מערכת ה"חינוך" הפלסטינית היא כל כולה מערכת של שטיפת מוח, עוד מהגן. למי שגדל במערכת כזאת אין סיכוי גדול לצאת עם הרבה אהבה לישראל, ולדעתי הוא אכן קורבן של המערכת. אבל כל אדם אחראי למעשיו, גם אם הוא תוצר של מערכת. והעובדה היא שרוב שטופי המוח לא יוצאים ועושים פיגועי התאבדות - ולכן ניתן לומר על אדם שהוא גם קורבן של שטיפת מוח, כמו רוב בני גילו, אבל גם לשפוט אותו בחומרה על תוצאות (או התוצאות האפשריות) של מעשיו.

להבדיל שתיים-שלוש הבדלות - האם הצעירים שמסתובבים עם סכינים ורוצחים את חבריהם אינם לדעתך קורבנות של סיטואציה סוציואקונומית, פליטים של החברה, שבהיעדר תקווה לעתיד טוב יותר, בהיעדר מערכות חינוך ואכיפה מתאימות, פונים לפשע ? אבל עדיין הם אחראים למעשיהם.

וברמה פילוסופית יותר אפשר להגיד שכל מוח הוא קרבן של סביבתו - אבל כל עוד המוח הזה יודע להבדיל בין טוב לרע החברה צריכה לשפוט אותו על מעשיו.

קפצתי לביקור