שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

מחירי הלחם , הם כמו כל מוצר אחר . המאפיות הן עסק לכל דבר ועניין ,

אם המדינה לא מסבסדת מעלים מחירים.
המדינה לא צריכה לסבסד לחם.

למה כשרצו לאחד רשויות לא נתנו לנו.

למה כשרוצים לפטר אותם לא נותנים, ואילו עסק רגיל יכול לפטר עובדים. אם אפשר לפטר עובדים רגילים, גם עובדי מדינה בכלל זה.

המון חברות ממשלתיות צריכים להפריט ולמכור, בדיוק כמו עסק רגיל.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
דמגוגיה ב-25 אגורות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת נחמיה שטרסלר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הקרב בין הטובים לרעים החל מיד ביום הראשון לכינון הממשלה. אהוד אולמרט הוא הרע. עובדה, הוא העלה את מחיר הלחם ברגעים האחרונים לכהונתו כשר התעשייה. לעומתו ניצב הטוב המוחלט: אלי ישי, שר התעשייה הנכנס. ישי זעם וכעס, הבטיח להחזיר את סבסוד הלחם ואף קיים את ישיבת המשרד הראשונה במאפיית אנג'ל - וכך זכה לכמה דקות תהילה בטלוויזיה.

ישי אינו הטוב היחיד. ארגונים חברתיים הביעו מחאה חריפה על הייקור, ח"כ יצחק לוי (האיחוד הלאומי) וח"כ רן כהן (מרצ) הגישו הצעה דחופה לסדר היום, יורם מרציאנו (העבודה) כינה את מעשהו של אולמרט "גנבים בלילה", שלי יחימוביץ' (העבודה) מאיימת לא להצביע בעד התקציב ותובעת להחזיר את הסבסוד - והליכוד (בנימין נתניהו) אף הגיש הצעת אי אמון בממשלה, וזה באמת השיא.

ועל מה כל המהומה? על כך, שמחיר הלחם האחיד שבפיקוח התייקר ב-25 אגורות. עד אתמול הוא עלה 3.45 שקלים, ועכשיו הוא עולה 3.70 שקלים.

הסאגה סביב מחיר הלחם מלווה אותנו מקום המדינה ועד היום. עד 1990 היו הלחם ומוצרי יסוד אחרים מסובסדים באופן נרחב. הטיעון היה, שבלי הסבסוד השכבות החלשות יתמוטטו - אך האמת היתה, שהפוליטיקאים רצו כוח והשפעה ולכן שמרו על הסבסוד.

ב-1990 בוטל הסבסוד, ואיש לא התמוטט. להיפך. הכל יצאו נשכרים; הבזבוז של מוצרי היסוד הופסק, נוצר חיסכון של מיליארדים בתקציב, האינפלציה רוסנה, סבסוד המפעלים והעשירים נגמר, והחקלאים הפסיקו להאביס את הפרות בלחם.

אבל, כמו במקרים רבים אחרים, הממשלה לא ידעה לחתוך. במקום לשחרר את "מוצרי היסוד" (לחם, ביצים, עופות, וחלב) לכוחות השוק היא השאירה אותם תחת פיקוח מחירים, וכך יצרה בעיה חדשה ועיוותים חדשים, המתפוצצים בפניה במחזוריות קבועה: מדי חצי שנה המאפיות צועקות שהן מפסידות ומתכוונות להפסיק את הייצור. ואז אין ברירה אלא לבצע ייקור, העולה לכותרות. ואז הפוליטיקאים הטובים עולים לרכוב על גל הפופוליזם. הם אפילו יודעים בדיוק מה העניים אוכלים. המעניין הוא, שבמאפיית אנג'ל מספרים, שהציבור שעליו אומרים שידו אינה משגת - הוא דווקא זה שקונה פיתות ולחם פרוס, היקרים בהרבה מהלחם האחיד.

וכאילו רק על הלחם יחיה האדם. מארק מושביץ, הבעלים האגדי של "עלית", סיפר, שהתקופה הכי טובה למפעל היתה כשהיה בפיקוח מחירים. אז היה צריך לשכנע רק פקיד אחד במשרד התעשייה שדרושה העלאת מחירים, והוא תמיד השתכנע. הציבור, שחשב שהפיקוח רציני, קנה את המוצרים בלי לבדוק ובלי להתווכח, ועלית חגגה.

כך קורה עכשיו. יושבת ועדה בת ארבעה פקידים, המשחקים את תפקיד "כוחות השוק". הם מקבלים חישובים מהיצרנים, אשר מפריזים כמובן כלפי מעלה, וקובעים את שיעור ההתייקרות. הם לא למדו, שאפילו ברוסיה ובסין כבר הבינו, ששום פקיד אינו מסוגל לקבוע מחיר נכון, אלא רק כוחות השוק. וכדי להפוך את המצב למטורף עוד יותר החליטה הפעם ועדת המחירים, שאסור למאפיות לתת הנחה לרשתות השיווק; כי מתברר, שלמרות כל הבכיות המאפיות נותנות הנחות של עד 20% (!) לרשתות, ואז טוענות שהן מפסידות.

הפיקוח הממשלתי גורם לתופעה רעה נוספת: הטיפול המשפיל בלחם האחיד. הואיל ומדובר ב"מוצר בפיקוח" המאפיות מרשות לעצמן לא לעטוף אותו, אלא להטילו בארגז קרטון פתוח בפתח החנות, מופקר לחסדי עוברים ושבים. גם ברשתות השיווק הלחם האחיד מונח על המדפים באופן לא היגייני - תופעה שאינה קיימת בעולם המערבי.

הפתרון קל ופשוט: להפסיק את הפיקוח הממשלתי ולתת לכוחות השוק לעבוד. התוצאה תהיה שיפור באיכות הלחם, שיפור באריזה, וגם ירידת מחיר עקב התחרות שתתפתח בין המאפיות.

אבל אם האסון הזה יקרה והלחם ייהפך למוצר רגיל - מה יעשו אז אלי ישי, רן כהן ושלי יחמוביץ'? איך יוכיחו שהם הטובים?
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

בחירות דמוקרטיות לבית המשפט העליון!
שכונה: "חבר מביא חבר"..
<אם זה לא יקרה, אני לעולם לא אהיה שם..>

אדישות העיתונאי מובנת. מעולם לא חווה רעב.

מה אנו מצפים מנחמיה שטסלר האומלל, מעולם לא חווה רעב. העזות מצח שלו היא , לכתוב על נושא שאינו מבין בו.

ברגע שהיה עושה שיקול של מה לקנותך חלב או לחם, אז הייתי מבינה את הכתבה הזו.

האמן לי יש אנשים שקונים 10 כיכרות לחם ליום למשפחתם, כי זה מה שהם אוכלים. ושתים וחצי שקל ליום עבורם זה קשה.

(העתקתי מתוך תגובה בWALLA)

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)