 |
17-05-2006, 23:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.06
הודעות: 4
|
|
גיבוש צנחנים..כל מה שרצית לדעת
ס י י מ ת י גיבוש צנחנים!!!!!!!!!
עכשיו זה צהריים חזרתי הביתה לא מזמן ואני חייב לכתוב הכל הכל על הגיבוש הזה, פשוט חייב.
הגעתי עם עוד שני חברים מביה"ס לגיבוש ב-15.5.06 ואיתנו הגיעו עוד כמעט 300 חבר'ה, כולם באו בשביל לצאת צנחנים.
כבר כשהגענו ופגשנו בכאלה שסיימו את הגיבוש ובדיוק יוצאים הביתה ( אנשים שהקדימו אותנו ב-24 שעות..) הבנו שזה לא הולך להיות פשוט.
אבל בעצם...היום הראשון היה די פשוט. היה בדיקות של רופא והיה מילוי שאלונים ועבודות רס"ר (שבעיקר הרגישו לנו כמו עבודות בשביל
להעביר את הזמן ולא כאילו יש איזה שהיא מטרה אמיתית במה שאנחנו עושים) והיו הרבה, אבל ממש הרבה זמני מנוחה...פשוט סתלבט מטורף
באוהל..סתלבט מטעה. היה גם אוכל סבבה, ובקיצור היה פנאן. עד 5, ב-5 ריכזו אותנו, מספרו אותנו לפי סדר א"ב מה שלקח הרבה זמן ויצאנו
בקבוצות של 50 לבוחן בר-אור. היינו בערך 300 ואני הייתי בקבוצה השישית והאחרונה. הייתי מאוד לחוץ כי הבוחן הזה היה על 2000 בלבד
בתנאי שטח קשים באמת-חול ים, עליות וירידות רציניות ועוד, וידענו שבערב ינפו את הפחות טובים. כשיצאתי לריצה עם קבוצתי האחרונה
הרגשתי רע, רע מאוד כבר מההתחלה. לפעמים זה ככה. על הדרך הקאתי בערך פעמיים ככה, בקטנה. זה היה נורא מלחיץ ולא הפסקתי לרוץ.
לא העזתי להתסתכל בשעון שלי על הזמנים כי הייתי בטוח שאני חורג מהם לגמרי...רק כשהגעתי ממש קרוב לסיום הסתכלתי ונדהמתי לגלות
שאת הסטופר אני עוצר על 8:40. זה היה הרגשה נהדרת, כי הייתי במצב פיזי ממש רע והייתי בטוח שאני את יום המחרת לא אבלה בגיבוש.
בכל אופן, נחנו עד הארוחת ערב, ואז אחריה נחנו שוב ובסוף ריכזו אותנו, ציוותו אותנו מחדש (לדעתי בהתאם לזמנים שעשינו..) ושלחו
אותנו לאוהלים בצורה החדשה, עם מספרים שמעתה והלאה תפסו את מקום השם שלנו.
נגמר היום הראשון. 9 במיטות, קובעים לוח שמירה וצריך לעמוד בו, כל אחד רבע שעה במהלך הלילה לפי סדר מסויים.
לא הצלחתי כל כך להרדם ישנתי פה קצת שם קצת שמרתי בדרך ו-הגיעה השעה. 3:15 התעוררתי. 3:45 היינו מרוכזים ברחבה..
והנה מתחיל הגיבוש.
רגע לפני שיוצאים משטח הבסיס לשטח השדות כביכול..שזה מעין שטח עצום מלא חול רך ופחות רך וכל מיני עצים וגבעות, שטח שאתה מתפלא
למצוא בתל השומר..מקפלים מיטות ואוהלים. מכירים את המפקדים שיקבעו באמת מה יקרה..ו..יוצאים.
רצים עד לנקודה מסויימת-להערכתי קילומטר וחצי, עם אלונקה פקל"ים מימיות..לא יותר מדי רציני.
מגיעים לנקודה ו...הנה זה מתחיל. השקים. חבר'ה, מי שיצא ומי שיצא לגיבוש..כולם יודעים שהשקים זה הכי קשה. שם הרוב נשברים
להערכתי כל מי שנשבר להוציא אולי 10-15 חבר'ה מכל הגיבוש-נשבר בשקים.
זה שעה וחצי של ספרינטים עם שקים ענקיים על העורף, אסור להעז בכלל להוריד שק, לדבר לשתות, ל..כלום.
רק לרוץ ספרינט להקיף את הדלי ולחזור כמה שיותר מהר כשהמפקד אומר. וכמו זבובים אתה רואה אנשים מתייאשים סביבך.
אלה היו שעה וחצי מאווווווווד ארוכות...הרגשתי שאני עומד למות. בחיי, זה קשה...אבל זה אפשרי! זה נשמע אולי פלצני..אבל אם נותנים כל מה
שיש-ונותנים..שורדים את זה. כל פעם שרצים רושמים את המספרים של הראשונים והאחרונים ומטיפים כמה שאנחנו איטיים ודפוקים, יורדים
עלינו ומשפילים אותנו, אומרים שמי שלא בין הראשונים שיפרוש, כי הוא דופק את השאר. בשבילי-..אל תעשו את זה. תשארו ותלחמו
כי זה ישתלם. אוקיי...אז השקים...זה היה טראומה אמיתית בשבילי...אבל כשזה נגמר אתה מרגיש יותר טוב. מרוקן חצי מימיה בהוראות
המפקד ונח איזה 3-4 דקות. מיד משם ממשיכים, קבוצה קטנה ואיכותית יותר ; ) לעבר הריבועים המגודרים בגדר קטנה.
שם צריך לעשות בכל קו מסויים בטן, שמיכה וקפיצות עם רגליים לחזה לפי ההסבר מהמפקד, המשימות יהיו ברורות אל תדאגו.
זה בריצה וזה תחרותי ובסוף כל פעם צריך להסתדר בסדרי הגעה שכמובן מתועדים בכל רגע. 5 מפקדים עוקבים אחריך
ב-10 עיניים ושומעים ורושמים הכל! חשבתם ששקים זה הכי קשה שבעולם? אז יודעים מה...גם זה היה לא קל. זה לא כאילו יש ירידת מתח........
הקושי נמשך עוד. זה נגמר אחרי איזה 5 סבבים אולי קצת יותר, חלקם כפולים וחלקם משולשים..ואז לאחר שרוקנתם חצי מימייה עוברים נקודה
ושם עושים אלונקה סוציומטרית. אני לא צריך לספר לכם כמה זה קשה. ביחס לשתי הדברים הראשונים האלונקה הסוציומטרית הלכה לי רע..רע
ממש. פשוט לא הצלחתי להגיע לאלונקה! הייתי גמור....בקושי עמדתי..וזה אפילו עוד לא חצי דרך! 3 פעמים סך הכל הגעתי לסחוב את האלונקה
ואני בטוח שזה ממש ממש רע. אבל בכל אופן, היה היה, ממשיכים הלאה..לא נשברים.
ואז משימות קבוצתיות-2. לערוך דיון קבוצתי בנשוא מסויים-סלקציה במועדונים ולאחר מכן ליצור מעין תבליט של המחנה מדברים שמוצאים
בשטח, הרגשתי שם לא רע בכלל. גם מנוחה, גם הלך לי אחלה, יצא סבבה!
וממשיכים הלאה...לעבר...אזור הזחילות. שם זוחלים...זוחלים כמו מניאקים. זה תחרות בין כולם כל הזמן וזה קשה ממש-מי לא יודע מה זה
לזחול על אבנים קוצים וכורכר כזה.. בכל אופן הלך לי שם לא רע בסדרי הגעה תמיד הייתי באזור הראשונים. זה קשה, אבל חולף.
אח"כ נחים קצת, מרוקנים חצי מימייה והנה שוב משהו סוציומטרי-הפעם עם שקים במקום אלונקה...שם אני חייב לציין הייתי ל ג מ ר י
מחוץ למשחק, פעם אחת לא נגעתי בשק ובקושי גררתי את עצמי. ואז עוד משימה קבוצתית-שוב איזה דיון.. ואז...זהו זה ,כמעט הסוף.
התחלנו ב-5 בערך וזה נראה כבר בשעון כמו 8 ככה, למרות שרואים די מטושטש אחרי כל זה..והנה מרימים ציוד ויוצאים למסע.
האלונקה כבדה, כבדה מאוד. היא חייבת להשאר קרובה למפקד אחרת הוא חוזר ומתחיל מחדש, ושיהיה ברור...הוא עושה את זה. על האלונקה
יש שקים-4 או 5 על 3 חבר'ה יש שקים נוספים, 2 פקל"ים גם..מימיות..ריצה קלה והליכה מהירה וריצה קצת יותר מהירה. קשה, קשה ממש.
מתחילים להרגיש את הבעייתיות עם האלונקה איפה שהוא באמצע והמפקדים רצים צמוד צמוד וממש מרחרחים סביב האלונקה. מסמנים
כל חילוף, כל תמיכה, כל סוציומט. המסע הזה קשה וארוך ומתיש ומשביז ויש עוד מה להגיד..אבל..מצד שני הוא הסוף. סוף גדול כפי שנאמר,
הקאתי את כל מה ששתיתי לפני זה והמפקדים גורמים לך להרגיש כ ל כ ך חרא עם זה, מחייבים אותך לרוקן מימיה שוב, אבל באמת בסופו מגיעים
חזרה לשער הבסיס. וכשבאים ממש להכנס המפקד אומר שיש כמובן עוד מסע, וחבר'ה..אל תאמינו לו. הוא רק רוצה לשבור אתכם. עלינו הוא
לא כל כך עבד לדעתי, ידענו שכבר 9 ושזה ממש מאוחר וידענו שהכל כבר עבר ואז הוא הכניס אותנו פנימה חזרה, מתיחות, חיוכים-סיימנו את
הגיבוש בהצלחה. בצוות שלי סיימו 18 מתוך 29 שהתחילו וזה מספר די סביר, אני לא יודע מה קרה בצוותים אחרים.
בכל אופן דברים שחשוב לציין, לא להתייאש!! לא להשבר!! המפקדים ירדו עליכם, לא יעזרו, אם יפתח השק תדפקו...אל חשש-זה אפשרי לשרוד.
פשוט תביאו איזקונים מהבית ומתחילת הגיבוש-שיהיו בכיס שלכם זמינים ממש!! שיהיו לפחות 10 סבבה? זה חשוב. זה הדרך הכי מהירה
לטפל בשק שנפתח..וזה קורה..וזה מבאס..ואני כמעט כמעט פרשתי בגלל זה! זה דפק לי סיבוב בשקים של השלב הראשון..
תדחפו, תלחמו להגיע ראשונים, תראו אש בעיניים וגם כשאין מה לתת יותר תעשו כאילו אתם נותנים. אני מרגיש שנתתי את ה-100% וזו
הרגשה נהדרת. אל תתפתו לדקירות בחזה, כאבי צד, שרירים מתוחים..אתם חזקים מזה.
תנוחו הרבה ביום הראשון...תקטינו ראש...תתחמקו ואל תעזרו כל עוד אפשר ואתם בלי המספרים, זה במילא לא נרשם בשום מקום וסתם חבל
על האנרגיות שלכם. מצד שני, במסע ובגיבוש עצמו (הפיזי) תלחמו להגיע לאלונקה, לעזור, להגדיל ראש...רואים את זה.
אחרי הקטע הפיזי מתקלחים נחים ומחכים לשיחות אישיות. הן קובעות די הרבה, תשקיעו ותיצרו רושם טוב! אני ניסיתי..לא הלך 100% אבל
בואו נעזוב את השיחה האישית שלי כי היא לא רלוונטית (וגם לא הייתה מעניינת בכלל! ודי דפוקה..). ישאלו אתכם למה צנחנים, כמה חברים
טובים יש לכם, מה אתם לומדים...תענו בהרחבה שיהיה מעניין וטוב.
תגיעו אחרי שישנתם הרבה לגיבוש, תאמינו ביכולות שלכם, ראיתי חלשים, חלשים מאוד עוברים את זה- ה כ ל ב ר א ש.
אני לא יודע אם התקבלתי או לא..יש לי ספקות לגבי זה..אבל אני סיימתי גיבוש צנחנים וזה חוויה ששום מכתב שיקבע אם התקבלתי או לא
לא יוכל לקחת ממני!..
בהצלחה למחזורים הבאים!!
חן (= |
|
ראשי
צ'אט
גולני שלי 
) וכושר קרבי בשביל להשלים את התמונה.
מצב כלאיים
