 |
17-03-2006, 18:00
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 25.04.02
הודעות: 17,485
|
|
|
לנשיא מזרחי התרגלו, ראש ממשלה זה יותר מידי...
לנשיא מזרחי התרגלו, ראש ממשלה זה יותר מדי
יום שישי, 17 במרץ 2006, 16:18 מאת: עקיבא אלדר, הארץ
ותיקי מפלגת העבודה אומרים שלא יצביעו לפרץ מפני שאין לו ניסיון, אבל למעשה מתכוונים לכך שהוא מרוקאי משדרות
באופן פרדוקסאלי הסקרים שמבטיחים שאהוד אולמרט יעמוד בראש הממשלה הבאה עשויים לשרת בימים הבאים את מפלגת העבודה. היועצים האסטרטגיים הבינו שהאפשרות שהמרוקאי משדרות יהיה ראש ממשלה נהפכה לנטל כבד מדי על כתפי המצביעים המסורתיים של המפלגה. ככל שנוקפים הימים והסקרים מראים ש"הסכנה" חלפה, הם מוכנים לשקול חזרה הביתה. במקום לבקש שיצביעו עבודה כדי שפרץ ינהיג את המדינה, יש מי שמציעים לחפש סיסמה שתבקש שיצביעו עבודה מכיוון שפרץ לא ינהיג את המדינה. משהו ממזרי וצנוע כמו, "צריך עבודה חזקה בממשלה".
גדעון בן ישראל, נציג הגמלאים ברשימת העבודה לכנסת (מקום 26) - אחד מאזורי הבחירה הבעייתיים ביותר של המפלגה - אומר שהוא כבר אימץ את האסטרטגיה הזאת. בימים האחרונים הוא משכנע חברים שמעדיפים את אולמרט ליד ההגה להצביע בכל זאת עבודה, בטענה שממילא פרץ יסתפק במושב האחורי. בן ישראל מגלה שסקר שערכה רשת בתי האבות "משען" מראה ש-18% מהגמלאים בארץ סומכים על פרץ ורק 11% מאמינים שקדימה תטיב עם הגמלאים.
"הם התרגלו לנשיא מעדות המזרח, אפילו לשר ביטחון ולרמטכ"ל", אומר בן ישראל, "אבל ראש ממשלה זה קצת יותר מדי עבורם. מה בוער לפרץ הזה, הם אומרים, שקודם יהיה שר ואחר כך נראה. הם לא רוצים לשמוע שיושב ראש ההסתדרות נושא באחריות כבדה שבעתיים משר תעשייה ומסחר ואפילו מראש עיריית ירושלים. לא מעניין אותם שגם דוד בן גוריון התחיל את הקריירה בהסתדרות.
"אני שומע נימוקים שונים ומשונים", נאנח בן ישראל. "אומרים לי- 'מאיפה הוא בא'? 'מה פתאום הוא רוצה להיות ראש ממשלה'? במקום לומר שהוא לא משלנו, אומרים שאין לו ניסיון. לפעמים אני לא מתאפק ואומר להם- למה לא הטריד אתכם הניסיון של מצנע ולא מטריד אתכם הניסיון של אולמרט"?
התנשאות וגזענות כלפי המרוקאי
היחס של אשכנזי העבודה לפרץ מחזיר את בן ישראל לשנות החמישים, כשהקים את סניף ההסתדרות בבאר שבע. הוא נזכר בגולדה מאיר, שהתייחסה לעולים מעדות המזרח כאל בורים, ובבדיחה על המזכירה המרוקאית ששאלה את מנהל העבודה ב"סולל בונה" אם כותבים יום רביעי בע' או בא' וזה השיב בלעג: "לא חשוב, תכתבי יום חמישי".
גישתו השוויונית אל העולים הייתה לצנינים בעיני הממסד המפלגתי עד כדי כך, שפולה בן גוריון הפיצה שמועות שהוא התחתן עם רעייתו, פרופ' רות בן ישראל, כלת פרס ישראל, ילידת מצרים, רק כדי לגייס תמיכה פוליטית מקרב עדות המזרח בבאר שבע. כן, מסכם בן ישראל לאחר היסוס קל, "יש כאן אבק של גזענות".
חבר קרוב של פרץ, חבר הכנסת לשעבר חגי מירום, שמחלק את חייו בין גבעתיים לבין קיבוץ יפעת, מהמעוזים המסורתיים של העבודה שלפי הסקרים עומד ליפול לידי קדימה, מתבדח באומרו ש"עמיר ניסה לקבור את השד העדתי אך ותיקי העבודה מסרבים לבוא להלוויה". הוא מאפיין את הנוטש הקלאסי כאשכנזי משכבה סוציו- אקונומית בינונית עד גבוהה, בעל השכלה גבוהה מהממוצע. "הקושי של האנשים האלה לקבל את עמיר נובע מהתנשאות ומגזענות כלפי המרוקאי, איש ועדי העובדים, איש ערי הפיתוח, אדם שכל מאפייני מקורות צמיחתו שונים מאלו של האישים שהם הורגלו לראות בהנהגה. אחדים מהם אינם מתביישים לומר: 'המרוקאי הזה' או 'השפם הזה' יכול להיות מנהיג האומה"?
מירום פוגש כאלה שמבטאים את הגזענות שלהם בדרכים יותר בוטות, וגם את אלה שמסתירים את חוסר הנכונות שלהם להכיר בפרץ כמנהיג מאחורי טענות כמו חוסר הניסיון המיניסטריאלי שלו. מירום אומר, שכשאותם חברים נשאלים בסקרים אם היו תומכים בעבודה אילו עמד בראשה עמי איילון- הם חוזרים לחיק המפלגה, והיא קופצת בשישה מנדטים.
"כשהם יקראו את דברי, כולם יכחישו ויגנו אותי בכל פה", אומר מירום, "אבל בינם לבינם הם יודעים שזה קיים. המעבר הנפשי שהתגבש בתקופת שרון הכניס את ותיקי העבודה לתהליך של התנתקות מהמפלגה, סיפק להם צידוקים לא לשוב אליה, למרות שאולמרט אינו נערץ עליהם כמו שרון".
רוח פרצים לחברי המפלגה
שמו של שמעון פרס עולה בכל דיון על בגידת הוותיקים. מירום מאמין שהעזיבה של המנהיג המיתולוגי, כמו העדר הסכמה עם אהוד ברק, אינם אלא הצדקה ערכית לאחדים, ותירוץ לאחרים לנטוש. עוזי ברעם, מי שהיה מבכירי המפלגה, שר ובן שר, מאנשי סודו של פרץ, מאשים את פרס שהראה את הדרך לרבים מחברי המפלגה שביקשו לברוח ממועמד השונה מאלה שהכירו עד היום. "בחירתו של פרץ באה כרוח פרצים לחברי המפלגה ולציבור הרחב", אומר ברעם. "לפתע הגיע מועמד חדש שמבקש לייצג את ישראל האחרת, הפגועה והמיוסרת, ובאותה שעה הוא כובש את המפלגה ומנסה לשנות את סדר היום שלה. ברור שבחירתו הייתה לצנינים בעיני רבים מראשי מפלגת העבודה".
הנזק האלקטורלי הגדול למפלגת העבודה לא בא בעטיים של חיים רמון ודליה איציק , מנתח ברעם, "עזיבתם הייתה נקודתית והתשואה שהם מביאים לקדימה מזערית. אהוד ברק נהג בעמיר פרץ כיריב פוליטי ואף חבר לפרס בניסיון לבלום אותו, אבל ברק לא ברח. הוא נמצא אמנם בפוזיציה בעייתית, אבל הוא נשאר. הלגיטימציה לעזוב את מפלגת העבודה ניתנה על ידי המנהיג היוצא - שמעון פרס. הוא זה שמשך אחריו המוני ותיקים שבטוחים כי 'שמעון יודע מה שהוא עושה'.
"הנהירה שלהם אחרי פרס לקדימה גדעה את סיכוייה של העבודה להפוך למפלגה מובילה וקיזזה את התומכים שפרץ הביא ממחוזות סוציו-כלכליים שלא שקלו אפילו להצביע בעדה". ברעם אומר שפרס יכול היה לסייע לפרץ בתחום המדיני וליצור מנהיגות משולבת, אך הוא לא השלים עם העובדה שפרץ עומד בראש מפלגת העבודה.
פרס מזכיר לברעם את רחמים כלנתר, חבר מועצת העיר ירושלים שערק בשעתו מסיעת המפד"ל כדי לתמוך בגרשון אגרון, מועמדה של מפא"י לראשות העיר. התקשורת השמרנית של אותם ימים הוקיעה את כלנתר, ו"כלנתריזם" נהפך מאז לשם גנאי. "מיהו כלנתר לעומת שמעון פרס, המנהיג שעמד בראש מפלגת העבודה מ-1977, זוהה עמה והופיע מטעמה על במות בינלאומיות", מקשה ברעם. "עזיבתו לקדימה הייתה כולה פרי של מוטיבציה נקמנית על כישלונו ורצון להשתייך למפלגה בטוחה ומובילה. הוא בחר לפסול את עמיר פרץ, המועמד שנבחר, שבא משכבה סוציו-אקונומית שהייתה חסומה בפני מפלגת העבודה ומושך ממנה בוחרים שלא שקלו מעולם להצביע עבורה".
ברעם מאשים את התקשורת על שמילאה פיה מים לנוכח מעשהו של פרס, ובמקום לדון בבגידתו לאחר שכשל מול פרץ עסקה בשאלה אם פרץ עשה הכל למניעת פרישתו. "נניח שהוא יכול היה לעשות יותר, למרות שאינני נותן לכך ולו סיכוי של אחד למאה", אומר ברעם, "במה זה קשור לפרישה הזועמת ממפלגת האם שלו? למה שום משקיף לא מדבר על 'פרסיזם' או 'שמעוניזם'?"
הזיקה לקשת הדמוקרטית המזרחית
זאב (ולוולה) שור, מזכיר התנועה הקיבוצית, העדיף את פרס בהנהגת העבודה, כמו רוב מנהיגי התנועה שלו. בפריימריס פרס זכה ב-67% מקולות חברי הקיבוצים ופרץ רק ב-24%. אולי זו הסיבה ששור מציע לחפש את הסיבות לנטישת העבודה לא בבגידה של פרס ולא בטענות על הרתיעה של החברים מהמרוקאי המשופם מעיירת פיתוח. "הסיפור העדתי מאחורינו", אומר האיש החזק של הקיבוצים, "יש לנו ראשי מועצות ומזכירי קיבוצים מכל העדות". בצנחנים היו לו חברים מזרחיים ובתו נשואה לישראלי ממוצא טריפוליטאי.
הבעיה המזרחית היחידה של פרץ, לפי שור, היא הזיקה לקשת הדמוקרטית המזרחית, ארגון שנחשב עוין בקיבוצים. פרץ תמך אמנם בהצעת החוק החדשה לעיגון זכויות החקלאים בקרקע, נושא שעומד בראש מעייניה של התנועה הקיבוצית, אבל שלי יחימוביץ' , המזדהה יותר עם הרעיונות של הקשת הדמוקרטית המזרחית, מהלכת עליהם אימים. זאת ועוד, אף על פי שההסתדרות לא דאגה לאינטרסים שלהם, מוסיף שור, זקני הקיבוצים אינם שוכחים לפרץ ולרמון את מסירת מבצרה של מפא"י לידי גורם זר.
הוא מזכיר ששלמה בן עמי ודליה איציק עשו בפריימריס קופה לא קטנה במחוז הקיבוצים, ודווקא בייגה שוחט, שר האוצר שהיטיב עם הקיבוצים, לא רווה נחת מהם בקלפי. ההסבר הזה לא עושה רושם על שוחט. עם כל הכבוד, איציק ובן עמי לא התמודדו אז על ראשות הממשלה. "מפלגת העבודה עשתה רבות למען התנועה הקיבוצית והתנועה עשתה לא מעט למען המפלגה", אומר שוחט, "הם מייצגים אותה והיא מייצגת אותם, יותר מצחי הנגבי ורוני בר-און".
הוא מציע לוותיקי העבודה שהלכו עם הזרם אחרי פרס לשאול את עצמם אם הם באמת מאמינים לבדותה שלו, שקדימה רוצה בשלום יותר מכולם ושמפלגת העבודה נהפכה לפתע למפלגה ימנית. "לא חשוב בכלל אם אני חושב שפרץ מתאים או לא מתאים להיות ראש ממשלה", מסכם שוחט, "בבריחה ממנו יש מוטיב עדתי. זהו תהליך מבזה שאין מה להתגאות בו".
_____________________________________
looopy
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
