30-01-2006, 14:35
|
|
|
חבר מתאריך: 25.11.05
הודעות: 391
|
|
אני בערך חודש לפני בגיבוש התחלתי לרוץ. אבל רצתי יותר מדי ובאתי לגיבוש עם שברי מאמץ כמו טמבל.
הכי חשוב זה שהכל בראש, התאמנתי עם חבר שבאמת הסביר לי שזה לא כמה שאני רץ, זה איך, ושאני לא נותן הכל ואני מוותר כשקשה לי ולא כשבאמת פיזית אני לא יכול. ובעזרתו עברתי בכמה ימים מתוצאה של 12-13 דקות לריצת אלפיים, לתוצאה של 9 וקצת דקות. זה הכל היה מנטלי וזה מה שהכי עזר לי בגיבוש יותר מהכל כי באתי לשם בגישה של אני לא מוותר כשקשה לי. ובשום נקודה בגיבוש לא היה רגע שחשבתי לפרוש. וכל הזמן רצתי וכל הזמן זזתי. אם היית נותן לי את הגיבוש הזה חודש-חודשיים לפני, אין מצב שהייתי מסיים אותו הייתי נופל בחצי שעה הראשונה.
אני עכשיו הולך לאנשהו לאיזה שעה-שעתיים, כשאני אחזור אני אכתוב מאמר על הגיבוש כוסאמאק כולם כתבו מאמרים פה חוץ ממני גם אני רוצה להרגיש שאני תורם פה.
|