מעשה לפורים: לא בכדי זכה "ר' אייזיקל חסיד" בתואר מיוחד זה. הוא היה יהודי ספוג תורה, יראת-שמים וחסידות, ומהמקורבים ביותר לרבי מצ'ורטקוב. כל שנה נהג לפקוד את חצר רבו. ביקוריו הביאו עימהם רוח רעננה של שמחה .
הוא היה חריף מחשבה וחד-לשון והיה מסוגל להוציא חיוך אפילו מהאדם האומלל ביותר.................אולם מעל הכול זכתה להערכה בקרב החסידים יכולתו הייחודית להעלות בת-שחוק על שפתי הרבי עצמו. במיוחד היה ר' אייזיקל מגדיל לעשות בפורים.או-אז נהג להתחפש בתחפושות משונות, לשיר ולפזז לפני הרבי עד כי חייך במלוא פה.
ר' אייזיקל ורעייתו היו חשוכי-ילדים. למרות היותו קרוב מאוד לרבי,מעולם לא דחק את השעה ולא תבע מרבו הבטחה או ברכה לילדים. בפתקאותיו נהג דרך קבע להזכיר, בין שאר הדברים שעליהם ביקש - "לישועה בזרע של קיימא". . שנה אחת, בפורים, החליט ר' אייזיקל לחרוג ממנהגו. באותה שנה התחפש ר' אייזיקל לעובר-אורח זקן שעל גבו שק. . נכנס ר' אייזיקל לבית-המדרש בשעה שכבר היה מלא מפה אל פה. בראש השולחן ישב הרבי וסביבו החסידים. משחקו של ר' אייזיקל היה מושלם כל-כך, עד שגרם לרבי לצחוק ממש. באותו רגע חש ר' אייזיקל כי זו שעת-כושר.
פתח את שקו והושיטו קדימה, כמבקש מהרבי נדבה. נטל הרבי פרוסת חלה וביקש להטילה לשק באמרו, "לחם לאכול ובגד ללבוש". ר' אייזיקל המחופש מיהר למשוך אליו את השק כאומר, "לא זאת ביקשתי". . הביט בו הרבי בפנים קורנות ועמד להטיל מטבע לתוך השק, רמז לעשירות. אך גם הפעם לא נפתח השק. . "מה תיתן לי, רבי, ואני הולך ערירי בלא בנים!", אמר הזקן המחופש, בקולו של ר' אייזיקל האמיתי.
"הגם אתה בדוחקים?!", תמה הרבי ומיד הוסיף, "וכי אינך יודע את פירוש הברכה 'שעשה לי כל צורכי', כלומר שהקב"ה מספק ליהודי את צרכיו, ואם נדמה לו כי דבר-מה חסר לו, אות הוא כי אין זה מצרכיו האמיתיים?!". . אמר הרבי: "האינך סבור,אייזיקל,כי מוטב לאדם שלא יהיו לו בנים מאשר יהיו לו בנים שיגרמו לו עגמת-נפש רבה?" "אף-על-פי-כן", התעקש ר' אייזיקל, "יברכני הרבי בבן, ובנוגע לעתיד - הנסתרות לה' אלוקינו". . "לו יהי כדבריך", השיב לו הרבי, ומיד נתחדשה שמחת הפורים במלוא עוזה.
לשנה הבאה ילדה אשתו של ר' אייזיקל בן. זמן לא-רב לאחר מכן נפטרה האישה, ור' אייזיקל עבר להתגורר בעיר ברודי. כשגדל בנו, שלחו לעיר לבוב, ללמוד תורה בישיבתו של ר' אהרון ליטבק.
באותם ימים פעלה בלבוב אגודת משכילים צעירים, שכינתה עצמה 'מקרא-קודש'. מטרתה המרכזית הייתה להעביר צעירים מוכשרים מהיכלי הישיבות לבתי-ספר להשכלה גבוהה. . יום אחד נודע לר' אייזיקל כי גם בנו נתפס ברשת המשכילים ובהשפעתם נטש את הישיבה. לא הועילו לאב החסיד כל תחינותיו ודמעותיו. "איני חפץ לגדול 'בטלן' ככל חבריי", הגיב הבן בהתנשאות ובבוז, "עליי לדאוג ל'תכלית'". . לא רק את הישיבה נטש הבן אלא גם את דרך התורה והמצוות.הוא חבר לאגודת המשכילים,ואף השפיע על כמה צעירים נוספים ללכת בעקבותיו.ר' אייזיקל שקע בדכדוך עמוק.אשתו נפטרה,וכעת בנו-יחידו סר מדרך הישר.
הוא חש כי הגיעו מים עד נפש, ולכן נסע לחצר הרבי. פורים בפתח ורוחו של ר' אייזיקל קודרת. לא נמצא מי שיוכל להעלות חיוך של עידוד על שפתיו של המשמח הוותיק. בעיצומה של סעודת הפורים פנה לפתע ר' אייזיקל אל הרבי: "לפני 15שנים העניק לי הרבי,על-פי בקשתי, 'משלוח-מנות'. מבקש אני כעת כי ייטלנו בחזרה...אין לי עוד חפץ בו".
נזדעזע הרבי עד עומק נשמתו."כיצד תדבר אייזיקל?! 'ייתמו חטאים' נאמר,לא 'חוטאים'.פה נותנים ולא לוקחים". . פרץ ר' אייזיקל בבכי תמרורים: "לא מדובר בחוטא בלבד, אלא בחוטא המחטיא את הרבים. מוטב היה לולא בא לעולם... אשם אני על כי לא שעיתי להזהרת הרבי, והנה אני במצב שטוב מותי מחיי...".
הביט הרבי בחסידו האומלל שנהפך לשבר-כלי, ולאחר הרהור ממושך הושיט לו כוס מלאה יין. "תנו שכר לאובד ויין למרי-נפש", ציטט הרבי את לשון החכם מכל אדם. ביד מהססת נטל ר' אייזיקל את כוס היין וגמעה עד תום. . מאז נשאר ר' אייזיקל בצ'ורטקוב. הוא והיין נעשו ידידים צמודים גם בימים הבאים. את יתרת חייו חי על הגבול הדק שבין שתייה לשכרות. שוב חזר לפניו החיוך, ושוב הקרין שמחת-חיים ושנינות. באי חצר הרבי תמכו בו באהבה ודאגו לכל צרכיו (ובכלל זה גם שלא יחסר לו יין).בתמורה היה ר' אייזיקל משקה אותם ממעיינו הבלתי-נדלה סיפורים נאים ואמרות-שפר לרוב.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

"ואתה תצווה את בני ישראל" (כז, כ)

משעה שנולד משה, אין פרשה בחומש ששמו של משה לא מוזכר בה, למעט בפרשתנו "תצווה". ומעניין, זאת דווקא הפרשה אותה קוראים בתורה ב-ז' באדר, יום הולדתו של משה, ויום פטירתו?!

מסביר רבי זלמן סורוצקין, שדווקא על כן נקבעה פרשה זו להיקרא בעיתוי זה, כדי להדגיש את אופייה של אמונת ישראל, שלא העמידה את המנהיג, איש האלוקים, במרכז עשייתה ועבודת השם שלה. זאת, להבדיל מאמונות זרות, שכל חגיהן ומנהגיהן מתמקדים מסביב לימי ההולדת והמיתה של מחולל דתם. (מתוך: "תורה לעם").

"להעלות נר תמיד" (כז, כ)

מפרש רש"י: "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
מסביר הרב מנחם הכהן,כי יש מנהיגים הרואים את תפקידם,להשגיח כל העת שאש היהדות לא תיכבה. חלילה, תפקידו האמיתי של המנהיג אינו לעמוד על ראשו של העם כמשגיח וכמפקח, אלא "להעלות נר תמיד" – להפיח בעם רוח חיים.להדליק את הזיק שבו,ולהעלות בתוכו את המאור שביהדות – "עד שתהא שלהבת עולה מאליה"

''וחשב אפדתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה'' (כח, ח)

במצווה,"מחשבה טובה מצטרפת למעשה" ואפילו אם נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וזהו שמרמז הפסוק: ''וחשב אפודתו'' – מחשבה של מצווה, שמקשטת את האדם (אפוד פרושו: קישוט), הריהי ''כמעשהו'' – כאילו כבר עשה את המצווה. אך במה דברים אמורים, כאשר ''ממנו יהיו'' – שרצה באמת לעשות את המצווה ורק נאנס ולא עשאה... (נחל קדומים בשם רבנו אפרים ז''ל).

''חשן משפט'' (כח, טו)

אותיות ''חשן'' הן היפוכן של אותיות ''נחש'' (מלשון ''נחש ינחש בו'') .
''נחש'' פירושו, שימוש בכוחות זרים כדי לנחש דבר בלתי ידוע. לעומת זה ''חשן'' פירושו, בירור ענינים בלתי ידועים בכוח הקדושה. על ידי האורים ותומים. (הכתב והקבלה) .

''את האורים ואת התומים'' (כח, ל)

* על אבני החשן היו חרותים שמותיהם של השבטים. משהיה הכהן הגדול שואל משהו באורים ותומים, היו מאירות אותיות בודדות מבין השמות החרותים הללו, ועל ידי צירוף מתאים של האותיות היה הכהן מוצא את התשובה לשאלתו. אולם כדי לצרף את האותיות בסדר הנכון, על מנת לדעת את התשובה האמיתית, זקוק היה הכהן לרוח הקדש והיה עליו לכוון את השם ''תומים''. .
וזהו שאמרו חכמינו: ''אורים – שמאירים את דבריהם, תומים – שמשלימים את דבריהם'' (יומא ע''ג).
בלעדי ה''תומים'' אי אפשר היה לדעת את מובנן של האותיות המוארות, או כי אפשר היה לצרף את האותיות בצורה מסורסת ולקבל תשובה שלא ניתנה מן השמים. (רמב''ן) .

* לפי דברי הרמב''ן הללו, פירש הגאון מוילנא באופן נפלא את הויכוח בין עלי הכהן ובין חנה (שמואל א). . כאשר ראה עלי את חנה והנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע, חשב אותה לשיכורה. על כך השיבה לו חנה: ''לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי''. אמרו חכמינו, כי במילים ''לא אדוני'' נתכוונה לומר, שאין רוח הקודש שורה עליו. ועל ''אשה קשת רוח אנכי'' אומר רש''י: ''כשׂרה'' .
כשראה עלי תופעה נדירה כזאת, שאשה עומדת ומניעה בשפתיה, שאל באורים ותומים לדעת את פשר הדבר, והאירו האותיות: ש,כ,ר,ה. צירף מהן עלי את המילה ''שכרה'' וחשב אותה לשתויה. השיבה לו על כך חנה: ''לא אדוני'' – אין רוח הקודש שורה עליך בענין זה, שכן צירפת את האותיות לא בסדר הנכון, שהוא באמת ''כשׂרה'' – לפי שאני ''אשה קשת רוח'' בגלל היותי עקרה, כדוגמת אמנו שרה, שנצטערה על אשר אין לה בן.

https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...09/93374957.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק