הפורום קרס אתמול אז אני לא מעודכן. היום הצצתי בכותרות וראיתי שבעצם הכנסת נשארה אותו דבר, רק השתנו קצת השמות. אז כנראה שבכל זאת עברו.

(לא) אתגעגע לכל הדמויות שצצו פה, זרקו כמה מילים "משכנעות" "מן הלב" ונעלמו. גם (לא) אתגעגע לכל ההודעות הפלקטיות שנתלו פה כמו על לוח מודעות שכונתי. בטח כולם צריכים להוציא קצת קיטור, אבל אולי אחרי כן, כדי למנוע מהפורום הזה ופורום הסקופים לשקוע לתרדמתם האופיינית, כדאי לעשות מאמץ כן ורציני כדי להחזיר לכאן דמויות אהובות יותר (עלי לפחות) ואהובות פחות (עלי ועל רבים אחרים).

עד כאן נאום סם.

שתהיה לכולם "התכנסות" קלה, "התפנות" סדירה (כל יום ושילך חלק), עמידה איתנה על ה"קוים האדומים" וצום קל.

כן, האתר היה סגור כבר כמה ימים ובאמת התעוררנו לכלום, כאילו לא היה כלום. נותנים לציבור איזה ECT וגלי המוח שלו חוזרים לסינופסיס לקו ישר. בואו נמשיך לדבר על מה שדיברנו אתמול.

ביום הבחירות בלילה הלכתי לישון וחשבתי שכל מה שהיה היום כאילו ולא קיים,.חיכיתי לבלונים כחול-לבן, חיכיתי להמונים מריעים, בחוצות מרוב שמחה על נצחון. וזה לא קרה.
בבוקר אני מתעוררת ורואה גימלאים בפרצוף.
מה זה? מה קורה פה? הבחירות היו? בחרתי היום, ולמחרת לקחו את הפתק שלי ונגבו בו את התחת.
כאילו כלום לא קרה, המדינה ממשיכה להתנהל על אפם ועל חמתם של כולם, הממשל הוא תחום עצמאי מנותק מהציבור מתנהל בעצמו והציבור מהנל את חייו בעצמו והמדינה מתנהלת מעצמה ועל הסטטוס קוו הזה הציבור משלם את המחיר.

היו בחירות,

תקופה קשה של סבל נפתולים והחלטות.

עמונה, שרון, הבחירות, וכל תחלואי החברה, הוליכו את כל בני האדמים להאמין יאללה בחרנו עכשיו כולם לעבודה ושיתחילו לנהל לנו את החיים יותר טוב.

מסתבר שלא.

כל מה שעברנו לא שינה כלום כהוא זה ואדרבא קמנו לראות שיש מחלוקת נוראה ושבר גדול בין שני המנהיגים שנבחרו, ונפתח משחק חדש של מי יפיל את מי, והציבור כבר תשוש, תשוש, ומצוץ.

לא מחכה לנו כלום אלא רק המשך והמשך והמשך של האימפוטנטיות השלטונית.

ככה זה החיים? שכל הזמן הכול נע סביב מוקד אחד שמוצץ לנו את הדם?

http://stage.co.il/Authors/55112?sortby=created#type10