אחד הכללים הכי חשובים שהקפדתי עליו כמדריך מילואים וכקצין בטיחות, ואני מקפיד עליו כיום כמפק"צ מילואים - לא חוצים סדן ! רתע מקסימלי של 91.5 ס"מ זה פחד אלוהים.

זה המקום, אפרופו רתע, לסיפור מימי שירותי כמדריך מילואים ב(אז) ענף חת"מ בבאלי"ש (כיום מרכז חת"מ במל"י). הימים - ימי חורף (לו יש תפקיד מרכזי כאן) בתחילת 1993. תרגיל מסכם סוללתי, 4 לפנות בוקר. כולנו, מדריכים ואנשי מילואים, די עייפים. אני מזכיר לטען בצוות שאני מדריך שאין לכרוך את כבל הנקירה סביב היד, אלא לתפוס אותו בשתי ידיים ולנקור עם הכתף (תותחנים יודעים על מה אני מדבר ...).
מתחילים את התרגיל, 5 לפנות בוקר, עדיין חשוך. הצוות מקבל פקודה ויורה - והטען, שכרך את הכבל סביב ידו (למרות הערתי ואזהרת מפקד הצוות) מקבל את הסדן בגב, ועף מהדלת האחורית של התומ"ת החוצה. עכשיו, אמרתי שהחורף ישחק פה תפקיד - למזלו, הוא היה לבוש היטב, עם דובון עבה, עליו שכפ"ץ די הדוק. לכן גבו לא נשבר. עם זאת, מהמכה הוא כאמור עף החוצה - ובלע את הלשון והתחיל להיחנק. למזלו הגיע החובש בשניות לאחר שהזעקנו בקווי, פתח לו את הפה באלימות והוציא את הלשון. הנשק - שן שבורה, ומכה יבשה בכתף. יותר מזל משכל ...