם אצל הגרמנים לא חסרו השתמטויות התחמקויות וכו'. מדובר בבני אדם שעם כל הכבוד למיתוסים המעט מנופחים, רוצים לחיות למרות שמישהו דוחף להם למוח את סיפורי הבתולות שמחכות בצד השני.