בכל מיני אשכולות שקראתי פה ובדיבור עם חברים ואנשים הרבה פעמים יצא לי לשמוע או לקרוא את הדברים הבאים: " אם אני לא אתקבל למשהו מובחר אז אין לי מה לעשות בצבא" , "או מטכל או גובניק " "מה שנחשב בצבא זה רק מובחר" ועוד... סליחה אבל אתם לא חושבים שזה קצת צבוע מצד כל אלה לדבר ככה מה זה השטויות האלה סיירת או ניירת, צבא לפי דעתי זה לא המקום שבאים אליו רק כדי לנפח את האגו עד השמיים, אני פשוט נגעל מהזלזול שיש לאנשים לכל מה שלא מובחר , לפי דעתי אצלי זה ממש מוריד מהערך של הבן אדם שרק מחפש להיות גיבור או להרגיש נעלה , גם בנחל גולני גבעתי חטיבה 900 מודש צנחנים שריון תותחנים נמ עושים עבודה קשה ובעלת גאווה והם לא פחות גיבורים מטייסים או מטכלים או מה שאתה לא רוצה , כן אני לא מתבייש להגיד את זה כי אנשים חושבים שהגדודים זו מין בינוניות או כשלון שלא הגעת לשלדג וזה ממש מעצבן, איפה הערכים של להגן על המדינה לא משנה באיזה יחדה אתה. אני יודע שחצי פה ממכם יגיבו שאני מגזים ומותר לכל אחד לשאוף, ברור שמותר לכל אחד לשאוף לגבוה ביותר אבל אם חס וחלילה לא הצלחת זה לא סוף העולם לא צריך להיות גובניק בגלל זה או לא ללכת לצבא בכלל , אין בושה בלהיות גולנציק שבזכותו אולי נמנעו 6 פיגועים כי הוא עצר מחבלים במחסום . כמובן שכל חייל ביחידה עילית הוא משכמו ומעלה וואולי מציל את מדינת ישראל מהשמדה או מלחמה כוללת בכל פעולה קטנה שהוא עושה אבל הדרך לא נגמרת בסוף הגיבוש שנפלת ממנו ההפך היא רק מתחילה , לכן לכל המתנשאים שרוצים או סיירת או ניירת - תתבגרו ואל תהיו תינוקות

דיון סוער יתקבל בברכה

אני מסכים איתך
לדעתי התופעה הזאת נובעת מחוסר בגרות הבנה וכן קצת ילדותיות "שכל מה שלא מובחר" לא שווה...
נכון שלמקומות שהזכרת אין את אותה הילה שיש ליחידות המובחרות בגלל סיבות כאלו ואחרות אבל כן יש בהן כבוד והערכה! אנשים פשוט מטבעם רצים לשמוע כל פסיק ונקודה על שייטת ומטכ"ל ולא יודעים שבמלחמות השונות לוחמים ממטכ"ל ושייטת הביטו בשריונרים (כן שריונרים) בניקור קנאה וראו בהם כאלים מצב שבשקט אזורי הופך את עצמו....
ישנן המון סוגיות בקשר לרצונות של המורעלים בקשר לצבא... זה בכלל לא רע כי גם אני ככה והמשיכה הטבעית שלי תהיה לשמוע סיפורי גבורה מיחידות מובחרות כמו כל אחד ואחד אבל תמיד צריך לזכור שחירניקים תותחנים ושריונרים עושים את הפעולה השוטפת הן במלחמה והן במצב "שקט " יש להם הרבה כבוד ופאר!

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

ולמי שלא מאמין או שחושב שהוא מגזים ממולץ מאוד לקרוא את הספר "צוות איתמר".

באמת אבל למה הם קנאו בהם?

בגיבוש שיצא לי להיות בו לא האמנתי לדברים שאני שומע לפעמים..לשמוע אנשים אומרים "אם אני לא מתקבל אני הולך להוריד פרופיל, כי למה מה קרה שאני יהיה בגדודים?"
והכי מצחיק/עצוב "אני יכול למצות את עצמי יותר" כמובן כי הגדודים גם ככה לא עושים כלום..
לדעתי זה עלוב לשמוע מישהו אומר דבר כזה...

כפי שנכתב- אין מה להתרגש מהעניין.
מדובר (לרוב) בחוסר בגרות וחוסר הבנה.
יש לזכור נתון נוסף, רוב האנשים שמתבטאים כך אינם מסוגלים לעמוד גם ככה בעומסים הגבוהים ובדרישות המנטליות שנדרשות מיחידות לוחמות ובוודאי מיחידות מובחרות.
אני עושה הכללה קטנה, אבל גישת ניירת או סיירת- מסיימת לרוב בניירת.
האנשים שמחפשים אתגרים ובאופיים הם לוחמים- הם שמצליחים ביחידות הלוחמות וביחידות המובחרות.
בהצלחה.
אמיל.

ההכללה שלך היא בכלל לא קטנה ונכונה למדי. בד"כ מי שחושב כך ניזון מסיפורי גבורה, ולא מבין את המציאות הקשה, האפורה והכואבת (פיזית ומנטלית) שעוברים ביחידות האלה...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תדעו לכם שבהרבה מקרים לוחמי חי"ר בגדודיים יותר טובים מלוחמי הסיירת ההבדל בינהם הרי זה איזה גיבוש ותכלס... כולנו יודעים שלרוב הגיבוש הזה לא משקף יותר מדי ההבדל בין ההכשרות בסיירות לבין ההכשרות בגדודיים הוא לא כזה גדול ובמילואים רואים בדיוק מי שפיץ ומי לא.. וזה שהיית בגדוד 202 לא אומר שאתה לוחם נחות מחבר שלך שהיה בפלס"ר חוץ מזה שהעבודה של הגדודיים לא נגמרת במחסומים הם עושים גם מעצרים ועושים גם מארבים ההבדל הוא שכשיש משימה מורכבת יעדיפו לשלוח את הסיירת זה הכל אבל אם הסיירת עסוקה את מי נראה לכם ישלחו..?
ככה שבגדודיים יהיה לכם לא פחות אקשן ולא פחות סיפוק ומי שנמצא כבר בצבא מבין שכל הקטע הזה כן סיירת לא סיירת כן מובחר לא מובחר זה שטויות
קבלו דוגמא.. סיירת מטכ"ל יחידה מובחרת לכל הדעות.. בתחילת שנות ה90 היחידה הזאת עשתה המון פאשלות עד כדי כך שהיה מחזור לוחמים שלם שלא דרך על אדמת לבנון...בעוד הגדודיים טחנו שם בלי סוף

הכל תלוי בתוצאות שתביאו ובמה שתעשו.. אף מח"ט לא ישלח יחידה שדופקת מבצעים על ימין ועל שמאל גם אם קוראים לה יחידת המעופפים הנועזים למלחמה בטרור

אותך בסיפור אישי.

יש לי בעיה רצינית של פריקות כתף חוזרות ב-2 הידיים, בעיקר יד ימין.
+ לא מעט בעיות משניות.

תמיד הייתי פשוט נעול על היחידות המיוחדות.
גיליתי את הבעיה בכיתה י' - אז היא לא הייתה רצינית.

בי"א - הלכתי לגיבוש גדנ"ע צלילה, עקב בעיות ברגליים, ביום ה-3 הרופא החזיר אותי הביתה
כי לא רצה שייגמר בבית חולים.
אמרתי לעצמי - אין מצב! אני הולך ליום סיירות ומקבל הזדמנות נוספת!
כך היה, קיבלתי שייטת.
כ-4 ימים לפני הגיבוש פרקתי בצורה אגרסיבית את הכתף, שמו לי קיבוע והזהירו אותי לא לעשות דבר.
התחושה הייתה פשוט נוראית!! הזדמנות שכזו! לפספס אותה כך.
אמרתי אני אעשה את מה שאני יכול.
הורדתי את הקיבוע - רבתי המון המון המון עם ההורים ואמא שלי כמעט צלצלה לבסיס ש.13 כדי לאמר להם לא לקחת אותי לגיבוש (כבר הייתה עם הטלפון ביד ביום שהייתי בגיבוש - אבל לא עשתה זאת).
הלכתי לגיבוש, מאד נזהרתי, בשחייה שחיתי חזה ודברים דומים, הרמתי אלונקה עם 2 ידיים..
הייתי בהלם איך לא נפרקה לי הכתף כל הגיבוש.
סיימנו - עליתי לוועדות ובערב היה את הטלפון שלא עברתי.
דיכאון.

קיבלתי ראיון שלדג, עברתי.
כל הזמן הזה רבתי עם הרופאים על המצפון הרפואי שלהם שלא יירשמו לי דבר על הבעיה הזו,
מפני שבתיק האישי שלי רשום - זקוק לניתוח, הוחזרה כתף 3 פעמים בבי"ח.. והלאה..

הלכתי לגיבוש אחרי זמן מסויים שלא נפרקה, עד אז התאמנתי פשוט כמו מטורף, מרחקים מגוכחים
ומספר אימונים עוד יותר.
בגיבוש - ביום השלישי, בין התרגילים האחרונים (אגרסיביות), פרקתי כתף.
התחננתי שישאירו אותי, הם לא הסכימו. הם אמרו שצריך לפנות מיידית לבי"ח, אמרתי שאני מוכן
להחזיר אותה כרגע לבד עם כסא כך שזה לא יהיה באחריותם.. לא הסכימו.. היו לי דמעות....
נתתי לחבר'ה את האנרג'י שלי ופינו אותי באוטובוס לבסיס שלהם ומשם מכונית.
בבית החולים הרדימו אותי ובטעות אף פרקו לי את כתף שמאל (כמה הזוי שזה נשמע).
שבוע סבלתי מכאב ב-2 הכתפיים.
פסיכולוג היחידה אמר לי שלא אוכל להתקבל לשם עם הבעיה, ושידאגו לפרופיל שלי.
אחד הרופאים של שלדג כעס על כך שלא אמרתי לו דבר בתחילת הגיבוש,
אך בסוף עודד אותי על האמביציה שלי חיחי,
הם כל כך נחמדים - התקשרו אליי 3(!) רופאים לפלאפון לברר מה שלומי.

דיברתי עם מדור סיירות (הגוף האהוב על כולנו) - לא הסכימו לתת לי ראיון אגוז כי לא סיימתי את הגיבוש,
למרות שהסברתי לה שהייתי בערב יום 3! מה היא מבינה....

בקיצור אחרי זה.. הייתי פשוט בדיכאון. כל מה שניסיתי.. כל האימונים, דחיות הגיוס עד למרץ..
וגם המחשבה שהפסיכולוג אמר שיידאג לפרופיל שלי...
הייתי פשוט בראש של להתקשר ללשכ"ג ולשלוח את הפקס ששם כל האמת, הייתי מאד קרוב לכך..
להפוך להיות ג'ובניק בלי מיון מקדים. גם בראש כבר לא רציתי להגיע לקרבי יותר.. מצב מאד עגום.

יום אחד התחלתי לחשוב עמוק עמוק בתוך עצמי והגעתי למסקנה במקלחת (כל הדברים הטובים
קורים לי שם) שלא משנה מה - גם אם לא יחידה מובחרת - אני אלך לגדודים, אצא ליחטי"ות וגם
אם זה לא יילך - אני אהיה בגדודים ואתרום כמה שיותר מעצמי גם אם זה במחסום, למה שאני לא
אעשה זאת בעוד שחברים שלי כן?!
בסופו של דבר - הגיע ראיון צנחנים ועברתי (בעוד ששוב לצערי שיקרתי לגבי מצבי הרפואי כששאלו
אותי אם לא צריך להוריד על כך פרופיל.. עניתי שאני לא מעוניין בכך).

כרגע הולך להתגייס ב-23, מקווה להגיע ליחידה מסויימת שם וגם אם לא - להישאר שם.


אני מאד מבין את הראש של כך החבר'ה שרוצים להוריד פרופיל ואני מכיר לא מעט כאלה, גם
מגיבושים וגם ממקומות אחרים, אפילו חבר'ה שנופלים מקורס טייס בד"כ מורידים פרופיל על מנת
"למצא את עצמם בצורה טובה יותר".. נו באמת..
כל עוד בן-אדם לא בא מתוך סיפורי גבורה ורצון לקבל הערצה ולהשחיץ אלא מתוך אידיאלים ורצון
אמיתי לתרום ולהגיע למיצוי עצמי בתקופת השירות, הוא יבחר בהחלטה הנכונה לו ביותר.

זו דעתי לפחות.

לא ארוך, לא קצר
לא קשה, לא קל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Puki אפילו חבר'ה שנופלים מקורס טייס בד"כ מורידים פרופיל על מנת "למצא את עצמם בצורה טובה יותר"

את האמת, וזה עצוב להגיד את זה... המשפט הזה נכון...
אני עפתי אחרי שנה מהקורס ביחד עם עוד 30 חבר'ה בערך ומתוכם רק 8 הולכים לקרבי...
(למרות שרובם לא הורידו פרופיל... פשוט הציעו להם תפקידים בחיל-האויר והם נשארו שם...)

זאת רוח אמיתית

אנשים מורעלים

ובחיים שלי לא ראיתי אחד מורעל כמוך!

אחי פריקת כתף זה לא צחוק! תשמור על הבריאת שלך!
חבל בגלל רעל של תקופה מסויימת בחיים שלך אתה תסבול כל החיים שלך, תקשיב לרופאים אל תשקר את הצבא כדי שזה לא יחזור אליך בבומרנג.

תהיה בריא!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זו הסיבה שאני אישית החלטתי שלא לנסות בסופו של דבר להגיע לשום סיירת, למרות שאני בעל פרופיל 97 וקב"א 56 ובכושר מצוין, ויש לי סיכוי מאוד טוב. אני רואה מה הולך סביבי - 80% ואולי יותר מאלה שהולכים לסיירות זה כאלה שיש להם רעל במוח. אני לא מדבר על רעל בריא, אני מדבר על רעל שמעוור אותם ממש. אנשים שמביה"ס היסודי אובססיביים לגבי להיות כמה שיותר מובחרים בצבא, קראו על זה כמה ספרים, וחרשו שנה-שנתיים בכושר קרבי כדי להגשים את זה. לא שהדברים הללו הם רעים, אלא שמי שעושה אותם בד"כ - קצת נדפק לו השכל עם כל הקטע של הסיירות. תכלס זה נהיה בדיוק כמו בפסיכומטרי. הרבה פעמים זה לא רק עניין של מי שמוכשר ויכול. האנשים האלה פשוט לומדים, וגם מלמדים אותם, בדיוק איך צריך להתנהג ולעשות כדי להתקבל, ואז סיכוייהם עולים בהרבה מן הסתם. שוב, זה לא כזה נורא עוד אם אלה בכל זאת אנשים שמתאימים.

הבעיה שלי מתחילה עם האופי של האנשים עצמם, שדוחה אותי בגלל הגישה שלהם. אני בהחלט מעדיף חבורה של אנשים סבבה עם מוטיבציה נורמלית, שרק רוצים לשרת את המדינה, ולא משנה איפה, מאשר חבורה של ילדים סוסים עם תסביכי גדלות וגבורה. אז אני לא אשלח למשימות סופר סודיות באמצע איראן. ביג דיל. האם זה מה שבאתי לחפש בצה"ל? יא רבאק אנשים שוכחים שבאנו מתוקף חובתינו למדינה כדי לשרת ולהגן, ולא כדי לצאת להרפתקה אישית.

אחת התגובות הנכונות ביותר באשכול הזה...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אחת התגובות היפות בדיוק המ שהתכוונתי אליו כשפתחתי את האשכול

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אני בכלל לא מסכים עם התגובה שלך. לדעתי כל מה שרשמת הוא תירוץ לכך שאתה בעצמך חושש לקבל דחייה בקבלה לסיירת ולכן אתה אפילו לא מנסה.
כל האנשים שאני מכיר שמתאמנים לצבא בבית ספר שלי הם האנשים הכי איכותיים, להיפך , האנשים הפחות איכותיים הם האנשים שרוצים להשתמט ואלה הם שיגיעו לגדודים למשל, שאני לא מזלזל בעבודתם אבל מה לעשות שהסינון בקבלה אליהם הוא לא כמו לסיירות. הכל טוב ויפה שמלמדים אנשים איך להתנהג וזה באמת מה שמנסים לעשות בכל עמית לכושר/יובל עילם וכו', אבל לא משנה כמה תלמד נער בן 17 מה לעשות , אם הוא לא באמת רוצה להגיע לשם מהסיבות הנכונות הוא הרי ייפול , ואם זה לא יהיה בגיבוש זה יהיה במסלול. כל הסטטיסטיקות של הקבוצות השונות שחניכיהם מתקבלים ליחידות מובחרות זה לא בגלל ההכנה דווקא! זה בגלל שהאנשים האלה הם האנשים שרוצים להשקיע ורוצים את זה הכי הרבה לכן הם משקיעים ומתאמנים במסגרת.

בקשר לגדודים, עשית מהגדודים כאילו המציאות שם כל כך ורודה. בגדודים אוכלים הרבה חרא ויש שם כמות גדולה של חבר'ה שבכלל לא רוצים ליהיות שם, אז איך שתיארת את המצב בגדודים כמקום שבו האנשים "רק רוצים לשרת את המדינה" הוא בכלל לא נכון, מה שנכון זה מה שאמרת בסוף - שאנשים הולכים לשם מתוקף חוק שירות בטחון, כי פשוט חייבים ואין מה לעשות זה החוק.

בינינו, אם לא היה סיירות הכל היה אפור, ולא היה לאן לשאוף ואני לא מתכוון לקצונה אלא לאופי המשימות. אין בכלל רע בכך שאנשים מתכוננים לקראת הצבא וזה גם דבר טוב. מי שלא מתאמן ולא עושה את כל מה שהוא יכול כדי להגיע מוכן הוא לא רוצה את זה מספיק והוא פשוט מתעצל, אין טעם לתרץ את זה בכל מיני "הכינו אותם", "אין להם בכלל כישורים מתאימים" , "זה לא באמת הם". נכון שליהיות חלק מקבוצת הכנה זה תורם, אבל זה בעיקר בקטע של לדעת מה זה חניך תורן לדוגמא, או שלשות ותפקוד בקבוצה, מי שהאופי שלו לא מתאים לא יתקבל לסיירות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי amyschitt אני בכלל לא מסכים עם התגובה שלך. לדעתי כל מה שרשמת הוא תירוץ לכך שאתה בעצמך חושש לקבל דחייה בקבלה לסיירת ולכן אתה אפילו לא מנסה. כל האנשים שאני מכיר שמתאמנים לצבא בבית ספר שלי הם האנשים הכי איכותיים, להיפך , האנשים הפחות איכותיים הם האנשים שרוצים להשתמט ואלה הם שיגיעו לגדודים למשל, שאני לא מזלזל בעבודתם אבל מה לעשות שהסינון בקבלה אליהם הוא לא כמו לסיירות. הכל טוב ויפה שמלמדים אנשים איך להתנהג וזה באמת מה שמנסים לעשות בכל עמית לכושר/יובל עילם וכו', אבל לא משנה כמה תלמד נער בן 17 מה לעשות , אם הוא לא באמת רוצה להגיע לשם מהסיבות הנכונות הוא הרי ייפול , ואם זה לא יהיה בגיבוש זה יהיה במסלול. כל הסטטיסטיקות של הקבוצות השונות שחניכיהם מתקבלים ליחידות מובחרות זה לא בגלל ההכנה דווקא! זה בגלל שהאנשים האלה הם האנשים שרוצים להשקיע ורוצים את זה הכי הרבה לכן הם משקיעים ומתאמנים במסגרת. בקשר לגדודים, עשית מהגדודים כאילו המציאות שם כל כך ורודה. בגדודים אוכלים הרבה חרא ויש שם כמות גדולה של חבר'ה שבכלל לא רוצים ליהיות שם, אז איך שתיארת את המצב בגדודים כמקום שבו האנשים "רק רוצים לשרת את המדינה" הוא בכלל לא נכון, מה שנכון זה מה שאמרת בסוף - שאנשים הולכים לשם מתוקף חוק שירות בטחון, כי פשוט חייבים ואין מה לעשות זה החוק. בינינו, אם לא היה סיירות הכל היה אפור, ולא היה לאן לשאוף ואני לא מתכוון לקצונה אלא לאופי המשימות. אין בכלל רע בכך שאנשים מתכוננים לקראת הצבא וזה גם דבר טוב. מי שלא מתאמן ולא עושה את כל מה שהוא יכול כדי להגיע מוכן הוא לא רוצה את זה מספיק והוא פשוט מתעצל, אין טעם לתרץ את זה בכל מיני "הכינו אותם", "אין להם בכלל כישורים מתאימים" , "זה לא באמת הם". נכון שליהיות חלק מקבוצת הכנה זה תורם, אבל זה בעיקר בקטע של לדעת מה זה חניך תורן לדוגמא, או שלשות ותפקוד בקבוצה, מי שהאופי שלו לא מתאים לא יתקבל לסיירות.

לא התכוונתי לכך שכולם בגדודים הם כאלה שרוצים לשרת את המדינה. בדיוק כפי שאמרת, רובם שם כי השירות הוא חובה. אבל שוב, התכוונתי לאיך שאני מעדיף שיהיה. בכל זאת יש שם הרבה חברה שכן שם כדי לתרום, ולא מחפשים רק את המיוחדות הזו.

אני לא בדיוק טיפוס שתוכל לומר עליו שיש לו בעיה עם אתגרים או כושר ידידי. אני מתאמן באיגרוף באופן קבוע. כן יש לי בעיה עם הגישה של רוב האנשים שמחפשים בכוח להגיע לסיירות, במיוחד הרבה מאלה שהולכים לתוכניות של כושר קרבי. נראה לי ליובל עילם יש את המוטו הזה: "אנחנו זן נדיר, ציפור משונה". נו באמת. עם כל הכבוד ליכולות הגופניות של החברה שמתקבלים לסיירות, והעובדה כי הם לכאורה יותר מן הממוצע, זו בהחלט שחצנות מיותרת. תגיד שזה גאוות יחידה, תגיד שזה בא כדי לגבש - על הזין שלי. זה שחצני ומגעיל, וזה מה שרק מעורר עוד יותר את השנאה של החי"רניקים הרגילים כלפי הסיירות בתוך הצבא. דווקא אנשים שהולכים לסיירות צריכים להראות ערכים של צניעות וחוסר התבלטות. מה שקורה היום זה בדיוק ההפך. רק מנסים להבליט את הסמל סטטוס הזה...

הנערים האלה, גם אם הם שם מהסיבות הלא נכונות, יכולים להישאר שם. זה כי, כפי שציינתי, מלמדים אותם איך להתנהג כדי לשרוד את כל המסלולים והגיבושים. איך אפילו "לעבוד" על כל מי שבוחן אותם.

למרות שכולכם פה תומכים במה שאני אומר אני לא רוצה להצטייר כאחד שיורד על כל ה"סוסים" למינהם שרוצים להגיע לסיירות, הרי ברור שזה גאווה גדולה הלגיע לכל אחד מהמקומות האלה אבל לא לתת לזה לשגע לך את הראש אשכרה כמו פסיכומטרי, מסיפורים שאני שומע האחוות הכי גדולות קורות בגדודים והחברים לחיים שאתה מוצא שם.. ( אני לא אומר שזה תמיד קורה כמובן) וגם כמו שאמרו פה שאנחנו מוקפים במדינות שלא הכי אוהבות אותנו וכל אחד תורם גם אם הוא לא צנח באיראן לחבל בכור האטומי
( זה צריך להעשות ומהרררר - דעה אישית)

שמע אף אחד לא בא להוריד מוטבציה הרי בלי מוטיבציה אין כלום...הרוב רוצים סיירות למינהם אבל אני מקווה שאנשים לא יוותרו על קרבי רק בגלל שלא קיבלו את מה שהם רצו...

מה שכן מרגיז זה לשמוע אנשים אומרים שאם הם לא מתקבלים אז...
כאילו שהם יותר מידי טובים להיות בגדודים או משהו, או שזה "פיספוס" של הסיירות שלא ניצלו את הפוטנציאל.

שוב לדעתי זה עלוב.

ומחפש בצבא רק את הפוזה והאגו טריפ.

חחחחח ממש מוזר שיש קונצנזוס על נושא מסויים בפורום!

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

לדעתי כל אלה שחושבים ככה שאו סיירת או ניירת אז כמו שנאמר כאן קודם על ידי אמיל :"יש לזכור נתון נוסף, רוב האנשים שמתבטאים כך אינם מסוגלים לעמוד גם ככה בעומסים הגבוהים ובדרישות המנטליות שנדרשות מיחידות לוחמות ובוודאי מיחידות מובחרות.
אני עושה הכללה קטנה, אבל גישת ניירת או סיירת- מסיימת לרוב בניירת.
האנשים שמחפשים אתגרים ובאופיים הם לוחמים- הם שמצליחים ביחידות הלוחמות וביחידות המובחרות.
בהצלחה."
לדעתי זה משקף טוב מאוד גם את העובדה שישנו ראיון עם פסיכולוגים טרם הכניסה למסלול ביחידות הנ"ל וכמו כן לדעתי צריך לשאוף אכן להגיע הכי גבוהה שיש מכל מקום שבו הצבא ישים אותך כמו שאמרתי בראיון אישי אני מסכים לשרת כמעט בכל מקום קרבי וכשאמרתי שגם שם יש סיירות המראיינת אמרה לי "אני מתכוונת לדברים שלא דורשים גיבוש (לא שאני מאמינה שלא תצליח באחד..)" אז חשבתי על זה טוב טוב ואמרתי כן כמעט לכל יחידה חוץ מתותחנים שזה באי רצון אבל מסכים ללכת ותאמת זה כי כתוצאה מזה שמאז שקיבלתי צו1 קראתי פה את ההודעות בפורום וגיליתי שגם בגדודים תורמים המון וגם בשריון תורמים אז אמרתי לעצמי יאללה גם שם לא נורא(ואני תאכלס חלמתי על טייס או סיירות וכו' וזה הלך לעולמו בגלל מספר משקפיים 3- ).
אז תודה רבה לכם חברי פרש ואני איתכם סיירת או ניירת זו גישה מעפנה שמטרתה רק לתרום לעצמך ולא למדינה ושוב אין שומדבר רע בלרצות סיירת להיפך אבל גם צריך להיות מוכנים לתרום אם לא מגיעים לשם(חס ושלום).

אני בערך מהצו הראשון ידעתי לאן אני רוצה להגיע -סיירת מטכ"ל.
אין, זה היה החלום שלי לגבי עתידי הצבאי, קראתי ספרים התאמנתי בצורה חכמה ומבוקרת (באופן עצמאי) ועשיתי את כל שביכולתי כדי להגדיל את סיכויי להגיע ליחידה זו.
קצת אחרי הצו הראשון גילו שיש לי בעיה שמצריכה ניתוח. חששתי לגבי עתידי הצבאי ! פחדתי שמא הצבא יעלה על זה ולא ירצה אותי ביחידה מובחרת, בסופו של דבר עברתי את הניתוח ונקבע לי פרופיל 24 לחצי שנה. פיספסתי חלק גדול מהמיונים.
ברגע שקיבלתי בחזרה את הפרופיל שלי (97 עם סעיף לא פוסל) קיבלתי מיונים לצוות אוויר, עשיתי כל שביכולתי כדי לעבור (למרות שזה לא היה החלום שלי) אבל נפלתי בירפ"א א'.
קיבלתי מיונים ליום סיירות נתתי את כל כולי במטרה להגיע למטכ"ל ובסוף קיבלתי שייטת (הייתי שמח למרות שזה לא היעד שלי).
לגיבוש שהיה בספטמבר התאמנתי הכי טוב שאני יכול ובאמת השקעתי מאמצים כדי לחזק את עצמי ובמקביל לא לגרום לעצמי נזקים.
סיימתי את הגיבוש אך לא עברתי אותו. קצת אכזבה אבל קיבלתי גיבוש המשך לשלדג, עשיתי שוב אימונים ומאמצים וסיימתי את הגיבוש ולא עברתי.
זה השלב שאתה מתחיל להרגיש מהסביבה אכזבה, אף אחד לא יודה בזה, אבל כך הרגשתי.
ראיון אגוז נגשתי אליו בשיא המוטיבציה ולא קיבלו אותי.
כן, כן -גם את הראיון לצנחנים\דובדבן לא עברתי.
התחושה הכללית היא שאנשים מאוכזבים ממך, אבל אני אמרתי "זין" אני ממשיך להילחם על שלי ולנסות להפיק מעצמי את המירב לא משנה איפה אפול.
קיבלתי תאריך גיוס ל-19, גולני. אני אגש לגיבוש יחט"יות ושוב אתן את המירב כי אני מאמין בעצמי, ואם לא אז בגדודים ושם אנסה להגיע לקצונה.
תאמינו רק בעצמכם, אל תיתנו לסביבה לפגוע במוטביצה שלכם אפילו אם עד עכשיו לא הצלחתם מי יודע מה, כולנו משרתים בסופו של דבר את אותה מטרה-הגנה על המדינה, על הבית, על המולדת.
איפה שלא תיהיו תנסו להיות הטובים ביותר.
בהצלחה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי BOMBARDIER1 אני בערך מהצו הראשון ידעתי לאן אני רוצה להגיע -סיירת מטכ"ל. אין, זה היה החלום שלי לגבי עתידי הצבאי, קראתי ספרים התאמנתי בצורה חכמה ומבוקרת (באופן עצמאי) ועשיתי את כל שביכולתי כדי להגדיל את סיכויי להגיע ליחידה זו. קצת אחרי הצו הראשון גילו שיש לי בעיה שמצריכה ניתוח. חששתי לגבי עתידי הצבאי ! פחדתי שמא הצבא יעלה על זה ולא ירצה אותי ביחידה מובחרת, בסופו של דבר עברתי את הניתוח ונקבע לי פרופיל 24 לחצי שנה. פיספסתי חלק גדול מהמיונים. ברגע שקיבלתי בחזרה את הפרופיל שלי (97 עם סעיף לא פוסל) קיבלתי מיונים לצוות אוויר, עשיתי כל שביכולתי כדי לעבור (למרות שזה לא היה החלום שלי) אבל נפלתי בירפ"א א'. קיבלתי מיונים ליום סיירות נתתי את כל כולי במטרה להגיע למטכ"ל ובסוף קיבלתי שייטת (הייתי שמח למרות שזה לא היעד שלי). לגיבוש שהיה בספטמבר התאמנתי הכי טוב שאני יכול ובאמת השקעתי מאמצים כדי לחזק את עצמי ובמקביל לא לגרום לעצמי נזקים. סיימתי את הגיבוש אך לא עברתי אותו. קצת אכזבה אבל קיבלתי גיבוש המשך לשלדג, עשיתי שוב אימונים ומאמצים וסיימתי את הגיבוש ולא עברתי. זה השלב שאתה מתחיל להרגיש מהסביבה אכזבה, אף אחד לא יודה בזה, אבל כך הרגשתי. ראיון אגוז נגשתי אליו בשיא המוטיבציה ולא קיבלו אותי. כן, כן -גם את הראיון לצנחנים\דובדבן לא עברתי. התחושה הכללית היא שאנשים מאוכזבים ממך, אבל אני אמרתי "זין" אני ממשיך להילחם על שלי ולנסות להפיק מעצמי את המירב לא משנה איפה אפול. קיבלתי תאריך גיוס ל-19, גולני. אני אגש לגיבוש יחט"יות ושוב אתן את המירב כי אני מאמין בעצמי, ואם לא אז בגדודים ושם אנסה להגיע לקצונה. תאמינו רק בעצמכם, אל תיתנו לסביבה לפגוע במוטביצה שלכם אפילו אם עד עכשיו לא הצלחתם מי יודע מה, כולנו משרתים בסופו של דבר את אותה מטרה-הגנה על המדינה, על הבית, על המולדת. איפה שלא תיהיו תנסו להיות הטובים ביותר. בהצלחה.

כל הכבוד על הנחישות! ישר כוח!

מעריך את המילים הטובות.

זה מראה שרוב האנשים עדייין קורצו מחומר טוב ולא רק אגוצנטנטרים שחושבים רק על טובתם אלא על טובת המדינה ושוב.. לכל היתנשאים -תתבגרו -לטובים-המשיכו כך

אני מקווה שלא הכל מקוון אליי...אה?

זה הכי לא הגישה שלי...סתם ככה רשמתי תניק שלי ואני לא יודע איך לשנות..
אם מישהו יוכל לעזור לי להחליף את הניק אני אשמח.
ואם כבר אני רושם הודעה אז ככה על הדרךך...למישהו יש מושג מה זה אומר ראיה שש שש פחות אחד..
כאילו רשמו לי את זה שש סלש שש בחזקת מינוס אחד כזה..לא הבנתי ממש מה זה...(במר"י).

קיימים נערים כאלו לפני גיוס שבאים עם המושג הזה בפה שלהם .. בעיניי לפחות האימרה בדיחה וגם מי שחושב ככה הוא גם סוג של בדרן ..
אז קודם
התייחסות ל 3 צירופי מילים האלו כתנאי .. אין דבר כזה ולא היה ולדעתי גם לא יהיה ..
אחד שיגיע לזימון \ מבדק \ גיבוש \ ראיון וכ"ו וככה יאמר או לחילופין ינהג ויותיר רושם כזה אצל מפקדיו הבוחנים - כמעט ב 100% הוא לא יקבל דבר וחצי דבר
שאיפות זה דבר יפה ומבורך וכול אחד לדעתי חייב לעשות זאת ולא רק בצה"ל .. אבל לפעמים חייבים לנחות עם 2 רגליים על הקרקע ולהבין שכשלונות קיימים וחובה להיות מוכנים גם להם
ברגע שיבין נער לפני גיוס שאם במקרה הגרוע נגוז חלומו מכול מיני סיבות והוא עדיין יכול לשמש כלוחם לתפארת .. וגם מפקד ועדיין ביחידה לוחמת ולא משנה יוקרתה .. 95% מבעיותיו נפתרו
היה ויציב כתנאי את גיוסו באמצעות כול מיני משפטים כגון זה שנתת ואחרים .. אני משוכנע בוודאות שהוא ילך סחור סחור וסתם ירדוף אחרי הזנב של עצמו

גם אני חושב כמוך אני מתגייס לגבעתי ואם אני לא אתקבל לפלס"ר אני אתן את כולי בגדודים שהם עושים גם דברים חשובים.. אבל אלה שהולכים להיות גובניקים סתם מעצבנים אותי..

קרבי זה הכי אחי :-)......

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

כי...?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הוא התכוון לאילו שסתם מורידים פרופיל

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sunriseran אבל אלה שהולכים להיות גובניקים סתם מעצבנים אותי..

תתגבר.

קיצר, בחור שהוא עציץ בקרייה מרגיז אותי לא פחות.
מה שכן, משום מה יש לי הרגשה שאתה מכליל כל מי שהוא לא קרבי בתור אחד שכזה.
אז זהו, שלא.

אני רואה שאחד אחד פה הוא פטיש! רוצים לתרום למדינה בכול דרך!

אני קצת נידפקתי מעצם היותי שוחר! אני ליקרת סוף כיתה י"א ואני לא יכול לעזוב כי אז אני צריך להישאר כיתה.
ואני לא יכול להגיע לגדודים ולכול החילות הקרבים חוץ ממובחר ולשרת שנתים כמו ג"ובניק לא בא לי
אז הדרך היחידה שלי זה מובחר חחחחחח אז ככה שאני יתן מאצמי הכול כדי להיתקבל.
לא שאני אומר שדרג ד\ג מעבדות אלק בחיל האוויר זה לא מספיק טוב אבל בה לי קצת יותר אקשן

לזה שיש לו את הניק כמו שרשמתי את כותרת האשכול , זה לא היה בכוונה לא ידעתי שיש פה אחד עם ניק כזה פשוט אני שמעתי את זה מאחד שאני מכיר וזה הרגזי אותי לגמריי