ארגוני מחבלים הפועלים נגד ישראל נוקטים באסטרטגיה של חטיפת חיילים, מתוך ידיעה כי ערך חיי אדם בחברה הישראלית הוא גבוה מאוד, ולכן מוכנה ישראל לשלם מחיר גבוה, הכל על מנת לשחרר חיילים חטופים, בין אם הם חיים ובין אם הם מתים.

במקרים בהם יש אפשרות לפעולה צבאית לשחרור החטופים, דרך פעולה זו מועדפת, מכיוון שהיא מונעת משא ומתן שעלול לתת לגיטימציה לארגון, ואף לדרבן אותו לחטוף עוד חיילים. כאשר לא ניתן לשחרר את החטופים בפעולה צבאית, מתנהל בלית ברירה משא ומתן, שבדרך כלל מביא לשחרור מחבלים ביחס לא שווה למספר החיילים אותם משחררים ארגוני המחבלים.



עסקאות אלו הביאו פעמים רבות לסערה ציבורית, כאשר שני עקרונות התנגשו: מצוות פדיון שבויים ו"אין פודין שבויים ביותר מדמיהם", כלומר לא נותנים פרס לחוטפים.



הדוגמה האחרונה לכך היא חטיפתם של שלושת חיילי צה"ל ב 2001 על ידי ארגון חיזבאללה והעיסקה להחזרתם שהתקיימה השנה (2004), במסגרתה הוחזרו שלושה גופות ואלחנן טטנבאום, אזרח שנחטף גם הוא, בתמורה למאות אסירים פלסטיניים.



בעבר נהגו ארגוני המחבלים לדרוש, בנוסף לשחרורם של מחבלים הכלואים בישראל, גם כופר, אך מימונם על ידי מדינות ערב ותורמים, שינו את דרישותיהם.



בארץ קיימות מספר עמותות לשחרור שבויים וחטופים, המנסות להעלות בכל פעם מחדש את הנושא לסדר היום הציבורי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.