|
גיבוש צנחנים דובדבן דצבמר 2005
גיבוש צנחנים דצמבר 2005
קצת מידע על עצמי:
לא הייתי מעולם בגיבוש צבאי ולא בקבוצת כושר קרבי ( הייתי באימון אחד לפני שנה) גובה 1.83 משקל של בערך 75 ק"ג.
כושר- בינוני
לגיבוש באו בסביבות 160 אנשים. לא יודע כמה סיימו אבל אני מעריך שפחות או יותר מאה ( אל תתפסו אותי במילה)
זה יצא ארוך כי בחרתי לא לפרט רק על הקטע הפיזי אלא על התהליך כולו. מי שיהיה לו כוח לקרוא הכל שייהנה.
טוב נתחיל.
מגיעים ככה בשמונה שמונה וחצי לתל השומר נכנסים לשער נרשמים אצל שתי משקיות כאלה ויושבים עם שאר האנשים עד איזה תשע תשע ורבע ומחכה למאחרים
אחרי שכולם יושבים להם בשמש כבר איזה שעה מגיע איזה מפקד של הצנחנים ( אדם מבוגר יחסית) ונותן נאום של "אתם גברים אתם רוצים צנחנים אבל רק הכי טובים יקבלו צנחנים" לטענתו הצנחנים מקבלים אחד מתוך
ארבע או חמש מה שנשמע לי די בולשיט אבל אין לי מושג.
אחרי זה מגיע נציג מהבקו"ם ועושה שיחה למה קורה אם לא עוברים. כאן אפשר לראות מי בא עם קצת ידע למה שהולך לקרות ומי הגיע לגיבוש הזה בלי שום ידע מוקדם.
אני אעשה לכם קצת סדר בעניינים זה מאוד פשוט.
מי שגומר את הגיבוש מקבל אחת מארבע תשובות הבייתה.
1. התקבלת לצנחנים כמאותר דובדבן ( יש לך סיכוי להגיע ליחידת דובדבן בתנאי של מעבר גיבוש נוסף אחרי הגיוס)
2. התקבלת לצנחנים ( מזל טוב ובהצלחה)
3. התקבלת על תנאי ( אם מישהו אחר שיתקבל לא יוכל להתגייס לצנחנים מכל סיבה שהיא: רפואית, נפשית יש סיכוי שתתפוס את מקומו)
4. לא התקבלת לצנחנים ( לא נורא הצבא גדול ויש עוד הרבה מקומות לתרום בהם)
כאן מגיע עוד חלק טיפשי. מעבירים דפים והנציג בקום מסביר שאפשר למלא העדפה לארבע יחידות שהן
1.עוקץ- יחידת הכלבנים של צה"ל שמסופחת לגדודי החי"ר הייעודי
2.מיתר- יחידת העילית של התותחנים שמסופחת (במפתיע?) לחיל התותחנים
3.פלסר שיריון- כוח לחימה והסתערות שמסופח ( גם במפתיע?) לחיל השיריון
4.יהל"ם - יחידה הנדסית למשימות מיוחדות שמסופחת לחיל ההנדסה הקרבית
ובמידה ולא התקבלת הם לא מבטיחים לך שתשובץ ליחידה שסימנת אלא הם ישבצו אותך נגיד בהנדסה ושם תוכל לעשות גיבוש יהלם. או לחילופין בחיר ייעודי ככה שאם אתם בגישה של " לא אכפת לי עוקץ אבל אני לא רוצה חיר יייעודי אל תמלאו את השאלון"
כמובן שזה דבר מטומטם במיוחד בגלל שכל בנאדם שמתגייס להנדסה יכול לעשות גיבוש יהל"ם.
הוא אומר שהם מעבירים את תוצאות הגיבוש ליחידות הנ"ל וזה יכול לעזור בגיבוש של היחידה. כמובן שאין לי מושג אבל מהדרך שבה הוא דיבר על התהליך אני חושב שזה בולשיט.
אם תשאלו אותי אני ממליץ לא למלא את השאלון הזה וככה יתחשבו לכם במנילה אם לא תעברו. ליחידות שהם מציעים אפשר להגיע בלי קשר לגיבוש צנחנים.
כמובן שמגיעים עוד כמה גאונים לגיבוש ששואלים שאלות לא במקום ( מכאן מתמיינים לסיירת מטכ"ל? לא! , אפשר לקבל אגוז? לא! , זה המיונים למש"ק ממטרות? לא! וכו'. רק המש"ק הממטרות היה בצחוק....)
אחרי זה בא הרופא של הגיבוש ( מילואימניק עצבני ) ומסביר לכם שהוא צריך לדעת כל כל בעיה שיש לכם ושהכי חשוב שכולם יצאו בריאים ושלמים
ושאם אתם מרגישים לא טוב אל תסתירו שום דבר כי מרגע שהוא חותם לא תוכלו לפרוש בטענה של בעיה רפואית כי הצהרתם שהכל בסדר.
מסר חשוב למלשבים: לרופא הזה לא אכפת ממכם והבריאות שלכם, אכפת לו שלא תיפצעו כדי שלא יתבעו אותו/צבא/צנחנים ( מחק את המיותר) ככה שאל תבנו עליו הוא רק רוצה לכסות את התחת של הצבא.
מתחלקים לקבוצות רנדומליות ומחכים להיכנס לרופא. בינתיים כל קבוצה מקבלת שני מפקדים שנותנים לכם למלא שאלון רפואי כזה שאחרי זה תתנו לרופא. באופן אישי שני המפקדים שלנו פשוט ישבו בצד ודיברו אבל ראיתי קבוצות אחרות של מפקדים
שהראו לצוותים את הנשק ודיברו איתם קצת על ההווי הצבאי. מחכים עוד ושורפים זמן ( כל היום הראשון הוא בזבוז זמן אחד גדול, פירוט במהשך).
נכנסים בקבוצות לרופא. חובש מודד לכם דופק בנתיים ורושם אותו על הטופס. מגיעים לרופא הוא קורא קצת שואל אם חליתם בשבוע האחרון ואם שברתם/נקעתם/פרקתם משהו בשנה האחרונה. מכאן עוברים לחדר אחר לקבלת מדי ב' שכוללים מכנסים חולצה וחגורה.
טיפ: קחו את הזמן ואל תקשיבו לטמבלים שמאיצים בכם. קחו בגדים שיתאימו לכם וחגורה נורמלית אל תתביישו להחליף כי זה יכול לדפוק אותכם אחר כך. תבדקו שהכל יושב שוב ורק אז תצאו.
בשלב הזה לקחו את הקבוצה הראשונה שיצאה ( למזלי לא אני) לעשות תורונות מטבח של איזה שלוש שעות (לא מגזים) והמסכנים באו לריצה הרוגים.
אחרי שסיימנו אצל הרופא ולקחנו מדים ממלאים שאלון כזה על עצמך בשביל הראיון מחר אצל המילואמיניקים.
שורפים עוד זמן ועומדים בתור לארוחת צהריים. ( לאכול טוב אבל לא להגזים). באמת אין תלונות , אחלה אוכל אומנם לא של אימא אבל ממש טעים. אוכלים, מפנים מגשים, ויוצאים החוצה.
עולים למעלה לפלוגה ומתחלקים לאוהלי 11 ולוקחים מיטות שדה ( מסגרות ברזל מתקפלת שבד מתוח עליה ושתי שמיכות סקיבאס.) ומסתלבטים באוהל קצת עד שבאים ואומרים לכם להתכונן לבר-אור ולהיות ברחבה עוד 20 דקות.
משום מה לנו לא היה בר-אור ( שלרוב כולל שכיבות שמיכה, כפיפות בטן וריצת 2000) אלא רק ריצת אלפיים שנעשית בשטח. מתבצע בקבוצות של ארבעים איש כל פעם רצים עד לאיזשהו מפקד הוא מסמן לכם בטוש קו על הגב וחוזרים חזרה.
לתת ראבאק ולהגיע כמו שצריך כי את החלשים ממש מעיפים מאוחר יותר באותו יום.
יש מספר אישי ( כדאי לרשום על היד ) וצועקים אותו איך שמסיימים. המיקום הוא יחסי ולא יודעים בכמה זמן עושים את זה אלא אם כן לוקחים סטופר עצמאית
חוזרים ועושים מתיחות ( חשוב מאוד!) ונחים עוד קצת.
לקראת הערב עושים מסדר כזה שבו לקחו כמה חבר'ה שהלך להם ממש חרא ( עצרו, הקיאו, לקח להם המון זמן)
ואמרו להם בצד ( כולם כמובן שמעו) שהם לא תפקדו טוב בבר-אור לכן הם סיימו את הגיבוש. לא נעים בכלל.
אחרי זה מתחלקים לצוותים של 20 איש לפי מה שהבנתי מחלקים את זה לפי התוצאות בריצה, מקבלים מימיות, בודקים שהם לא דולפות. המפקדים שואלים אם למישהו יש פריט כלשהו ( חגורה,חולצה,מכנס,מימייה) שלא מתאימים/תקינים שזה דבר יפה מצידם. גם פה לא כדאי לשתוק אם משהו לא תקין אז תחליפו כי זה יכול להפריע לכם.
מכינים רשימת שמירה ומתחלקים מחדש לאוהלים. כל אחד שומר 20 דקות בלילה. לא ביג דיל בכלל. אני באופ אישי שמרתי בין האחרונים אבל בכל מקרה בקושי ישנתי. בבוקר אמרו לנו להיות מוכנים ברחבה בשלשות ברבע לארבע ( מה זה השעה הזאת !?) נעמדו וחיכינו למפקדים משהו כמו 40 דקות ואז הם הגיעו עם הסדירניקים ופשוט עמדנו לידיניו ודיסקסו כל מיני דברים. הם אמרו שנקבל איזה כוס תה ופרוסות לחם אבל לא קיבלנו כלום ועשינו את זה על בטן ריקה ( והארוחת ערב)
יצא שחיכינו שעה. ואז מגיע מפקד מילואימניק שנותן נאום קצר בסגנון " אתם תקראו לי המפקד ואני אקרע לכם את הצורה, אסור לשתות בלי אישור מי שלא רוצה שיפרוש לא צריך אותו בלה בלה בלה". 20 שניות ציוד מחלקתי שמורכב מאלונקה עם ארבע שקים ( שוקלים המון אבל אל תאמינו לבולשיט של 120 ק"ג) ועוד איזה שניים-שלושה פקלים של גריקן ופקל של שק חום. ( פקל = מנשא כזה עם רצועות).
אני באופן אישי לקחתי שק אחד פה ( כל הזין בשקים) וככה רצנו לנו אחרי המפקד לאיזה מקום משהו כמו 5 דקות והגענו לאיזה שער שאחריו חיכתה לכל הצוות הפתעה. ( זה מטוס? זה ציפור? לא! זה שק חול כבד ושמן) כל אחד תופס שק ושם אותו על השכמות ואז מתחיל השלב שבו אתם כבר יודעים שאנשים פורשים.
העניין הוא פשוט. יש חבית בסוף הירידה ( משהו כמו 20 מטר הלוך 20 מטר חזור אולי קצת יותר). רצים-הולכים עם השקים מסביב לחבית וחזרה למפקד ומסתדרים בשלשות או בסדרי הגעה.
כאן יש כל מיני וריאציות. ארבע ראשונים אומרים מספר, ארבע אחרונים אומרים. מסתדרים לפעמים בשלשות לפעמים צריך לתת הקשב. קטע בהחלט לא קל והופ כמה אנשים פורשים.
כאן מגיע הטיפ הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי חשוב לכל הגיבוש הזה. במשך כל הזמן והסיבובים המפקד ממלמל לכם משפטים אני אתן לכם כמה דוגמאות ובטוח יש עוד מיליון.
12 מה חשבת באת לטיול שנתי?
מה זה נראה לכם פה?
אתם חושבים שאתם מתאימים?
אנחנו מחפשים רק את השניים הראשונים.
זה איזה רבע פקל בטירונות צנחנים מה אתם בוכים.
מי שלא מתאים לו שיפרוש ושיספר לחבר'ה שהוא סיים.
זה מה שאתם הולכים לעשות חצי שנה אז מי שלא מתאים לו שיפרוש.
יש כאלה שמעכבים את הקבוצה ולכן לא נוכל להתקדם לשלב הבא.
כמובן שכל הדברים האלה הם בולשיט אחד גדול וחוזרים כל הגיבוש. לפחות מבחינתי כל המשפטים האלה עברו לידי ולא התייחסתי אליהם כמו אל הזמנים שהמפקד נתן.
דוגמא:
הוא רוצה שנעשה סיבוב של שקים ב15 שניות. ב15 שניות אתה עושה אולי שליש דרך והמפקד יודע את זה ואז הוא צועק: "הראשון סיים ב11 שניות והאחרון ב50" אתה סתם מעכב את הקבוצה.
שלא תטעו כל הגיבוש מתוכנן מראש ולא משנה כמה מהירים אתם, אתם תעשו הרבה שקים. לדעתי היה שלב שבו הם חיכו שזה אחד שהיה מאחורה יפרוש ואז הם היו מרוצים וגנמר השקים. כל הקטע של השקים בצוות שלנו היה 40 דקות ( על השעון!)
יש אנשים בסרטים שאומרים לכם. שק של 30 ק"ג למשך שעתיים וחצי אל תאמינו לבולשיט הזה. השק כבד אבל בהחלט נסבל. מידי פעם באים הסדירניקים ולוקחים מספרים מאנשים. היו הרבה כאלה שנשפך להם חול מהשק והמפקד די כעס עליהם. תשתדלו לקחת שק סגור טוב.
עכשיו אני אפרט עוד תרגילים שעשינו לאו דווקא לפי סדר.
זחילות - אני באופן אישי לא יודע לזחול אז זה היה הכי קשה בשבילי. זחילה אינדיאנית הלוך חזור. המרפקים והברכיים נגמרים לכולם. אין מה לעשות חוץ מלנשוך שפתיים ולנסות לא לשים את הברך בכוונה על האבן המחודדת. מידי פעם המפקד צודק "UP" וכל אחד צריך לתת ראבאק ולעבור את זה שלפניו.
אני פשוט חשבתי על זה שהכאב ייגמר מתישהו וזה באמת נגמר  .
מפה- ציור של מפת ארץ ישראל בחול וסימון כל מיני יישובים עליה ( באר שבע , ירושלים וכו') באופן אישי הצוות שלנו היה אחלה וכולם דיברנו והציעו רעיונות אבל תמיד יש את האלה שנדחפים. אותי זה הרגיז אבל אולי המפקדים אוהבים את זה ?.
דיון קטן - הצגת מסקנות בעד ונגד כל מיני נושאים ( ניסווים בבעלי חיים, שירות בנות בקרבי, סמים) ועוד. בסוף מישהו מציג את המסקנות למפקד.
סיבובי שקים- לוקחים את השקים ( שוב?!!) על הגב ועולים איזה הר קטן ויורדים אותו מסביב. כל אדם שעובר ליד המפקדים צועק מספר אישי ומספר סיבוב. אני סידרתי את השק משהו טוב כמו כרית על השכמות ככה שהיה נוח ( אבל עדיין כבר אחו שרמוטה) ואפילו הלכתי בלי יידים על השק. אין לי מושג אם עושים את זה כל פעם באותו מקום אני עשיתי 21 סיבובים שזה היה די ממוצע. הכי טוב עשה 24 והכי גרוע בערך 15.
מידי פעם שוב יש הערות של ( "אנחנו רואים הכל" "אי אפשר לתחמן אותנו" "מי שלא מתאים לו שיפרוש" מי שצמא אפשר לשתות בלי סוף כשפורשים") שוב , פשוט לא להתייחס לשטויות שיוצאות לו מהפה.
מעבר קורה- יש שטח ממוקש ( אז המפקד למה אתה עומד בתוכו אתה רוצה להתפוצץ?) וצריך לעבור אותו בעזרת חבית וקורת עץ ענקית ( משהו כמו עמוד חשמל מעץ מי שמכיר). משעינים את הקורה על החבית ועל המעקה שבאמצע והצוות עובר ואחרי זה חוזר חלילה גם מהאמצע לסוף. הקציבו לנו שלוש דקות לקח לנו לפחות 10 אבל אף אחד לא נגע בקרקע אז המפקד שיבח אותנו על זה שעמדנו במשימה בהצלחה אבל אמר שלא חוכמה כי לא עמדנו בזמן. שוב כמובן שזה חירטוט כי אין אפשרות פיזית לעבור את זה 15 אנשים בשלוש דקות+ תכנון.
אלונקה סוציומטרי - כולם דופקים ספריט מסביב לחבית וחזרה למפקד ארבע ראשונים לוקחים אלונקה ויוצאים לסיבוב כשל הצוות רץ אחריהם ( סיבוב מנוחה) ואז יוצאים שוב. לפי מה שהבנתי התרגיל הזה ממש חשוב אבל הוא הלך לי די חרא לקחתי אלונקה פעמייים לעומת כמה תותחים לקחו יותר. מצד שני יש כאלו שלא לקחו בכלל. כאן כל הקטע שהתרגיל מקשה על החזקים ומקל למתקשים ככה ששוה להתאמץ לדפוק ספרינט ולקחת. נדיר שאפשר לקחת אלונקה פעמיים רצוף זה פשוט גומר.
בטן~ידיים~זחילה- תרגיל כל כך קשה. עושים 10 קפיצות צפרדע, זוחלים 6 מטר עושים 10 ידיים זוחלים עוד 6 מטר ו10 שכיבות שמיכה וחזרה בריצה וחזרה להסתדר בסדרי הגעה. פעם ראשונה זה ממש קליל פעם רביעית אתה כבר פשוט מת!
מסע אלונקה- זה השיא של הגיבוש לדעתי. כל הצוות צריך לנוע עם כל הציוד האישי ועם אלונקה שעליה ארבע שקים אחרי המפקד. אם יש פער והמפקד מרים יד יש חמש שניות להגיע אליו אחרת הוא חוזר אחורה. כשהיד באוויר אסור לבצע חילוף. אנחנו היינו צוות של תותחים הוא חזר אחורה כולה איזה פעמיים אבל כאן באמת נמדד הרצון של מי שפרזיט וסתם רץ לבד ומי שנכנס מתחת לאלונקה ( בעודכם קוראים שורות אלה אתם בטח חושבים אני אהיה כל הזמן באלונקה, אתם לא מבינים כמה זה קשה) ככה עושים סיבובים וכל פעם עוברים ליד השער חזרה לבסיס כדי שאנשים יחשבו שחוזרים חזרה וממשיכים עוד סיבוב.
כאן נמדתת העבודת צוות. בעליות כל הצוות עוזר לאלונקה בראבאק למעלה ובירידות עוזרים לבלום את החבר'ה שמחזיקים.
ככה זה נמשך נראה לי משהו כמו איזה שעה.
ואז חוזרים המפקד נותן נאום של שתי שורות "נגמר הגיבוש, כל הכבוד שסיימתם , אם לא התקבלתם יש הרבה מה לעשות בצבא , חכו לראיון, ביי"
מתחבקים כל החבר'ה מחליפים מראות של פציעות בברכיים במרפקים ובכתפיים ויאללה מרוקנים מימיה בשלוק ודופקים מקלחת של החיים ( תנאים סבירים בהחלט) ומחכים לראיון עם מילואמיניקים כשהרס"פ מתזז אותכם לכל מיני סינג'ורים של ניקוי שירותים, פלוגה, סחבית ציוד, איסוף מדים ורושם את השם שלכם.
הראיון הלך לי ממש ממש חרא. פשוט תהיו עצמיכם הם לא פסיכולוגים הם שואלים אותם מי אתם למה צנחנים ועוד כל מיני שטויות כאלה ויאללה שלום ולהתראות וזזים הבייתה.
דגשים ודברים ששכחתי:
אלונקה- חשוב להיות מתחתיה. בכל מקרה מי שממש מורעל כדאי להתאמן לפני זה באיזה כושר קרבי, לשים מוטות ברזל על הכתפיים כי ההרגשה של המוט ברזל הזה על הכתף כל כך כואבת שמרגישים שזה חותך את הבשר. מצד שני צריך לזכור שלכולם אבל כולם ( כן ,גם להוא שהיה בגיבוש שייטת) קשה וזה הזמן לנשוך שפתיים ולהמשיך.
זחילות - כל קשה וכואב. אין מה להוסיף חוץ מלנשוך שפתיים לתת ראבאק. תזכרו שלא משנה המהירות זה בכל מקרה כואב אז עדיף כבר מהר.
אמינות- אל תרמו, אני הגעתי בסיבוב אחד אחד לפני אחרון כי נגמרתי בשכיבות שמיכה אבל לא וויתרתי ועשיתי את הכל. לא יודע אם זה עשה רושם טוב אבל זה עניין של אחריות אישית.
פרופרציה- זה לא גיבוש לא יודע מה. כולה ארבע שעות פעילות ( על השעון!) בהחלט לא בלתי אפשרי. אחרי השקים אף אחד כבר לא פורש כי כבר ברור שכואב וממשיכים בכל זאת. אם לא התקבלתם, גם כנסו לפרופורציה. צנחנים עושים אותה פעילות כמו חטיבות החי"ר האחרות ויש עוד מיליון מקומות שתוכלו למצות בהם את עצמיכם בצבא. הצבא לא תלוי רק בחטיבת הצנחנים והם עושים מעצמם הרבה יותר ממה שהם.
נקודות שבירה- שוב, השקים. אני לא יודע אם זה גישה נכונה אבל אני לא הקשבתי לכל השטויות שמפקד מלמל. מי שלא זוחל טוב ישחילו אותו בשדה הקרב. יש רק רק שניים שנולדו לזחול ואותם אנחנו מחפשים. פשוט צייתי לכל ההוראות וזהו.
מוכנות- המפקדים יודעים שיש מאמרים באינטרנט וברגע של סתלבט הוא אמר לנו " יש פה מישהו שקרא מאמר על הגיבוש באינטרנט, אני ועוד כמה הרמנו ידיים והוא אמר לנו: " אז מה יבוא עכשיו לדעתכם?" "אלונקה ? לא! זחילות? טוב , אם אתם רוצים לזחול אז נזחל!)
משמעת וזמנים- כל הגיבוש הוא בית זונות אחד גדול מבחינת משמעת ( אפשר לדבר בפלאפונים, המדים לא צריכים להיות מדוגמים מי יודע מה,אפשר להיות עם שעון, אמורים ללכת בשלשות ולפנות לאנשים ב"המפקד" אבל זה ממש שכונה לדעתי). לדעתי אלא שבאים לעשות שכונה לא יעברו אבל אין לי שום ידע בעניין אז תבואו עם ראש טוב ועם קצת שליטה עצמית.
בירוקטיה- יש לכם טעימה מהמערכת הצבאית שמה לעשות זזה לאט מאוד מאוד מאוד ועובדת בצורה מטומטמת. דוגמא: כדי לתת לכל המשתתפים בגיבוש מספר מה יעשו? במקום לקחת צוותים ושכל מפקד יקריא לכל אחד מספר לבר אור ישבנו 160 ילד וחיכינו שהחייל יקרא כל שם ויגיד לו מספר, וכמובן שיש דיבורים והפרעות, עוד חצי שעה שנשרפת). כל היום הראשון לא הייתה פעילות חוץ מהריצת אלפיים ורק חיכינו וחיכינו בשמש. גם לראיון מחכים הרבה, אין מה לעשות תתאזרו בסבלנות.
אנשים- אחלה חבר'ה שבעולם. בהתחלה טיפה התאכזבתי אבל אחרי שאתה קורע את התחת עם אנשים אחרים נוצר משהו. באמת אחלה אנשים שרובם באים עם מוטיבציה ועם רצון לתרום.
נ.ב
כל הזמן שעושים איזה משהו . נכנסים לאכול, לרופא משאירים מישהו שישמור על הדברים ואז מישהו מחליף אותו אחרי זה. אין לי מושג אם זה משפיע אם אתם רוצים תתנדבו לשמור.
לפני כל שלב בא מפקד ואומר לכם: "מבחינתי הגיבוש מתחיל עכשיו" מה שיוצא די מטומטם כי אומרים את זה גם בבוקר, גם לפני הריצה, גם לפני המסדר וגם לפני תחילת הגיבוש.
יוצאים החוצה, אומרים בהצלחה לחברה שרק מתחילים את הגיבוש ( אחחח.... צעירים ) וחוזרים הבייתה לאכול לישון ולבכות על האיברים הכואבים והשפשופים.
שיהיה לכל מי שעושה את הגיבוש הזה בהצלחה. מקווה שעזרתי במישהו. אני לא יודע אם עברתי או לא אז לקחת את הדברים שרשמתי בעירבון מוגבל, השתדלתי לפרט עובדות ולא דיעות אבל לעתים חרגתי קצת.
כל מי שסיים. כל הכבוד, לא היה קל וסיימנו. מזמן כבר לא הרגשנו כמה אנחנו צריכים מים ( כשהיה את ההפסקת מים הראשונה כולם היו בעננים ) וכמה מלוכלכים אפשר להיות ( חול במקומות שלא חשבתם שקיימים).
PEACE OUT BOYS |
ראשי
צ'אט
15-12-2005, 10:35
)
מצב כלאיים
