מי שאחראי לגבות מחיר ממנהיגים פוליטיים הוא צבור הבוחרים, אבל אנחנו הרי בוחרים שוב ושוב באותם נציגים. בוחשים באותה קלחת עם אותם המרכיבים כבר עשרות שנים ומתלוננים שהתבשיל הקדיח.

מה שכן הייתי שמח לראות זה מינימום של צניעות. כאשר נבחר ציבור מבצע תפנית של 180 מעלות במדיניותו הייתי מקווה לקצת ענווה שהרי זו הודאה בטעות. אהוד אולמרט, למשל, הוא לדעתי דוגמא קיצונית אך מייצגת לפוליטיקאי ששינה את עמדתו (וסיבותיו עימו), וכעת מבטא את משנתו החדשה ונלחם עליה במין החלטיות ולהט כאילו האמת הניצחת בידיו וכאילו החזיקה מימים ימימה. כמו לוליין בקרקס שמזנק מבמה אחת לשניה ומצפה למחיאות כפיים נלהבות, אולמרט לא עצר לרגע, לא הוריד פרופיל לאיזה זמן, לא הביע שום חרטה כנה, ובעיקר לא הצליח (ולא טרח) לשכנע את הקהל שלמרות שטעה במשך שנים רבות עכשיו הוא צודק.

כנראה שגם הדרישות שלי מוגזמות.