07-10-2005, 11:41
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
טלטלה במוסד - שישה בכירים עוזבים
שלוש שנים אחרי שנכנס לתפקידו כראש המוסד, נאלץ מאיר דגן להתמודד עם משבר הצפוי לפקוד את הארגון, נוכח עזיבתם של שישה בכירים בשבועות הקרובים. בניגוד לסבב המינויים המקובל במוסד, הפעם מדובר בעזיבה שבאה מיוזמתם של אותם בכירים - המהווים את שדרת הפיקוד הבכירה - המביעים חוסר אמון בדגן.
במקביל לחוסר האמון שמביעים אותם בכירים בדגן, גם ראש המוסד השמיע דברים ברוח דומה לגבי פקודיו בשיחות סגורות עם גורמים מחוץ לארגון. הוא ביקש להביא, בעיקר מצה"ל, קצינים בכירים בעלי ניסיון מודיעיני אך אלו סירבו בטענה שאינם רוצים 'להכניס ראש בריא למיטה חולה' ולהצטרף לארגון שסובל מבעיות תפקוד קשות בשנים האחרונות.
האות הראשון לגל העזיבות ניתן לפני כחודש, כאשר ח' (המכונה "הקיבוצניק") הודיע כי הוא פורש מתפקידו כמספר 3 בארגון. ח' הינו אחד הלוחמים המהוללים בתולדות המוסד, אולם בעקבות הפרת הבטחה מצידו של דגן כלפיו הוא מתח עליו ביקורת קשה וטען כי הוא מוביל את המוסד בדרך ללא מוצא ומחבל ביחסים עם שאר גורמי קהילת המודיעין כמו השב"כ ואמ"ן.
ת' ("הבולדוזר"), מספר 2 בארגון, ביקש נוכח פרישתו של ח' להישאר בתפקידו אך נענה בשלילה והודיע גם הוא כי יעזוב המוסד. יתר הפורשים: הממונה על המלחמה בטרור (פח"ע) בארגון; א', ראש אגף קשרי החוץ של המוסד; י', ראש האגף למשאבי אנוש; ו-ג', מפקד יחידת "קיסריה".
כאמור, חוסר האמון הגיע לא רק מצד בכירי המערכת אל דגן אלא גם בכיוון ההפוך. מאז נכנס לתפקידו לפני כשלוש שנים החזיר דגן מפעם לפעם בכירים מפרישה ובעיקר ניסה לשכנע קצינים בכירים בצה"ל להצטרף לארגון. בין היתר הוא זכה לתשובות שליליות מתא"ל פנחס בוכריס, מפקד יחידה 8.200 לשעבר ומהאלוף עמוס גלעד.
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי "ראש הממשלה, אריאל שרון, מרוצה מאוד מתפקודו של ראש המוסד מאיר דגן ומתפקוד המוסד תחתיו בשלוש השנים האחרונות".
מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3152085,00.html
_____________________________________
ציטוט:
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|