|
על כוחה של התקשורת בעידן האתרוגיזם
במוקדם או במאוחר זה המסקנה הבלתי נמנעת המתקבלת הינה שנכון להיום כוחו האדיר של המדיום התקשורתי על כל תסמיניו הפסיכולוגים (הספינים, דיבור בטון שונה על אישיויות מועדפות ובלתי מועדפות פוליטית דמוניזציות והכפשות, צביעות, דמגוגיה תקשורתית, צעקנות והתחנחנות, איפה ואיפה) לכל אלה היינו עדים כבר מעל לעשור.
יש לי מסקנה מאוד ברורה על הציבור הישראלי, והיא שהוא הפך רדוד וטיפש, שמתאפיין בהלך מחשבה של ילד קטן שלא יודע מה להחליט ואף גרוע מכך לא יודע מה לחשוב על המציאות שהוא חווה ובעצם מאכילים אותו בדייסת גרבר כפית כפית מזינים את מוחו התקשורת, שמדברת אליו בטון דיבור מטיפני כמעין מחנך, ובכך מתבטא הזילזול שרוחשת התקשורת הישראלית לציבור הצופה בה ומשם נובע גם חוסר הענווה והיושר של העיתונאים, וזה ניכר בזילזול באינטיליגנציה של הצופים, במחשבה שאנשים בבית יבלעו כל מה שניתן להם...שהציבור לא יתקומם, שממילא לאזרח הקטן יש דאגות אישיות רבות מדי על הראש מכדי להתעניין בגורל מדינתו, שהוא "עייף".
התקשורת אינה שואלת שאלות, ואינה מנסה למלא את תפקידה בחשיפת הצדדים השונים שיש לכל נושא, במתן אובייקטיביות ושאילת שאלות ענייניות, היא מזמן חדלה מכך, התקשורת מודעת לכוחה ומנצלת אותו לשם שטיפת מוח, עיצוב דעת קהל של האזרח הקטן שיושב על הכורסה מול מסך הטלוויזיה ומניד ראשו כמו אומר: "אמן" על הדיווחים הכוזבים, המגמתיים והשקריים שהוא מקבל, התקשורת מכינה את דעת הקהל בהתאם לשלטון שהיא פועלת לייצגו או להפלתו.
וכמובן יש גורם המחבר בין השלטון לתקשורת ובעצם מקושר לשניהם והוא כמובן בעלי ההון, החברים של פוליטיקאים מצחינים כאולמרט, יוצרים את הקשר המשולש הזה דרך קשריהם בתקשורת והקשר לפוליטיקאי וכך הציבור מקבל את התמונה של אותו פוליטיקאי אחרי סינון רציני של מגרעותיו ועיוותיו. מדובר כאן בתהליך הלבנה מתמשך של אנשים שהתקשורת ובעלי הון וכוח שונים במדינה הזו שואפים לקדמם, והציבור הופך להיות כלי משחק שלהם ובעצם נמצא הרחק כבעל החשיבות האחרונה במערכת "הדמוקרטית" הזו. אכן לקרוא לכל זה דמוקרטיה זו אירוניה לשמה.
זה לא נגמר בזה, אפשר כמובן להתווכח על כך שדמוקרטיה היא סוג של פיקציה בעולם של בעלי כוח ודמגוגים והציבור כתופעת עדר שאינה מכתיבה את סדר היום אלא כחותמת לסדר יום שכבר נקבע מראש בידי אותם אנשים שדאגו לשטוף את מוחם של האזרחים ולהגדרה מחדש של: "טוב ורע, נכון ולא נכון, לגיטימי/ לא רלוונטי". לאזרח הקטן יש נטיה לצטט משפטים ומילים שהוא שמע בתקשורת לגבי נושא או אדם כלשהו...ואז כשבעצם אתה שואל לדעתו הוא אוטומטית ישלוף את מה ששמע ולא מה ש- "חשב"
כי אין פה תהליך של שיקול וקוגניציה אלא הזנה. במובן הזה לתקשורת בישראל יש כוח של מנגנון דתי, הפועל בטכניקות מסויימות שנועדו לציבור ההמונים, לשיכנועו. התקשורת היא מחנך מטעם, היא אינה מתווך או מעבירי המסר והאמת.
ובכן איך נלחמים בתופעה הזו ? לדעתי ישנן כמה דרכים שיכולות לערער את שיווי המשקל ואת הכוחות השולטים, את משטרת המחשבות הזאת. קודם כל לצאת ולהפגין, אבל הפעם במקום לשים שלטים נגד השלטון או נגד הפוליטיקאים, הגיע הזמן להפגין נגד התקשורת, נגד ערוץ 2, נגד ידיעות אחרונות, נגד אמנון אברמוביץ, רינה מצליח, בן כספית, גדי סוקניק וכו'. הציבור צריך לעורר פולמוס, צריך להפנות את האש חזרה למי שמפנה אצבע מאשימה לנציגיו ולסקטורים שמהווים אותו. זה לדעתי צעד מבריק מאין כמוהו כי מה שהוא יעורר זה מלחמה פנימית בקרב ערוצי התקשורת השונים ויקח מהם את הכוח ואת היהירות, הציבור בצעד חכם יכול להחליף את האנשים ואת הדיווחים הכוזבים והמניפולטיבים שמגיעים אליו מהתקשורת, זה בידיים שלו, הוא רק צריך להפסיק לשחק את המשחק שהתקשורת כל כך נהנית לקבוע בו את החוקים. לא פלא שהציבור מפסיד בסופו של דבר, ה-28 מנדטים של קדימה בוודאי ובוודאי אינם מעידים על איזשהו סוג של ניצחון של אידיאולוגיה או דם חדש של אנשים... או משב רוח רענן, זה ניצחון שטיפת המוח, סתימת הפיות, הכתבת דעת קהל, פסיכולוגיית המונים סוגסטיבית, פולחני אישיות, דמוניזציות ורצח אופי, ואולי הגרוע מכל אמצעי התעמולה האלה - השקר לאמת, שברגע שיסוד האמת הושחת, כל אלו יכלו להתאפשר, המגמתיות השחיתה את הדרך, את המוסר ויצרה דפוס פעולה של: "כל הדרכים כשרות, המטרה מקדשת את האמצעים". ואם אתם זקוקים להוכחה בנושא הזה, תשאלו אדם פשוט מן היישוב: "מה האידיאולגיה של קדימה ? " למה הצבעת קדימה ?" הוא יסתכל עליכם בעיניי עגל שהלך אחרי העדר שהלך לשחיטה והוא כמו התעורר מהשפעה של סם יבין שכבר מאוחר מדי, או לחילופין ישמיע כל מיני תשובות מעולם הפסיכולוגיה ומעולמם של ילדים: "כי ביבי רע !" , "כמה זמן נמשיך לחיות על חרבנו ?" , "עייפנו ממלחמות !", "כי ככה שרון היה רוצה ! ".
הגיע הזמן שהציבור יפנה אצבע מאשימה לכלב השמירה של השמאל, כלב השמירה של בעלי הכוח והאינטרסים העצמיים והאנטי ציבוריים, זה כלב מאולף היטב ויש לו בעלים והוא יודע על מי לנבוח ועם מי להתחנחן, ובהוראת בעליו הוא לא יהסס לנשוך. ובכן מי כלב השמירה של הדמוקרטיה ?, לדעתי זה אנחנו אזרחי המדינה, אם אנחנו לא נשמור ולא נקים צעקה, אז אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו, האדישות היא מקור הצמיחה של הרוע והשחיתות, העלמת עין, היעדר חשיבה עצמאית, קבלה עיוורת של מידע, חוסר רצון להתעמת ולשאול שאלות נוקבות, אפאטיות, ואולי מחשבה על הקץ (ראו את כמות הקולות שניתנו לגימלאים) רק מראה שהציבור רדום, מסומם, ומתהלך בעיוורון לעתידו כאן.
הגיע הזמן שהציבור יתחיל לחשוב, לפקוח עיניים למה שמתרחש סביבו, ההרגשה שנוצרת היא שהתקשורת סיממה כאן את כולם באופיום והם מקבלים כל דבר שיאמרו להם. בשביל להוציא את המערכת הזו מאיזון לדעתי צריך ערוצי תקשורת נוספים, כאלה שיציגו את הצד השני של המתרס, ויהיו נאמנים לעובדות ולאמת ויהי מה, לדעתי כתוצאה משני כוחות תקשורת נוגדים ועיקריים, יכולת השיפוט ושאילת השאלות תשתפר אצל הציבור כי אז הוא יהיה מושפע באמת מכל הכוחות הפועלים והגוונים שמתיימרים לייצגו, ולא כוח וגוון אחד שמסמם אותו ומוליך אותו בצורה מניפולטיבית מעצם כוחו כמונופול של עיצוב דעת הקהל.
כי רק ריבוי אמצעי תקשורת על גווניה השונים יכול לאזן את המשוואה הזו, כי נכון להיום דעת הקהל הושחתה ובעצם מהווה את דעת התקשורת שהיא דעת בעלי השררה והאינטרסים השולטים בה, שהיא דעת ביהמ"ש העליון, וכן הלאה... מגמת ההתפשטות היא סרטנית וכיום המוסדות האלה שולטים במדינה.
אך צריך לזכור, השליטה הכוחנית הזו מתאפשרת קודם כל בגלל שהציבור הפסיק לשלוט בגורלו ובכך הפסקנו להיות דמוקרטיה שכן היא שלטון העם, אבל איזה מן שלטון נשאר אם העם לא באמת שולט בגורלו ובעצם מגיב למגמות של יחידים ושליטים מושחתים שנבנים על פולחני אישיות (ראו שרון) שבעצם שמים את עצמם במרכז במקום להיות מייצגיו הצנועים שפועלים ממנו ולשם טובתו (נתניהו) ואלה שכן... כמו שראינו רק נענשו, נרמסו והוכפשו.
שרון ואולמרט עשו משהו מאוד פשוט... ניצלו את תופעת העדר, ורדו בעם כמו בבהמות ולא כמי שהם אמורים לייצג, אלא במנטליות של שליטים, שיודעים מה טוב ורע לאזרחים הקטנים, בסיסמאות פשיסטיות ודיקטטוריות. השורה התחתונה של הבחירות האלה, העם השפיל את עצמו והעם ישלם את המחיר. |
ראשי
צ'אט
30-03-2006, 09:37
מצב כלאיים
