אברהם אבינו היה הכי פרגמטי מכל בחינה אפשרית:

מצד אחד הוא לא נרתע מלרדוף ולנהל מלחמה מול 4 מלכים עם הצבאות שלהם. ומצד שני כשהיה צריך לרדת למצרים הוא הוריד טון, וביקש מאשתו שתגיד עליו שהוא אח שלה, וכשלקחו את אשתו למלך הוא הבליג, עד שהקדוש ברוך הוא עשה איתו נס ופרעה עצמו נאלץ להחזיר לו את אשתו. הוא ידע שמול צבא מצרים שזה היה אימפריה אדירה באותם ימים, אין כל סיכוי בדרך הטבע, שם הוא עשה כניעה מוחלטת.

לכן כל אלו שטוענים בקשר למרד בר כוכבא שנכשל, אין שום דמיון בין המצב של בר כוכבא שהיה צריך להתקומם מול ממלכת רומי האדירה, לבין אלו שמכריחים את עצמם ומשכנעים את כל הסביבה לפחד מכמה מחבלים עלובים. בנוסף לזה, אם נכנעים, הכניעה צריכה להיות מוחלטת. לשם זה צריך לדעת בדיוק מה המחבלים רוצים באמת ובתמים ולדעת האם אנחנו יכולים להכנע לזה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)