כשהייתי ילד, נער וצעיר ועוד קצת יותר, תמיד היו החילונים המגיעים לבית הכנסת, נבוכים משהו, מניחים על פדחתם כיפה שזה אך הוצאה מארון הבגדים לאחר שבילתה שם שנה תמימה מאז יום הכיפורים הקודם, תחת ערימות הבגדים, מגוהצת עד כאב, פינותיה מחודדות והיא כולה מתנגדת ליישובה מחדש על הפדחת הנבוכה שאינה מורגלת בכיסוי ראש. תמיד הסתכלתי עליהם ברחמים, מצד אחד ניסו להיטמע ומצד שני כל כיפתם מעידה עליהם כאלף עדים שיידישקייט לא היתה גירסתא דינקותא עבורם.
גם לא עבורך.
אתה מצטט פסוקים ללא קשר רק כי מופיעה בהם המילה עם השורש חנף, כמו שעשית עם הלכות מלכים ברמב"ם, בכוונה, תוך ציפיה שלא תיבדק.

בכל אופן, קבל עוד הקדשה:

כב דִּבְרֵי נִרְגָּן, כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם, יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן.
כג כֶּסֶף סִיגִים, מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ-- שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע.
כד בִּשְׂפָתָו, יִנָּכֵר שׂוֹנֵא; וּבְקִרְבּוֹ, יָשִׁית מִרְמָה.
כה כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ, אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ: כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.
כו תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה, בְּמַשָּׁאוֹן; תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל.
כז כֹּרֶה-שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל; וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב.
כח לְשׁוֹן-שֶׁקֶר, יִשְׂנָא דַכָּיו; וּפֶה חָלָק, יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.