אני מחזיקה את מוסף השבת של "מעריב",וקוראת את הכתבה של עמיר רפופורט שכותרתה "לחיות עם הפצצה". מכיוון שהכתבה לא נמצאת ברשת,אני אתאר לכם מה אני קוראת במהדורה הכתובה.
הכתבה מלווה באיור אפוקליפטי של בחור צעיר וחתולו המביטים בפחד על פטריה גרעינית מעל הקריה בת"א.
המאמר נפתח בתיאור דרמטי של של ניסוי גרעיני מסתורי באוקיאנוס השקט שנקלט ע"י לווינים ב10באפריל 2006,שעה שישראל שקועה במלאכת הרכבת קואליציה חדשה. כל מנהיגי העולם מכנסים התייעצויות דחופות. הערפל מתפזר בשעה שמונה בבוקר כשנשיא איראן מופיע בטלוויזיה ולוקח אחריות על המעשה. (ואם אתם זוכרים,אני תיארתי לכם תסריט דומה לפני כמה שבועות...)
והכתב ממשיך להפחיד אותנו,ומונה את שלושת האפקטים של פצצה גרעינית : גל חום,גל הדף וקרינה,אפקטים שהם פונקציה של המרחק מ"גראונד זירו". ועוד הוא ממשיך ומדבר על מקלטים אטומיים שלא יועילו באיזורים שקרובים לפיצוץ. והוא לא שוכח לדבר על כדורי הליגול שאמורים למזער נזק של קרינה.
ומשפט המחץ של הכתבה : "באזור גוש דן מתגוררים ועובדים יותר ממליון בני אדם ברדיוס של פחות מעשרה קילומטרים. לא קשה לדמיין את התוצאות של פגיעת ראש נפץ גרעיני במכרזו של המעגל הזה,למשל באיזור הקריה בת"א."

האם סתם זריעת פאניקה? האם תרחיש ריאליסטי? לי לא נותר אלא לקוות שמה שכתוב בחתימה שלי נכון,והפרסים באמת אוהבים את ילדיהם.

שילדיה בטוחים לחלוטין מפני כל תגובה ישראלית...
בעבר דובר על הרתעה ישראלית (שכעת, עפ"י מקורות זרים מנסים לתגברה באמצעות יכולת מכה
שנייה מהים), אבל הרתעה בנוייה על האמונה של היריב ש"יש לנו דם" ונוכל לקבל כזו החלטה - ומה
לעשות שההנהגה הישראלית מאז 1992, לא ממש משדרת כזו הרתעה...

אירן, למרות תדמיתה, היא מדינה קיצונית אבל לא מטורפת. התחמשותה בגרעין היא מתוך הבנה שזו הדרך לקידום האינטרסים שלה ולביסוס מעמדה כמעצמה אזורית. אירן לא תפציץ את ישראל פשוט מכיוון שזה לא ישרת שום אינטרס שלה, אלא להפך - זה יגרום לבידודה למשך שנים, ואולי לפעולה צבאית של המערב נגדה.

אירן עם פצצה תציב את ישראל בעמדה פחות נוחה מבחינה מדינית, ותגדיל את כח המיקוח שלה בקביעת מחירי הנפט ובכינון יחסי מסחר עם מדינות העולם. זה ייטיב עמה ללא ספק, אבל בטווח הארוך, לדעתי זה דווקא ימתן אותה.

הביטויים התוקפניים של נשיא אירן לאחרונה נועדו לדרבן את המערב להדבר איתו מתוך הנחה (טובה לדעתי) שלמערב אין יכולת צבאית ופוליטית לפעול נגדו ולכן התוצאה תהיה השלמה של המערב עם ההתגרענות תוך נסיון לצור מסגרת מדינית שלכאורה תמתן את האיום. את ראשית סימני ההשלמה של המערב אנחנו רואים כבר היום בהתקרבות מסויימת בין ארה"ב לאירן המתמקדת כרגע בנעשה בעיראק וגם מדינת ישראל משנה אט אט את הטון ומדברת על החיים בעידן הפצצה האירנית.

הכתבות המאיימות שאנחנו רואים השכם וערב הן מקדם מכירות מצויין לעיתונים ולטלויזיה, הן דרך של הצבא לקדם את עמדותיו בדיוני התקציב, והן ספין מצויין עבור ראש הממשלה וחבר מרעיו מכיוון שהצבור הישראלי נוטה להתקבץ תחת כנפי מנהיגיו כל אימת שהוא מרגיש מאויים.

הם רואים עצמם כ"חרבו של אללה", ולצפות מהם ש"יפגינו איפוק" כאשר יש להם את נשק יום הדין,
זו טמינת ראש בחול. תפיסת העולם היסודנית שלהם מחייבת נכונות להקרבה המונית לצורך הגשמת
היעדים, ומי ששלח 3,000 ילדים לפתוח בגופם שדות מוקשים עראקיים, אחרי הלבשתם במפתחות
פלסטיק תוצרת טייאן (עליהם נאמר לילדים שהם המפתחות לגן עדן) - קטן עליו לעשות צעד גדול לחיסול
היישות הציונית שחולשת על חלק משמעותי מהמקומות הקדושים לאסלאם.
אגב, בכלל לא בטוח שהנזק שבהשמדת ישראל, קטן מהתועלת שבכך (עמדת מנהיגות אדירה במפרץ,
יכולת אמיתית להפוך למכתיבה האמיתית של מחירי הנפט - והוכחה לכל מי ששוקל לתקוף אותה - שהיא
מוכנה ללכת עד הסוף - אפילו נגד המפלצות הציוניות היא הלכה...).

אין ספק שלאתרוג יש רצון לדבר על בעיות חמורות ש"מצריכות איש שקול בעל נסיון" (התדמית השקרית
שנבנתה לו ע"י יועצי הספין המוכשרים שלו) - אבל הבעייה האיראנית היא אמיתית.

כי היא תגמד עוד יותר את עוצמתה של ישראל ולא מכיוון שיש חשש אמיתי שהיא תעשה שימוש בפצצה.

אני מסכים שיש פער גדול בין עולם המושגים שם לבין מה שאנחנו מאמינים בו, אבל כשאתה מסתכל על ההתנהלות של אירן במישור הבינלאומי אתה בהחלט רואה שהיא פועלת בחכמה - האג'נדה שלה היא איסלאמית, אבל היא מפנימה את כללי המשחק. היא מקדמת את האינטרסים שלה באופן מבוקר ומצליחה בכך לא מעט. זה לא מקרי שאירן נכללה במדינות ציר הרשע של בוש ולמרות זאת הוא לא עשה דבר נגדה, אפילו הרטוריקה האמריקאית מול אירן התמתנה מאד.

אתה בודאי מתמצא באיסלם ובמזה"ת יותר ממני, אבל תרשה לי להעלות את התזה שלי שעל פיה גם השלטון האירני לא חושב שאחרית הימים תגיע אם רק יחסל את ישראל. את חיסול ישראל כמדינה יהודית אפשר להשיג גם בדרכים אחרות שלא ימוטטו את הגג על ראשם של האייטולות.

ההתנהלות האיראנית במישור הבינ"ל מעידה בדיוק על ההיפך ממה שאתה מתאר: הם המשיכו על
פרינציפ, מלחמה שהיה ברור שלא יכלו לנצח בה. הם ניהלו קמפיין רציחות שסיכן את יחסיהם עם
המדינות המערביות היחידות שתומכות בהם.
ההנהגה הנוכחית שלהם מעורבת בפעולות טרור בעראק - שיכולות להביאם למלחמה עם ארה"ב
ובריטניה - מלחמה קשה בהרבה מכל מה שיכול איתנו.

הם בהחלט מסוגלים להשתמש בפצצה - ושוב, בכלל לא בטוח שעבורם זה צעד שגוי...

האירנים מעריכים נכונה את העדר היכולת הפוליטית של ארה"ב להכריז מלחמה עליהם, ולכן התמיכה שלהם בטרור הפנים עירקי היא מושכלת - מצד אחד היא לא בוטה מדי ומצד שני היא מערערת את אחיזת האמריקאים בעירק ותביא לבסוף לנסיגתם. זה אגב מזכיר מאד את השימוש שלהם בחיזבאללה ובארגוני הטרור הפלשתינים וזאת דווקא עדות לכך שהם מבינים שעימות בעצמה נמוכה הוא כלי אפקטיבי מאד מחד ולא מסוכן במיוחד עבורם מאידך. אם תהיה להם יכולת גרעינית הם יוכלו להגביר עוד את השמוש בטקטיקה הזאת ובמקביל לשפר את מעמדם הבינלאומי והכלכלי.

למלחמה פופולארית וקלה מאוד: האייתאללות לא פופולאריים באיראן, ואם יחוסלו צבאם והנהגתם.
המעורבות בעראק היא שגיאה שנובעת מלהט דתי מטורף. העובדה שבוש כרגע לא מצא עילה ישירה,
לא אומרת שבשבוע הבא לא ייתפס סוכן פזיז - ויספק את העילה הזו.
הציבור האמריקני נוח לכעוס כאשר ממשלה זרה רוצחת בחייליו - וקל מאוד ליצור אווירה ציבורית נגד
החבורה שכבר החזיקה 52 אמריקנים בשבי במשך 444 יום, הפילה מטוסים והייתה מעורבת בהחזקת
בני ערובה בלבנון. הממשל האמריקני הנוכחי זה לא ממשל קלינטון - הוא ב-א-מ-ת יכול להתעצבן...

ולכן האירנים לא בוטים במעורבות שלהם - הם משתדלים להשאיר מעט טביעות אצבעות וגם לדאוג לכך שמינון ההרוגים האמריקאים יהיה נמוך אם כי קבוע. הם מצליחים בכך, ולראיה גם הממשל מנמיך מאד את התבטאויותיו בנושא וגם הצהיר בגלוי שהוא ידון איתם בדרג של שגרירים על דרכים לפתרון המצב.

אני בהחלט מעורה במה שקורה בארה"ב - האמריקאים לא מחבבים את האירנים לא רק בגלל מה שהם עשו להם, אלא מפני שהם מייצגים מודל שנוא ובלתי נתפש לאמריקאי הממוצע. למרות זאת, כל עוד האירנים לא ישגו וימשיכו במשחק הנוכחי שלהם, בוש לא יוכל לגייס תמיכה צבורית למהלך נגדם. הוא ברווז צולע גם במחוזות התמיכה הנאמנים שלו ולאור "הצלחותיו" הרבות, הדבר האחרון שחסר לו זה להרחיב את מעגל הלחימה. לסמוך על ההמונים האירנים שיחלצו לעזרתו זה כמו ההערכות שהיו לגבי העירקים לפני שנתיים - הערכות שכולן התנפצו על קרקע המציאות.

בוש נשיא עד 2009, יש לו לפחות עד נוב' 2006 רוב בשני בתי הקונגרס, הציבור מתעב את האיראנים,
ופעולה לוחמתית (כמו תפיסת סוכן-חבלני איראני בעראק) בהחלט יכולה לספק לו טריגר לפעולה שלא
מצריכה ממנו שום מאמץ: כוחותיו פרוסים במפרץ הפרסי, בעראק, בטורקיה, באוזבקיסטן, באפגניסטן,
בים הערבי, ובפקיסטן.
איראן מכותרת מכל עבריה בצבא אמריקני, שיכול למחוק אותה ככוח צבאי, בלי לאבד כמעט חיילים.
הוא אפילו לא צריך להסתכן בפלישה. גם בלי התערבות ההמונים האיראניים, המשטר הזה יקרוס ללא
משמרות המהפכה והצבא האיראני.

אגב, ב2003 ההערכות לגבי העראקים הצוהלים התגלו כנכונות ברובן: רוב-רובה של העויינות לאמריקנים
הייתה ועודנה בקרב הסונים, שמונים 25 אחוז מהאוכלוסייה, והם אלה שאיבדו את השלטון. השיעים
והכורדים רגועים מאוד ברובם, מצביעים במאסות גדולות בבחירות השונות, ומשתפים פעולה באופן
מרשים עם הממשלה העראקית, הפרו-אמריקנית במובהק.
השגיאה שנעשתה הייתה לגבי עוצמת ההתנגדות הסונית, שציפו שתהיה חלשה בהרבה - וחילונית
בהרבה. לא הופנמה העובדה שבהעדר בעת' סוני חילוני - תרוכז העויינות לאמריקנים, בידי פלגים
יסודניים, כמו זה של אבו מוסעב זרקאוי (שהוא בכלל ירדני-פלסטיני - וסוני, כמובן...).

אתה ממעיט מאד בערכם של האירנים מבחינה צבאית, ומהמחיר העצום שתשלם ארה"ב על מלחמה כזאת (שוב, בהנחה שהפרובוקציה לא תהיה בוטה מדי). המחיר הוא בכסף מזומן, בעליית מחירי הנפט, בהחלשת מעמדה של ארה"ב בזירה הבינלאומית, וכמובן בחיי אדם.

ההמונים באירן רוצים בדמוקרטיזציה, אבל כפי שהבהירו הבחירות האחרונות שם יש להם עוד אינטרסים. האירנים רוצים דמוקרטיזציה בסגנון ובקצב שלהם ומצבם הכלכלי למשל לא פחות חשוב להם מזה. פעולה צבאית נרחבת של האמריקאים להפלת המשטר האירני להערכתי לא תזכה לאהדת ההמונים שם.

אין לי כמעט ספק שבידי האמריקאים עדויות לרב למעורבות האירנית בטרור בעירק, אבל הממשל לא מסוגל להרחיב את המעורבות הצבאית באזור. ההפך הוא הנכון - רמספלד הודיע אתמול ש-20,000 חיילים יחזרו מעירק לפני חג המולד (מייד אחרי הבחירות בעירק). מדובר עוד על צמצום כוחות משמעותי בשנה הבאה, זו עדות לכך שהממשל מבין שהוא במצוקה מבחינה פנימית ושאין לו תמיכה אוטומטית אפילו של הרב הרפובליקאי.

עליית מחירי הנפט היא מחיר זמני (וגם זה לא בטוח, שכן לחץ מתון על סעודיה יגרום להגברת התפוקה,
וליציבות מחירים - והדבר כבר נעשה בעבר כשאינטרס חיוני לארה"ב, היה בסכנה), כסף מזומן גם הוא
לא יהיה משמעותי (הכוחות פרוסים סביב איראן, והעלות הגבוהה ביותר היא בדר"כ פריסת כוחות, שכאן
אינה דרושה כלל) - וחיי אדם? לכבוש את עראק גזל פחות ממאה חיי אמריקנים, ולא ידוע לי שלאיראן
יש חיל אוויר משמעותי יותר מזה שיש ברשות העראקים (חרף גניבת המטוסים ב91, הם עדיין מחזיקים
מטוסי אף 5 מימי השאה - אכן יריב אמיתי...). ארה"ב לא צריכה להכניס ולו חייל יבשה אחד כדי למוטט
את המשטר השנוא הזה. מספיק שתרסק את בסיסי כוחו, והוא יצלול לבד. היוגוסלבים היו חזקים בהרבה
מהאיראנים, ומשטרם היה משטר נבחר - ובכ"ז המתקפה האמריקנית ב99' מוטטה אותם...
החזרת 20,000 חיילי יבשה אינה רלוונטית ליכולת לתקוף באיראן, שכן אלה לא נדרשים לכך. מה שכן
נדרש, ופינויים לא עומד על הפרק בכלל, זה שדות התעופה בעראק, טורקיה, קטאר, אפגניסטן, פקיסטן,
אוזבקיסטן - ועל נושאות המטוסים...
לממשל יש תמיכה אוטומטית של הרוב הרפובליקני לכל החלטה אסטרטגית שיחליט עליה - והוכחות
לפעילות איראנית, כנראה שלא קיימים באופן משכנע (האקדח המעשן עדיין לא נמצא, אבל ככל
שהאיראנים יתמידו, הסיכויים גדלים לכך שיימצא), אבל אם יימצאו - בוש ישמח עד מאוד. האיראנים
נוהגים בטיפשות כשם מסתכנים ככה. הממשל הנוכחי הוכיח בעבר את מוכנותו לצאת למלחמה לבד,
וההתנהגות האיראנית הנוכחית, עלולה לגרום שבסוף האמריקנים לא יהיו שם לבד (גם התבטאויות
אחמדינג'אד הן סמל לתבונה מדינית?...)...

ההמונים באיראן לא הצביעו בכלל בבחירות האחרונות שם, שנערכו בין שני קיצוניים (רק עיתונאים לא
חכמים יכולים להגדיר את יד ימינו של חומייני, רפסנג'אני, בתור "רפורמיסט"...), ואין להתרשם מהם
כעדות לעמדת ההמונים שם, שהצביעו בכל פעם שאפשרו לרפורמיסטים לרוץ - בעד מועמדי
הרפורמות. השלטונות באיראן יודעים ש"ההמונים לא אמינים", ולכן פסלו מראש את כל מועמדיהם.
האופוזיציה האיראנית שונה מזו העראקית ואינה משענת קנה רצוץ: גם המג'האדין ח'לק וגם אנשי
רזא פאלוי (בנו של השאה המודח) הם בעלי כוח משמעותי (המג'האדין ח'לק גם הוכיח זאת במספר
פעולות חבלה קשות כנגד השלטונות לאורך השנים האחרונות), ובוודאי שינצלו כל פגיעה בכוח
משטר המולות...

היא נשארת כדי להבטיח את האינטרסים שלה - במקרה הזה עליית משטר פרו מערבי יציב. אז גם אם נניח שהמערכה הצבאית תהיה קצרה וזולה יחסית, מדובר במשהו קצת יותר מורכב מהטלת כמה פצצות. אני לא רואה את ארה"ב מצליחה לגייס את הקהילה הבינלאומית לדבר כזה, אני אפילו לא בטוח שהמדינות שציינת למעט עירק ואפגניסטן יתנו לאמריקאים להשתמש בבסיסיהם אצלן למשימות כאלה. אני לא רואה איך בוש מגייס תמיכה רחבה בצבור לעוד מהלך עצמאי של ארה"ב שתחילתו אולי מבטיחה אבל סופו לוט בערפל.

כמו במקרה עירק, העובדה שההמונים רוצים להפרע מהשלטון, אינה מבטיחה שהם יקבלו את זה כתכתיב מבחוץ. אין כל ערובה שהם יצליחו באופן ספונטני להקים משטר יציב ולכן הם ישקעו מן הסתם לתהליך דומה שעובר על העירקים. מלבד ההשקעה הכספית והאנושית, האמריקאי הממוצע יראה את התוצאות של מלחמה כזאת על המונה של משאבת הדלק שאיתה הוא ממלא את מיכל ה-SUV שלו. אולי את בוש זה לא מעניין כי זו ממילא הקדנציה האחרונה שלו - אבל את הסנאטורים, חברי הקונגרס והמושלים זה מעניין מאד ולכן גם תמיכתם אינה מובטחת, בודאי לא אוטומטית. כדי לצאת למהלך כזה בוש יצטרך לא רק אקדח מעשן, אלא גם מספר גדול מאד של גופות ואת זה האירנים לא יספקו לו. זה הרעיון בבסיס הטקטיקה שלהם, ולמרות שיש בזה הימור מסויים, זה סיכון קטן למדי כל עוד השליטה בשטח טובה.

מעבר לכך, הביטוי "בורחת" אינו נכון, שכן השקעה לא גדולה תבטיח עליית משטר מערבי, אחרי הפלת
המשטר הקודם. האייתאללות אינם משטר-נתמך-קבוצה-אתנית, מהסוג שהיה לצדאם, ושהביא לכך
שישנה לחימת גרילה באמריקנים.
אני רואה את האיראנים מגייסים לארה"ב תמיכה בינ"ל. אחמדינג'אד עובד יפה בכיוון...
פרט לכך, האמריקנים לא באמת צריכים תמיכה בינ"ל. היא תבוא בדיעבד...
הציבור האמריקני, כמו כל ציבור, הוא גוף המורכב ממאסה שנתונה לספינים מעשה ידיהם של אנשים
מיומנים. לצייר את איראן בתור השטן זה לא קשה - כי די קרובים לזה...

הסנאטורים וחברי הקונגרס מאוד מתעניינים במחירי הנפט, וכפי שציינתי - כשהממשל מאוד רצה, הוא
הצליח לייצבם גם באמצע מלחמה...

הרעיון האיראני הוא להלחם בשטן הגדול באמצעות שליחים. הרווח נמוך להחריד (השיעים בעראק לא
ממש משתפים פעולה, ולא הפעילות שלהם תוציא את ארה"ב מעראק...), והסיכון איום ונורא - תמונה
רעה אחת, והקונגרס מאחד שורות מאחורי נשיא זועם, והופ אין אייתאללות...

אז זו היתה פעולה של נאטו והאירופאים קבלו על עצמם את תפקיד השוטר. אם ארה"ב תהיה לבדה היא גם תצטרך להתמודד עם תוצאות ההפצצה לבדה, כמו בעירק.

אתה מצייר באופן מאד פשטני תהליך של יציאה למלחמה. זה לא היה נכון לפני עירק וזה בוודאי לא נכון עכשיו. זה לא שבמהדורת הערב מראים את מפקדת המארינס קורסת אחרי שמשאית צבועה בצבעי הדגל האירני נכנסה בה ולמחרת הצבא האמריקאי מתקפל, אה... סליחה, יוצא למלחמה באירן.

לגבי "ההתמודדות לבד" - כשם שבעראק היא נושאת בעיקר הנטל (לא בכולו - הבריטים סייעו ומסייעים
בעראק הרבה יותר ממה שכל נאט"ו סייעה לארה"ב ב99' בבלקן), כך גם במקרים אחרים - וזה בטח
לא שיקול משמעותי. הרצון ב"תמיכה בינ"ל" איבד הרבה מערכו בשנים האחרונות בארה"ב, מאז שגילו
מה שווה אותה "תמיכה בינ"ל". כיום ארה"ב מסתפקת בבריטניה, אוסטרליה, דרום קוריאה ועוד כמה
מדינות בעלות שלטון ידידותי - וגיבויין לא פחות טוב מזה של נאט"ו...
אני מצייר עובדתית תהליך יציאה למלחמה כאשר האינטרס של השלטונות מחייב זאת. הניסיון להציג
החלטה אמריקנית על יציאה למלחמה רחוקה מהמולדת, כמשהו דרמאטי יותר, זו אידיאליזציה של
המציאות. במציאות הנשיא מחליט לצאת למלחמה, והיועצים עובדים להשיג לו את הרוב לכך. סיבותיו של
הנשיא יכולות להיות יפות יותר או פחות - אבל בסיכומו של דבר, בארה"ב התהליך קליל למדי, כפי
שמוכיח מספרן הגדול של הפעולות המלחמתיות שביצעה ארה"ב בשנים האחרונות.

הדוגמא שהבאת לגבי ביירות 83' רק מדגישה את ההבדל בין ארה"ב של מלחמה קרה., שצריכה
להכניס לשיקוליה הרבה פוטנציאל הסתבכות - לבין ארה"ב של היום, שהפנטגון שלה מונהג ע"י אנשים
מזרם אחר לחלוטין של המפלגה הרפובליקנית: הנאו-קונס. ארה"ב של היום מתעסקת עם "ציר הרשע"
באופן שונה לחלוטין, ואיראן, מתוך פנאטיות דתית, מסבכת עצמה בסיטואציה שעלולה להוביל לחורבן
צבאה ומשטרה, גם בלי משאית צבועה בצבעי הדגל האיראני. מספיר אדיוט שיבריח חומרי נפץ
דרך השט אל-ערב, וייתפס כשהוא מוסר זאת לידי מקתדא צאדר...

התחלנו לשחק את המשחק האפוקליפטי,אז נעשה את זה עד הסוף
נניח וחו"ח איראן תעז לשגר שיהאב גרעיני לעבר ת"א. מה יקרה הלאה:
ספקורם התרחישים לגבי ישראל הוא בין :
1. התסריט הורוד ביותר: טיל החץ מצליח ליירט טיל כזה והעיר ת"א צהלה ושמחה.
2. worst case scenarion : טיל פוגע ישירות במרכז ת"א והורג 100 אלף ישראלים. מדובר בג'יגה אסון,אבל גם תסריט כזה זה לא הסוף של מדינת ישראל. רוב התשתיות,הצמרת הצבאית והמדינית,ורוב כוחות הצבא לא יפגעו.
לגבי איראן התוצאה היא אחת : ארה"ב מתערבת,ותוך שבוע-שבועיים אחרי הפצצה,מסתיימת לה המהפכה האיסלאמית! כל ההיאטולות שלא ברחו יועמדו לדין,ומשטר פרו-מערבי מוקם. ולכן השיקול פה הוא לא של עלות מול תועלת אלא של "תמות נפשי עם ציונים".

ויש תרחיש אחר,שהוא יותר הגיוני. לא טיל שיהאב גרעיני,כי אם מזוודת נפץ גרעינית שתוברח למרכז ת"א ע"י מחבל פלסטינאי מתאבד. במקרה כזה,איראן תוכל להכחיש את המעורבות שלה. וכאן צריך לשאול,האם איראן תמסור את נשק יום הדין שלה לגורם זר?

לדעתי סדר גודל כזה של אבדות והנזק ארוך הטווח מהקרינה יביאו באופן חד משמעי לסופה של ישראל. גם אם נניח שהקהילה הבינלאומית תתגייס לשיקום כלכלי של ישראל, מבחינה מוראלית אנחנו קהילה קטנה מדי מכדי להכיל אסון בקנה מידה כזה.

לא רק המאה אלף הרוגים הם בעייה - אלא חצי מליון הפצועים, חיסול התשתית התיבורתית מצפון
לדרום, העובדה שמליונים לא יוכלו לשתות מים והעובדה שכל המערכות תקרוסנה - מבטיחות כדור שלג
זריז למדי שיביא לחיסול ישראל כמדינה.
זה לא עניין של "חושב-לא חושב" - גוש דן מרכז בתוכו רוב מאסיבי של תשתית ישראל, ופגיעה בו עם
פצצה אטומית, היא סופה של ישראל, נקודה.

ויש סימנים שהם מספיק מטורפים כדי לעשות את זה.

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEnt...&EntryId=348261

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEnt...&EntryId=452957


http://www.tapuz.co.il/blog/viewEnt...&EntryId=318341

-------------------
לא רצו להאמין


http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Teguvot_Itonut.htm

כתבות מהסוג הזה יש לאסור לפרסום.

לא תפקיד העם להתעסק בשאלות הללו אלא הדרגים הנוגעים בדבר.

Minolta Dynax 5D

מי אמר שאשליה שאתה חי בה נקראת דמוקרטיה.

ומי אמר שדמוקרטיה זה שלטון טוב.
בישראל הוא גרוע מאוד.

Minolta Dynax 5D

הם גם אהבו אותם בתקופת המלחמה עם עיראק אך זה לא מנע מהם לשלוח אותם לתוך שדות מוקשים כדי לפלס דרך לכוחותיהם המתקדמים !
צריך להבין שמדובר כאן במנטליות שונה בתכלית מהמנטליות לה אנו מורגלים !

במסגרת תאום העמדות בינינו תוכל להרחיב בנושא שדברת בו, כדי שכולנו נהיה באותו עמוד? שמעתי גם את אורי מזכיר את העניין הזה.

באותה התקפה נקשרו ידיהם של ילדים איראניים זה לזה, כדי שימרו על שורה אחידה, והם נשלחו לחצות
רגלית שד"מ, במטרה לפתוח אותו להתקפה משולבת שהגיעה מאוחר יותר.
הילדים קיבלו מפתחות פלסטיק תוצרת טייוואן, שעליהם נאמר לילדים, שהם המפתחות לגן עדן. למעלה
מ3,000 ילדים נהרגו בכאלה התקפות. כנראה שההנהגה לא ממש חרדה לחיי ילדי האזרחים הפשוטים...

אם אני זוכר נכון אז מדובר היה ממש בתופעה שהפכה לנפוצה ככל שהמלחמה התארכה.
הסיפור הזה סופר באיזו כתבה או מאמר ישן שבו תוארו עוד סיפורי זוועה בלתי נתפסים הקשורים לאותה מלחמה כגון שאיבת דמם של שבויים עד הטיפה האחרונה כדי למלא את מאגרי מנות הדם וסיפור על חייל או קצין של אחד הצבאות (איני זוכר איזה מהם) אשר נחשד והואשם בריגול , אותו אומלל לקשר לטיל סקאד בטרם שיגורו...

איני זוכר בדיוק היכן כל זה נכתב היות וזה פורסם לפני שנים רבות (כמדומני בשלהי שנות השמונים) ואיני ערב לאמינות הסיפורים אך הם נחרטו בזכרוני.

ומשום מה לא אתפלא אם הם התרחשו באמת.........

אבל בנוגע לילדים המידע נבדק ואושר ע"י כמה מקורות בשעתו...

הם פשוט לא מהססים להקריבם מתוך אמונה כי הם יהפכו לשאהידים ואכן יגיעו לגן עדן. במקרה של השיר המקורי של סטינג, היה מקום למשאלה כזו הואיל והסובייטים היו (לפחות בתיאוריה) אתאיסטיים. לפיכך אפילו אם הם אוהבים את ילדיהם הם לא יהססו להקריבם על מזבח מלחמת הקודש. אני מציע לבעלי מעוף יזמי להתחיל למכור מקלטי נשורת גרעיניים.