אבל אני אנסה!
אומנויות לחימה מזרחיות מדברות על המושג של אסכולת היינג והיאנג. טוב ורע והאיזון בינהם, אסכולה שהתפתחה בתקופת מאה האסכולות בסין (תור הזהב הסיני). כך גם אומנויות הלחימה, יש בהן טוב ורע והיאזון בינהם חייב להימשך לנצח. הפרת האיזון גורמת ליציאה משיווי משקל, אם יהיה יותר מדי טוב בלי רע הטוב יהפוך לרע כדי שיעריכו אותו, או כל דרך אחרת כדי לשמור על השיווי משקל העדין הזה.

אומנויות לחימה נותנות הרבה ביטחון עצמי - ביטחון עצמי נמוך מדי הוא לא בריא כי אדם בתוך עצמו נסגר וביטחון עצמי גבוהה מידי (מופרז כמו שאמרו פה קודם) גורם לאנשים להסתבך יותר מדי (מצא את דרך האמצע ע"פ קונפוציוס).
אומנויות לחימה מקנות כח ושליטה - יותר מדי כח בלי שליטה באמת אי אפשר לשלוט במצב ובמכה אחת אפשר להרוג בטעות, יותר מדי שליטה בלי כח לא נותן כלום - או הרתעה, אבל בלי כח זה לא יעזור. בלי כח ובלי שליטה - לא הרוונו כלום!
אומנויות לחימה מקנות קורדינציה - אין מה להוסיף פה...
אומנויות לחימה לחנכות לסבלנות, המנעות מהתנהגות אלימה, עזרה וכבוד לזולת, הן משפרות את הבריאות והן ממלאות חלל פנוי בחיי הפנאי - ולמי שבתחום הרבה זמן הן ממכרות (התמכרות טובה אגב...)

אני מקווה שפתחתי את הפלונטר ואי ההבנות, אם לא - אני אשמח להבהיר דברים ספציפיים.
שבת שלום ושבוע טוב,
צור.