24-04-2006, 19:02
|
חסום
|
|
חבר מתאריך: 23.04.06
הודעות: 117
|
|
שלום לך צעירה
אני יוצאת בלילה ויש לי כלבה מתוקה עם שיער שיבה כבר בת שלוש עשרה אצלי ומלאה בסטמינה היא כלב שמירה שאני יכולה לישון עם הדלת לא נעולה. ואני יכולה להיות סבתא שלך. הכאב שלי הוא שכשאני יוצאת הרחובות ריקים ואם רואים תנועה אז היא רק כלבי אדם. אני רק מציינת את העובדה שפעם הלכנו ברחוב וירדנו מהבית בלילה וכל הכיף היה זה בערב להיפגש עם חברה להסתובב כי העיר הייתה שלנו. אני גרה על יד הים. והלילה היה חופשי אז וכולם היו ברחוב, בים, במסעדות, בבתים אחד אצל השני, במועדונים ובמסיבות בעיר, השכנים בבניין היינו קומונה אחת, לא היו פיגועים, לא היתה אלימות, לא היו סמים, לא הייתה משטרה חוץ משוטר שעוצר אותך על חצייה באור אדום ברגל. היה ים, היו חברה, היו דגים, היה כסא בחוף בחמישה שקלים, הייתה אחלה של חביתה בפיטה, היו מסיבות, היה צבא, היו לימודים, היו חתונות, היו חברים טובים, היו שכנים טובים.
כלבים אז לא נראו בארץ. למי שהיה כלב כולם דיברו עליו שאולי הכלב מלקק לו.
על החופש ברחוב, בבית, בשכונה, בעיר, עליהם אני מדברת שאבדו והיום תפסו את מקומו האלימות, המשטרה, הסמים, הפשע, העבריינות, הפיגועים, הערבים, ההתראות, העוני, הכל התהפך.
גם ביום כשאני יוצאת אני רואה מדבר, ואת השאריות של האלימות של הלילה במתחם החנייה של ביתי, דם, חתול מרוסק, כתמי דם על הרצפה, שלוליות של דם, ואני תוהה של מי הדם הזה, דמו של מי זועק ממעמקי המחשכים של הלילה.
אז אולי עם עשרה שקלים לליטר דלק יש אנשים כמוך שמסתובבים ברכב מוגן מבית לבית או ממלון למלון או מטיסה לטיסה, ואין להם מושג אם הרחובות בטוחים בלילה או ביום בשביל השאר. בעיקר בשביל הילדים שבשעה שבע בערב הם סגורים בבית.
האם אני טועה
|