|
מאמר על גיבוש יחט"יות צנחנים אוג' 05
טוב, מכיוון שנעדרתי מהפורום כמה זמן אני אספר קצת על התקופה הקצרה שלי בצבא.
אני אדלג על השהייה בבקו"ם כי תכלס זה סתם ג'ובניקים שעושים עליכם פוזות, צועקים קצת ומזיינים הרבה ת'שכל... יומיים ממש לא נעימים ומתישים!
בעיקרון מה שקורה שם הוא קבלת ציוד וכל אחד עובר שרשרת חיול ארוכה ומייגעת.
המלצה שלי: תתרמו דם!!! אין ממה לפחד, זה לא כואב וגם אם כואב אח"כ זה ממש לא נורא וההרגשה היא כאילו נתפס שריר. אל תשכחו שהתרומה שלכם יכולה להציל חיים!!!
אחרי שביליתי בבית שישי- שבת יום ראשון הגעתי למחנה נתן- שם נאספים כל או יותר נכון רוב החיילים שמשרתים בדרום ומשם נוסעים לבסיסים השונים.
מצאתי ת'פלוגה שלי- פלוגה ט' ונסענו ל *בא"ח המדובר.
*בא"ח - בסיס אימונים חטיבתי.
הגענו לבסיס וחטפתי שוק! המקום נראה כמו כפר נופש חחחח בניינים חדשים, כל האיזור מטופח בצורה בילתי רגילה! המקום נראה כמו שטח של מכללה כלשהי. לא האמנתי ששם אנחנו הולכים לבלות את הימים הקרובים - למה אני אומר לבלות? כי טרום טירונות זה בית זונות חחח.
ירדנו מהאוטובוסים ואת היום הראשון בבא"ח העברנו בחתימה על ציוד ב'- מדי ב', קיטבג, תד"ל, שק"ש וכו'... בקיצור ציוד עבודה.
ביום הראשון גם הקשבנו להרצאות מפי מפקד הבא"ח קצין כושר ועוד אנשים...
הרצאות מעניינות למדי והמון שאלות מקבלות מענה.
לאחר מכן הולכים לאכול, חדרי אוכל גדולים, האוכל אחלה- הכל אחלה 
טוב די אני יכול להמשיך להתלהב מהבסיס ולספר חוויות עד מחר אבל אז לא יהיה לי כח לספר על הגיבוש נעבור לחלק המעניין.
אני אנסה להמחיש כמה שיותר פרטים בנוגע לגיבוש למרות שפשוט אי אפשר לתאר את מה שהלך שם!
שואה!!! פשוט שואה!!! מילים לא יוכלו לתאר את מה שחווינו שם.
מרוב עייפות אני לא זוכר את הכל לכן אני אתן כמה פרטים שאוכל אני אדלג על דברים שאני לא זוכר.
עמכם הסליחה.
הלכנו לישון בסביבות 19:00 אם אני זוכר נכון בחדרים עם מזגן! בכל חדר ישנן 8 מיטות קומותיים - כלומר 16 אנשים בחדר (עדיין זוכרים משהו מבי"ס חחח).
עכשיו, החלק הבא הוא חלק חשוב ביותר וחשוב לקרוא אותו בעיון רב!!!
נאמר לנו שהציוד שאנחנו צריכים להביא איתנו לגיבוש הוא:
תד"ל- שזה בעצם תיק גב שמאוד מאוד מאוד מאוד מומלץ *ל*שפצ"ר לפני היציאה לגיבוש!!!
התד"ל הזה הולך להיות עליכם במשך כ=ל הגיבוש והוא הולך להכיל שק חול ששוקל 10 קילו.
אתם תמלאו את השק לפני הגיבוש והוא ישקל, כן ישקל מספר פעמים לפני היציאה לגיבוש כך שבאמת אל תחשבו אפילו לשנייה אחת לנסות לרמות!
התד"ל יכיל גם 2 מימיות מלאות.
*למה אני מתכוון בשיפצ"ור, הכוונה היא לרפד את הרצועות של התיק, הרצועות שאיתן התד"ל תלוי על הכתפיים. אני למשל השתמשתי בקצת ספוג שמצאתי בחדר ובכמה זוגות גרביים. כמובן שמשתמשים באיזולירבנד בכדי להדק את הגרביים לרצועות.
אח"כ יש להתאים את הרצועות שיתאימו בצורה מושלמת ושיהיה נוח.
קיטבג שיכיל את הדברים הבאים:
פלג אוהל- שזה בעצם חצי אוהל סיירים
3 מוטות ו- 4 יתדות שאותם תצטרכו בשביל להקים את האוהל בשלב יותר מאוחר...
המלצה חמה- לשמור על כל הציוד שאתם הולכים להביא איתכם לגיבוש! בעיקר על המוטות והיתדות הכי קל לאבד אותם כי הם קטנים!!!
חתמתם על הציוד הזה ותצטרכו להזדכות עליו בסוף וחבל שסתם תאבדו ותשלמו...
שק"ש- זהו בעצם שק שינה (וואלה?!) ונחשו למה צריך אותו? נכון, לישון חחח
שקית ובתוכה- זוג גרביים להחלפה, תחתונים וגם יגידו לכם להביא מדים להחלפה אני אישית לא ממליץ, קודם כל לא יהיה לכם זמן וגם אם יהיה חבל סתם לסחוב אתכם עוד מדים. אתם גם ככה תחזרו מסריחים יותר מביב שופכין (אמאל'ה ממתי אני משתמש במילים כאלה חחח).
המלצה: לבוא לגיבוש כאשר אתם לובשים עליכם 2 זוגות גרביים, כן כן בחום הזה 2 זוגות. למה?
כי הגרביים יקטינו בהרבה את החיכוך של הרגל בנעליים החדשות והפצעים והשפשופים ברגליים יקטנו.
אתם גם תקבלו 2 בירכיות שתצטרכו לשים על הרגליים (המון המון זחילות- הרחבה בהמשך).
את חפירה- אין מה להרחיב.
כמובן שלוקחים גם כובע! החום הוא מטורף ובלי כובע אתם פשוט לא תשרדו!
עוד המלצה : להביא BENGAY וגם כ- 10 פלסטרים - תאמינו לי שתזדקקו לזה.
זהו, נראה לי שלא שכחתי כלום.
02:00 בלילה- יום שלישי- היום הראשון בגיבוש
השכמה, כל הפלוגה מתעוררת! - פלוגה ט' כבוד!
מעירים גם את המטכ"לניקים וגם את המד"צניקים- יחד איתנו יש גם מאותרי מטכ"ל שזהותם נשמרת בסוד אך הצלחנו לחשוף כמה והחבר'ה בחדר שלי היו בטוחים שגם אני מטכ"ליסט חחחח והם לא האמינו לי כשאמרתי שאני לא חחחח
ומד"צניקים הם מדריכי צניחה- אנשים שסיימו ולא עברו גיבוש צנחנים- לחלקם הוצע להיות מדריכי צניחה. הם עוברים טירונות עם הצנחנים ואח"כ עוברים קורס מד"צים והופכים להיות כאלה.
הם נחשבים לוחמים ומקבלים סיכת לוחם.
לוקחים את כל הציוד - הציוד נשאר כל הלילה בחצר הפלוגה ואין אליו גישה.
הולכים למגרש ושם כל הפלוגות מתאספות, ישנה שיחה קצרה ואח"כ מחולקים לצוותים אקראיים!
(פרט למאותרי דובדבן שנמצאים בצוותים משלהם- אצלנו היו שלושה צוותי מאותרים ובכל צוות היו כ- 35 איש למיטב הבנתי).
אני הייתי צוות 5- לא מאותר.
בצוות שלי היו 31 איש.
לאחר ציפייה ארוכה הגיעו מפקדי המילואים וה"עיניים" שלהם- מפקדי היחידות השונות (מגלן, עורב, פלס"ר) שיהיו מפוזרים בשטח ויעקבו עם עיני נץ אחר כל תנועה שלכם! גם אם אתם חושבים שהם לא רואים- הם רואים הכל ותכניסו את זה לראש!!
הדיסטנס הוא רב. המפקד מקריא שמות ומחלק מספרים- אני הייתי 21 .
אוקיי מתחיל הגיבוש,
מרימים את כל הציוד תד"ל + קיטבג ומתחילים לרוץ אחרי המפקד בכל הבסיס.
התד"ל בהתחלה לא הכי נוח וקשה לסחוב את הקיטבג.
המפקד רץ מהר וקשה להדביק אותו אפילו מי שבכושר טוב. הוא עושה סיבובים בבסיס וקשה באמת קשה להדביק אותו, מה גם שכל הצוותים עושים את זה אז יש צפיפות מסויימת בכל נקודה בבסיס יש אנשים.
אנשים התחילו להשבר כבר בשלב הזה.
גם אצלי זה היה שלב נורא קריטי בגיבוש הייתי במין שוק כזה של תחילת גיבוש והייתי באמצע כזה יותר קרוב לאחרונים, המפקד התחיל לרוץ בעליות בכבישים בתוך הבסיס והייתי ממש בהלם לא יודע למה והתקשיתי להצמד למרות שאני בכושר לא רע.
בכל מקרה אז קרה ה-מקרה ב"ה" הידיעה חחחח נקודה מרכזית ביותר בגיבוש מבחינתי.
רצתי עם הקיטבג על הגב ובטעות הכובע נפל לי על הפנים ולא ראיתי כלום למשך כמה שניות, לאחר שהסרתי את הכובע מהפנים, ראיתי שהאנשים לפניי נעמדים בח' באופן טבעי עמדתי איתם ואז פתאום התאוששתי וזה היכה בי! הסתכלתי מסביב ואני רואה שהאנשים שאני עומד איתם ב- ח' לא מוכרים לי!!! שאלתי אותם באיזה צוות הם, וענו לי שזה צוות 3!!!
באותו רגע חשכו עיניי!!! איבדתי ת'צוות שלי!!! 10 דק דקות לאחר תחילת הגיבוש!!!!!!
התחלתי לרוץ כמו מטורף בכל הבסיס, אך ללא הועיל :\ נשבע לכם כמעט התחלתי לבכות לא האמנתי שאני מסיים ת'גיבוש אחרי 10 דקות!! המשכתי לחפש ובסופו של דבר מצאתי עמדה שבה ישבו כל מיני מפקדים, הסברתי להם מה קרה והם אמרו שהם ינסו לאתר את הצוות שלי.
ישבתי במתח אטומי כ- 15 דקות לבסוף מצאו את הצוות שלי וחזרתי...
מאותו רגע הרגשתי שאני חייב להוכיח את עצמי יותר מכולם אחרי מה שקרה, ומעכשיו עד סוף הגיבוש נדבקתי למפקד.
ברגע שחזרתי לצוות הגענו לעמדה עם פקל"ים היו שם פקל"י אלונקות, ג'ריקנים ופק"ל קשר.
לקחתי ישר פק"ל אלונקה בנוסף לתד"ל עם השק. הנחנו את הקיטבגים בערימה מסודרת והמשכנו לרוץ ברחבי הבסיס אחרי המפקד, לא היה קל בכלל. הוא רץ מהר וברגע שהוא הרים את היד היו לנו 5 שניות להדבק אליו הרבה פעמים לא הצלחנו והוא החזיר אותנו אחורה...
בסופו של דבר יצאנו משטח הבסיס, והתחילו תיזוזים - "רואים את ערמת החול שם 30 שניות הקפתם אותה וחזרתם!! צא!!!!!!"
ככה היה איזה 40 דקות ... בדרך הוא תמיד צועק עלינו שאנחנו לא עומדים בזמנים ואנחנו צוות גרוע- הכל במטרה לשבור אותנו!
אחרי התיזוזים שתינו, הרמנו את כל הציוד והמשכנו לרוץ אחרי המפקד בשטח לאחר כ- 2 וחצי קילומטר הגענו לשטח הררי מלא אבנים ואדמה קשה ואז התחילו הזחילות...
המפקד זרק סטיקלייט למרחק של כ- 20 מטר היינו צריכים לזחול אליו וחזרה בזמן בילתי אפשרי
(40 שניות) , כמובן שלא עמדנו בזמן, כעונש עמדנו במצב 2 והתחלנו לפמפם ברגע שהמפקד אומר 1 יורדים וכשהוא אומר 2 עולים.
התרגיל הזה המשיך כשעה וחצי אפילו יותר לאחר מכן הייתה תחרות זחילה כשמסתדרים בסדר הגעה. רוב הקבוצה הגיעה בזמן סביר אבל תמיד היו את אלה שהיה להם קשה והם הגיעו הרבה אחרי כולם. אז במקום לתת לאלה שהגיעו לנוח המפקד העמיד אותנו במצב 2 עד שהאחרונים יגיעו וברגע שהם הגיעו יצא עוד מקצה!!!- פשוט תרגיל שואתי!!!
הקטע בזחילה בשטח הוא לא רק שקשה וכואב לזחול אלא יש גם כמות מטורפת של אבק שעולה מן האדמה וכל הפנים, השיניים והעיניים מתמלאים באבק- לא נעים אבל ממשיכים.
אני תמיד ניסיתי להיות בין החמישייה הראשונה. לא תמיד זה עבד אבל משתדלים.
בסוף התרגיל שתינו- כל פעם ששותים צריך לסיים לפחות חצי מימייה! - זה בערך 350 מ"ל- פחית קולה חחח
לאחר השתייה התחילו תיזוזי שקים... בדיוק כמו התיזוזים בהתחלה רק שהפעם הם היו בעלייה לא קלה בכלל בשטח עם אדמה שהרגליים שוקעות בה לכן יותר קשה לעלות- קטע מתיש!
תמיד תכניסו לעצמכם לראש שלכל תרגיל יש סוף ובסופו של דבר הכל ייגמר...
השמש כבר התחילה לעלות ואנחנו ממשיכים בתיזוזים...
בשלב הזה מספר הפורשים גדל בצורה משמעותית והם התחילו להתאסף לא רחוק מאיתנו.
יש לציין שהאלונקות עדיין סגורות.
ת'אמת מפה אני כבר לא זוכר מה היה בשעות האלה חחחח
אני זוכר שהתחיל להתחמם סביבות שעה 11 ככה ואז המפקדים עשו דבר גאוני, הרי אסור להם להריץ אותנו כשיש עומס חום זה חוק מטכ"לי אז מה הם עשו? הביאו אותנו ליער, שם יש צל ואפשר לטרטר אותנו עוד קצת חחחח
מכירים את השבילים האלה שיש בהרים? שבילי אבנים קשים כאלה...
קיצר זחלנו שם!!! זה כ"כ כואב פשוט קשה לתאר...
בשלב הזה זה כבר ניהיה רגיל הראשונים שמגיעים יורדים למצב 2 עד שהאחרון מגיע בזחילה ככה היה עד סוף הגיבוש כמעט בכל תרגיל- ק=ש=ה!!!
אבל בכל מקרה לכל דבר יש סוף וגם זה נגמר בסופו של דבר...
ישבנו בצל קיבלנו אוכל- מנות קרב הכוללות:
לחם, קופסאות שימורים של טונה, פירות יבשים, אפונה, אננס.
יש גם ממרח שוקולד וריבה.
לא יודע מה עם האחרים, לי דווקא לא הייתה בעיה עם האוכל היה סבבה הבעיה היחידה היא שהיה קצת!!! הביאו לנו 2 קופסאות שעל כל אחת כתוב מנת קרב לארבעה אנשים משהו כזה ואנחנו בשלב הזה היינו כ- 22 :\
אני מוכרח לציין שבמשך כל הגיבוש שתינו ממש ממש הרבה כל חצי שעה- 40 דקות שתינו חצי מימייה ותמיד היה איפה למלא הבעיה היא שלכל דבר יש זמן בילתי אפשרי שגורר אחריו עונשים-
מצב 2, זחילות, תיזוזים וכו'...
נחנו כשעתיים כאשר במהלכן היו לנו קצת תרגילי חשיבה, דיונים ואפילו זמן שינה של כ 40 דקות שלאחריו הייתה הקפצה.
המלצה: לא לזלזל בתרגילי החשיבה!!! המפקדים מחפשים את האנשים בעלי הידע, שמושכים אליהם את הקבוצה, האנשים שמשתלטים על דיונים ותורמים הרבה גם כאשר הם תשושים.
הכל נרשם.
בין תרגילי החשיבה היו גם תרגילי כח. למה אני מתכוון?
תחרות אישית, למשל עומדים עם ידיים פרוסות לצדדים ובכל יד יש מימייה המטרה היא לעמוד במצב הזה כמה שיותר זמן ולהשאר אחרון.
תרגיל שקורע ת'שרירים!!!!
היה גם תרגיל שבו יושבים עם המרפקים על הרצפה וצריך להרים רגליים ישרות לאוויר- שוב המטרה להשאר אחרון.
בתרגיל הזה הרגשתי שאני הולך לקרוע שריר! זה כאב כ"כ.. :\
כאן שוב הכל מעורפל ואני לא בדיוק זוכר מה עשינו.
אני זוכר שבשלב מסויים פתחנו 2 אלונקות על כל אלונקה ישנם 7 שקי חול + ג'ריקן של 10 ליטר + הכיסא של המפקד חחחחח.
יש לציין שבמשך כל הגיבוש המפקדים אכלו מולנו ממתקים ואני לא צוחק נראה לי הם טעמו את כל סוגי הממתקים הקיימים כיום בשוק!!!, בזחילות הם פתחו קולה לאט לאט כדי שנשמע טוב טוב את הקולות- תתתססססס חחחחחח. אנשים נשברו בקטעים האלה אותי אישית זה הצחיק.
עוד המלצה במהלך ההפסקה ביער מומלץ להוציא BENGAY ולחלק בין החברים, חבר'ה המשחה הזו עושה פלאים!
לאחר פתיחת האלונקות תוזזנו ועשינו מסע קטנטן של כ- 2 ק"מ עד לנקודה הבאה בהרים.
המקום נראה כך:
הר בשיפוע פשוט מטורף מצד ימין הר בשיפוע מטורף משמאל ושביל אבנים באמצע.
הונחו 4 נקודות 2 על כל הר והדבר יצר מסלול ריבועי משהו. המשימה שלנו הייתה פשוט להקיף את הנקודות.- לדעת רוב המתגבשים זהו התרגיל הקשה ביותר והשובר ביותר בגיבוש!
רק שתבינו, ההרים האלה נמאים בשיפועים כ"כ מטורפים שאם עומדים עליהם רגיל בלי שום דבר ואין מישהו שיתמוך מאחורה אתם פשוט נופלים. לי אישית היה קשה לעלות על ההרים האלה אפילו כשלא היה עליי כלום לא תד"ל לא אלונקה ולא פק"ל .
בכל מקרה הקפנו את הנקודות הנ"ל עם 2 אלונקות!!!!!!!!
בהתחלה היה דווקא בסדר בשני הסיבובים הראשונים די הסתדרנו הייתה תמיכה מרובה, חילופים ותמיכה הדדית. הבעיה הייתה שהתרגיל פשוט לא נגמר!!!!!! הוא נמשך כשעה וחצי לפחות!
היו לנו שעונים כך שאני לא מגזים!
בשלב הזה פרשו כשישה אנשים.
לדעתי נשארנו 18 +\- .
היה לנו אחד עם חום שהמשיך את הגיבוש למרות החום אך לא סחב שום דבר בהוראת הרופא
והיה לי חבר בצוות שבזחילות מתח שריר בצורה רצינית במפשעה ובקושי הלך אבל הוא סחב עליו 2 פקל"ים ותד"ל.
בכל מקרה בסיבובים הבאים כמעט לא היו חילופים ואני כמעט תמיד הייתי מתחת לאלונקה וזה היה כ"כ קשה וכואב היה שלב מסויים שבו פשוט התחלתי לצרוח מכאבים. קטע ממש לא נעים, בשלב הזה הייתה הפעם הראשונה והיחידה בכל הגיבוש שהיו ריבים בתוך הצוות, זעקנו לעזרה ואף אחד לא בא.
בסופו של דבר אני לא יודע איך אבל התרגיל נגמר וסיימנו אותו בשלום...
לאחר מנוחה קצרה שוב היו זחילות על שטח הררי קשה וכואב בצורה בילתי רגילה. בשלב הזה כבר אין כתפיים ואשכרה צריך לגרור את עצמך לקו הסיום תוך כדי כך שהגוף שלך צועק מכאב .
אחרי הזחילות המטורפות הייתה אלונקה סוציומטרית- תרגיל שאני אישית מאוד אוהב.
רצים במעלה הר, מקיפים נקודה שנקבעה מראש ארבעת הראשונים לוקחים אלונקה הארבעה הבאים לוקחים את האלונקה השנייה ועוד שניים לוקחים פקל"ים ואז שוב מקיפים את הנקודה תוך תחרות בין האלונקות. אני ממש נהניתי בתרגיל הזה עשינו אותו כ- 20 פעם מתוכם הייתי 18 באלונקה והגענו ראשונים כ- 15 פעמים!
לאחר מכן היו עוד משימות קבוצתיות ותיזוזים.
עכשיו השעה סביבות 18:00 - מתחיל מסע אלונקות.
כל הציוד באוויר ומתחילים לרוץ אחרי המפקד בהרים. המסע הוא של כ- 6 ק"מ אולי אפילו יותר!!!
העליות פשוט מטורפות!!!! עושים דברים שהם לא אנושיים!!!! עליות בגובה של 80 מטר בשיפועים מטורפים!!!!
יש לי רק דבר אחד להגיד בנוגע למסע: אם אתם רוצים להצליח ולא להשבר אתם חייבים אבל חייבים לעזור בכל דבר ובכל שנייה. לתת חילוף ברגע שמישהו לא יכול יותר לסחוב אנשים בעליות הקשות אתם חייבים לרוץ קדימה ולמשוך אותם במעלה ההר אחרת הם ייפלו ובירידות גם צריך לרדת לפני האלונקות ולחסום אותם בגופכם כדי שלא יעופו מההר. המון אנשים נפצעים שם ומעקמים קרסוליים וכו'... תיזהרו!!!! קטע מאוד מאוד קשה.
היו הרבה פעמים שעלינו הר, המפקד לא אהב את הקצב שלנו אז ירדנו אותו ועלינו שוב!!! פשוט מטורף אני אפילו לא יודע איך לתאר לכם את זה. המסע נורא מגבש בצוות שלי היו מצבים שבהם אנשים השקיעו כ"כ הרבה מעצמם שהיו מצבים בהם אפילו אם רצית להחליף מישהו לא יכלת כי מאחוריו כבר עמדו 2 אנשים שהיו מוכנים להחליפו.
היה לי צוות פשוט תותח ואני אוהב כל אחד ואחד מהאנשים שהיו בו.
בסיום המסע אנחנו מגיעים למקום בו השארנו את הציוד שלנו- הקיטבגים.
עושים הפסקה קלה של מילוי מימיות ואוכל.
ואז שוב מתחילים זמנים בילתי אפשריים- כזכור לכל אחד פלג אוהל בקיטבג
"יש לכם דקה וחצי לבנות אוהב זוזזז!!!!!"
חחחח זה קטע מצחיק כי הרוב לא יודעים איך לבנות את האוהל וכמובן שלא עומדים בזמן.
"צוות 5 עמדתם בזמן?"
"לא המפקד"
"כמובן שלא, אתם הרי קבוצה טיפולית"
חחחח ככה זה היה כל הגיבוש.
הוא תמיד נהג להזכיר לנו שהם צריכים לבחור מספר מצומם של אנשים ובינתיים הם לא מוצאים כאלה בצוות, האמירה הזו די משביזה אבל ממשיכים בכל מקרה....
קיצר לקח אותנו למקום עם שיחי קוצים בגובה 60 ס"מ לפחות!!! אני ממש לא מגזים ואז הוא אומר
"תתחילו לזחול עד שאני אומר לכם להפסיק"
כולם הסתכלו אחד על השני, אנחנו עומדים מול שיחי קוצים מאיימים ואומרים לנו לזחול בהם המחשבות שחולפות באותו רגע ... חחח
אני עמדתי ראשון בתור המפקד צעק שנתחיל אז פשוט זינקתי פנימה חחחחח
השיחים כ"כ גבוהים וסבוכים שכאשר זוחלים בהם פשוט לא רואים כלום! קטע לא נעים פיזית ואפילו די כואב...
קיצר שיטחנו את כל השטח הזה חחחח וחזרנו לאוהלים.
המשכנו לבנות וניחוח מוזר עלה לאוויר, הסתכלנו ולצד וראינו את המפקדים עושים על האש!!!!!!
מולנו1!!!!! זה היה קטע כ"כ מכוער ... הריח היה חזק ואנחנו רעבים....
צריך למצוא את הכוחות ולהתעלם אני עודדתי את הצוות להפסיק לחשוב על זה ושחייבים לסיים ת'גיבוש.
סיימנו לבנות הכל והלכנו לישון.
תורידו נעליים!!! תאווררו ת'רגליים הן זקוקות לזה חחח מומלץ גם להוריד מדים.
כמובן שיש גם שמירות בלילה בכדי לדפוק קצת את שעות השינה.
כשעה לאחר שהלכנו לישון כשכולם כבר תשושים, השרירים התקררו, הכאב החל להשפיע... פתאום שמענו רעשים חזק המפקדים באו והתחילו לנער את האוהלים הקפצה!!!!
אחד הקטעים המשביזים בגיבוש!!!!!!
הם צועקים: "אללה כולם לכולם לעלות על מדים ולהרים ציוד באוויר!!! עכשיו מסע 28 ק"מ"
כולם מתעוררים, חצי מתים, בקושי עומדים על הרגליים ואללה כל הציוד באוויר, מתחילים לרוץ.
לאחר כ- 50 מטר נעצרים הוא צועק עלינו שאנחנו קבוצה גרועה וחוזרים חזרה והולכים לישון חחחחח
הקטע הנ"ל היה סתם מלחמה פסיכולוגית שהצליחה לשבור אנשים.
בלילה חבר שלי שנפצע פרש :\
סוף היום הראשון!!!!!!!
היום השני:
היום מתחיל עם השכמה ב- 5 בערך יש לציין כי בלילה קררררר!!!! ממש קר!!!
שמרתי עם מדי ב' מלאים 2 זוגות גרביים ונעליים צבאיות ופשוט רעדתי מקור בתחילת אוגוסט!!!!
אוקיי כרגיל, השכמה מתלבשים כל הציוד באוויר ואללה ריצה אחרי המפקד...
לאחר ריצה של כ- 2 ק"מ הגענו למקום.
הנחנו ציוד. המפקד הניח שק חול על ההר אנחנונ בינתיים מילינו שקים.
המשימה הייתה פשוטה לעלות על ההר, להקיף את השק לרדת למטה ולצעוק מספר ומספר סיבוב וככה עד שאומרים להפסיק, כמובן שבמשך כל התרגיל יש שק על הגב.
זה היה תרגיל ממש ממש ממש מתיש! וארוך!! הגענו למצב בו כל הקבוצה עשתה מעל 30 סיבובים!! זה ממש הרבה. בתרגיל הזה פשוט ניסו לתסכל אותנו! הוא לא נגמר!!!!
לאחר מכן עשינו אותו דבר, רק תחרות אישית וסידור בסדר הגעה! עשינו את זה כ- 10 פעמים ותמיד הייתי בין ארבעת הראשונים.
הדבר המוזר הוא שבגיבוש צנחנים השקים היה הקטע שבו היה לי הכי קשה ופה ביחט"יות השקים היו יחסית קלים.
לאחר התרגיל הזה ביצענו תרגיל שנקרא "מעגל כח" , עושים מעגל גדול מאבנים. כל הצוות נעמד באמצע וברגע שהמפקד צועק להתחיל המטרה היא להעיף את כולם מחוץ למעגל בכח אבל בלי מכות רק דחיפות ומשיכות.
זה היה תרגיל ממש ממש כיפי אבל כואב כי היינו בשטח והנפילות היו על אדמה ואבנים גדולות.
היה ממש מצחיק כי כשעמדנו כולם ביחד כולם נעצו בי מבטים ותיכננו עליי כי אני קטן חחחחח
היה כיף להאבק עם כולם הייתה רוח ספורטיבית וכל מי שנפל ישר קיבל עזרה, אותי הצליחו להעיף מספר פעמים אבל אף עם לא הצליחו להוציא אותי לבד, תמיד משכתי איתי עוד1 או 2 ...
אח"כ עשינו אותו דבר רק 1 על 1 זה תרגיל ממש מתיש בשמש כולם היו עייפים. מי שהצליח לנצח מספר קרבות מצא את עצמו נאבק מול 2.
בסוף התרגיל חזרו השקים חחחח שוב תיזוזים במשך איזה שעה.
לאחר מכן, הרמנו ציוד ורצנו לאותו מקום בו היינו יום לפני כן - ביער.
שם קיבלנו משימה לעלות להר ותוך חצי שעה להקים עמדת הסוואה שתתן לנו זווית ראייה טובה על הכביש מתחת.
דווקא בתרגיל הזה הייתי על הפנים! לא אירגנתי נכון את הזמן והעמדה שלי לא הייתה טובה.
בתום הזמן המפקדים עברו בין העמדות ושאלו שאלות, כגון: האם ישנה זווית ראייה טובה בשטח האם נוח ואז בסוף הם זרקו איצטרובל לעמדה וצעקו רימון בעמדה והיה צריך להתפרץ ולברוח. לחלק הם אמרו להסתער על מחבל שבא מלפנים והיה צריך לזנק מהעמדה כמו משוגעים ולרוץ במורד ההר. תרגיל נחמד ביותר.
לאחר מכן היו דיונים על נושאים שונים. היה קטע שבו היו לנו 2 דקות לחשוב על נושא ולהרצות עליו במשך כ- 10 דקות רבע שעה... המשימה הזו היא יחסית לא קלה, אני אישית נזכרתי בחיבורים שכתבנו בבי"ס אני זוכר שחפרנו בהם אז נזכרתי במשהו שכתבתי על העובדה שהאינטרנט פוגע בפרטיות שלנו אז הרציתי על זה.
ביום השני בעיקרון המפקדים די הורידו הילוך בקטע של זחילות ותיזוזים אבל נתנו לנו להרגיש טוב טוב ת'כאב בעמידה במצב 2 כאשר הם אומרים 1 אז יורדים וכשאומרים 2 אז עולים ככה עושים אתזה כ- 15 פעמים! תאמינו לי שזה קשה!!!! כי עושים את זה בקצב איטי מאוד וכל הגוף כואב! כל מי שנשבר אומר ת'מספר שלו וכולם מתחילים מהתחלה!!!!!!!!!
לקראת השעה 18:00 שוב מסע אלונקות- הפעם המסע הכי ארוך והכי קשה בגיבוש!
מסע של כ- 8 ק"מ + קטעים של ספרינטים עם כל הציוד הפעם מפקד אחר- המפקד של מגלן הוביל את המסע.
מסע קורע!!!! יש קצת אנשים הרבה ציוד וקצת חילופים. בשלב הזה התחלנו לעבוד חכם כל 2 דקות עשינו חילוף מרובע באלונקה שכעת נשארה בודדה כי היינו קצת.
עלינו על הרים ירדנו בהרים כאשר לא הצלחנו להדביק את המפקד חזרנו באותה דרך שבאנו!!!!
אבל היינו תותחים!!! והיה קטע שהצלחנו להדביק אותו כ"כ עד שבטעות שמתי עליו ת'יד חחחח הדפתי את החברים שלי שהיו על האלונקה ולא שמתי לב מי עומד מאחורי אז שמתי עליו ת'יד וזה היה המפקד חחחח הוא צחק.
בקיצור הגענו למקום בו הקמנו את האוהלים, המפקדים דאגו להרוס לנו הכל והיינו צריכים לבנות הכל מחדש.
בלילה אף אחד לא הצליח לישון כי פחדנו שיקפיצו אותנו (אני עד היום חי בפחד חחחח ברצינות התעוררתי היום- כשאני בבית באמצע הלילה בבהלה )
הלילה דווקא נתנו לנו לישון הרבה כ- 7 שעות. בבוקר קיפלנו הכל , חזרנו לבסיס ושם הגיע הקטע שאותו אני מדרג בין שלושת הקטעים הקשים בגיבוש. השאלון הסוציומטרי!
אין לכם מושג כמה קשה לדרג את החברים לצוות אחרי שבמשך יומיים כולם נתנו את הכל, כולם עזרו, כולם צרחו מכאבים בכדי לסיים כולם עברו עינויים ולא ישנו ועכשיו צריך לדרג אותם!!!
יש דף ובו כתוב לדרג שלושה אנשים שלדעתך לא מתאימים לשרת ביחידות האלהשלושה שדי מתאימים, ארבעה שמתאימים וארבעה שמאוד מתאימים. זה פשוט קשה!!!
בקטע הזה קרה הדבר הכי דרמטי שראיתי בחיי. אחד החברים בצוות שלי פרש בקטע הזה!!!
הוא בא למפקדים ואמר שהוא לא מוכן למלא את השאלון ושזה לא פייר. הם ניסו לשכנע אותו אך ללא הועיל. הם אמרו לו שזה חלק מרכזי בגיבוש והוא אמר שמצידו הוא פורש וכך היה. אחד הקטעים העצובים והדרמטיים ביותר מעשה מדהים.!
בסופו של דבר לא הייתה לי בריריה ומיליתי את השאלון- סיימתי אחרון.
לאחר מכן מחכים לריאיון- ממש ייבשו אותנו שם!!!! חיכינו מ- 8:45 עד 15:00 בשמש !!!!!
בסופו של דבר הסתיים הריאיון שלי לפחות הלך לא רע בכלל ועכשיו מקווים לטוב.
מספר טיפים:
גם כשאתם נחים במהלך המסעות, תנסו לעזור לחברים שלכם זה קריטי להצלחה שלכם! אל תוותרו לעצמכם גם כשקשה צריך להמשיך ואסור, פשוט אסור לזלזל בשום קטע בגיבוש!!!
רואים הכל, אל תשכחו את זה, תוציאו מהראש כל מחשבה על לנסות לרמות או לחפף כי חבל.
תמיד אבל תמיד תשתו את כל הכמות שאומרים לכם זו הבריאות שלכם! אפילו אם המים לא נכנסים יותר אתם חייבים להמשיך לשתות, ואם לא הצלחתם ושואלים אתכם אם שתיתים הכל לומר את האמת!!!!!!!!
עוד המלצה לפני הגיוס להתאמן במסגרת כמו "היחידה לקראת גיוס" , "אחרי", "עמית לכושר" , "כושר אקסטרים" וכו'... זה עוזר להכין אתכם מנטלית ופיזית לגיבושים האלה אחרת אתם עלולים פשוט לחטוף שוק ולפרוש.
אישית , לא קראתי שום מאמר לפני הגיבוש- טוב נו, אולי כי לא היה יותר מידי מה לקרוא חחחחח אבל בכל זאת, אני חושב שיותר טוב לבוא לגיבוש בלי לקרוא מאמרים , יש פחות לחץ ותכלס יותר כיף!
אבל מכיוון שכמעט ולא היה חומר על היחט"יות החלטתי לתרום קצת מהניסיון שלי.
ועכשיו קצת מספרים
את הגיבוש התחילו 500 איש סיימו 190 ויש 140 מקומות. יום שני יש את "מסדר הדמעות"
המסדר בו מקריאים את השמות של אלו שהתקבלו ואלה שלא מזילים דמעה :\
צוותי דובדבן צריכים להיות בלחץ אולי יותר מכולם, הם פשוט היו טובים מידי 80 מאותרים סיימו את הגיבוש, יש 50 מקומות :\
אני אישית מקווה להגיע למגלן, נתתי הכל בגיבוש ועכשיו נקווה לטוב.
סתם השוואה ליחידות האחרות בגבעתי התחילו ת'גיבוש 300 איש וסיימו 70
גם בגולני סיימו רק 79
מראה קצת על האיכות בצנחנים.
בקיצור אני ממש ממש שמח שסיימתי את הגיבוש הכי קשה בצבא!
קיבלנו הרבה כבוד כשחזרנו לבסיס, אה ד"א מי שלא יצא לגיבוש או מי שפרש עשה עבודות רס"ר שהיו לא פחות קשות מהגיבוש עצמו!!!! אז קחו לתשומת ליבכם.
המוטו שלי מהגיבוש הוא:
מאנשים זרים- לאחים
תוך שלושה ימים!
אז זהו זה, נגמר המאמר בהצלחה לכולם!
נ.ב. מצטער על החפירה
נערך לאחרונה ע"י FuRiOuS_Revenge בתאריך 06-08-2005 בשעה 14:19.
|
ראשי
צ'אט
06-08-2005, 14:03
מצב כלאיים
