 |
25-02-2006, 22:10
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 04.05.04
הודעות: 10,227
|
|
|
שקט
קצת הקדמה:
אחרי ההצלחה המסחררת שנחלתי עם הקטע הקודם שפרסמתי פה, הנה אחד נוסף.
הערה קטנה על סגנון הכתיבה שלי: כעקרון, יש שני סוגי כתיבה שאני חוטא בהם (לדעתי, אולי אני טועה), ישנה הכתיבה השקולה והמחושבת, שהינה טכנית וישנה הכתיבה הזו, אינטואיטיבית, רגשית ומבולגנת, עם קפיצה קדימה ואחורה, חזרה על נושאים ועוד שלל אמצעים אמנותיים 
זהו, הקטע נכתב אחרי שחזרתי ארצה, לאחר שהות בת כמעט שנתיים בחו"ל:
------------------------------------------------------------------------------------------------------
שקט?!
האם זה מוגזם לבקש שקט? זה מוגזם לבקש שיניחו לי? מי אמר שצריך לעשות משהו בכל זמן נתון, מי קבע את רף הכניסה לעולם הבגרות. מאיזה גיל צריך לעשות משהו עם החיים. מה זה לחפש את עצמך.
שקט, לא ביקשתי יותר, לא אסתפק בפחות. לא רוצה רעש על הראש. רוצה שיניחו לי. מה לא הייתי נותן כדי לרבוץ על איזה חוף בברזיל, מוקף מים וחול, אולי דקל או שניים וערסל ביניהם. אבל אני מוכן להתפשר גם על שקט אורבני. חדר סגור, מוסיקה שקטה, כביש סואן, השקט שלי הוא יותר מסתם שקט – הוא שקט מבני אדם. זה מה שאני צריך, שקט מהאנשים, משיחות, מביקורת, אך גם ממחמאות. המילים היחידות שאני רוצה לשמוע הן מילות השירים שאני בחרתי, המילים המוכלות במחשבותיי - שעה שהן מסתלקות מראשי, ומילים שאין להן משמעות, רק ליהוג כלשהו, חסר תועלת ממשית אך מלא רגש. אפילו את המלמולים אני רוצה לבחור. כן, בלי בני אדם, אפילו לא אלו הוירטואלים, הזרים שכותבים לי בצ'ט או בפורום, לא רוצה לראות אף אחד, לא רוצה לשמוע אף אחד – רוצה להתנתק.
תגידו, זו בקשה מוגזמת? קשה לא לדבר איתי? בעיה להניח לי? צריך תמיד לצפות ממני לעשות משהו?
ברשותכם, סוד קטן: מעולם לא איבדתי את עצמי, לא פיסית ולא לדעת, אני יודע בדיוק היכן אני נמצא, מה אני רוצה ולאן פניי מועדות. אולי אתם תחפשו אותי? אבל רק אחרי שאקבל קצת שקט, כי עם הרעש וההמולה מסביב אני לא מסתדר, אני צריך הפסקה מהחיים, משהו זמני, ההתחייבות למשהו קבוע לא מוצאת חן בעיניי, למרות שיש הרבה אפשרויות להשיגה. אולי תרדמת כלשהי תהיה אפשרות טובה...
אני לא דכאוני, באמת שלא! אני גם לא מרחם על עצמי, אני לא מסכן, אף פעם לא חשבתי שאני כזה, ההפך הוא הנכון – אני מוערך מאד. לפעמים אני מרגיש שאני מוערך יתר על המידה, הסובבים אותי מעריכים אותי פי כמה מאשר אני מעריך את עצמי. אני כל כך רגיל עד שזה מייחד אותי מהשאר. לא רוצה להיות מיוחד, יותר מצחיק, יותר חכם, יותר חזק. רוצה להיות כמו כולם. אולי כך יניחו לי, אולי כך לא תהיינה ציפיות גדולות, ואולי...
אני יודע שזה דבר יומרני לבקש, ובכל מקרה, זה נראה כמו דבר שקל לקיים, כמה מכם לא דיברו איתי מעולם ומוכנים להמשיך כך?! רובכם הגדול, אני מניח. אז המרחק מפה ועד התעלמות מצד אלו שכן דיברו איתי קטן.
תשתדלו. עבורי. ואם לא עבורי – עבורכם. תחשבו על זה כמתן בסתר, הרי הוא לא נעשה אך ורק כדי לעזור. הוא נעשה כי הוא גורם לכולם להרגיש טוב. תחושת הסיפוק מהעזרה, שלא לדבר על התלות, היא אדירה, אפילו ממכרת.
עזרו לעצמכם לעזור לי. יש מליארדי אנשים בעולם, התעלמו רק ממני. גם אם אני לא אוהב את זה – אני אתרגל, זה מה שאני רוצה כרגע.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
(חשוב לציין, זה עבר)
תהנו, ביקורת תתקבל בברכה ותחשב כטיפ למלצר מוצלח
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
