 |

30-05-2006, 15:12
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 21.12.02
הודעות: 8,709
|
|
רוג'ר הוא בעיקר הליריקאי של פינק פלויד, הוא מוזיקאי סוג ז', אף פעם לא באמת עניין אותו המוזיקה, בהתחלה עניין אותו בעיקר השואו, ובהמשך עניין אותו בעיקר כמה בולשיט וקלישאות הוא מסוגל להכניס לשיר בודד אחד (כנראה שלא הרבה, אם הוא היה צריך 2 דיסקים בשביל כל הקלישאות שלו, מצד שני, הוא הכי ממש הרבה קלישאות לשם). גילמור הוא המעצב העיקרי של הסאונד של פינק פלויד מהדיסק השלישי, יחד עם ריק רייט (שהוא לדעתי אחד הקלידנים הפחות מוערכים, וחבל). בדיסק הראשון האחראי המרכזי היה סיד בארט וריק רייט, בדיסק השני זה היה בעיקר ריק רייט וניסיונות של גילמור לחכות את סיד בארט (מלחצים של חברת התקליטים), ולאחר מכן הוא התחיל להציג את הסגנון היחודי שלו- שהוא למעשה מה שהרבה מגדירים בתור הסאונד של פינק פלויד.
ולדעתי הלהקה הייתה מגיעה ממש לא רע בלי ווטרס. זה לא שאני לא הייתי רוצה שהוא יהיה, פשוט באמת, הוא דיי דפק להם ת' צורה ב- 3 הדיסקים האחרונים שלו איתם, והסיבה היחידה שזה לא קרה בדיסקים הקודמים זה כי המפיקים היו מספיק חזקים כדי להתעסק בלגשר בין גילמור לווטרס בנוסף להפקה (דבר שלצערי, בוב אזרין, עם כל ההערכה שיש לו אליו בתור מפיק פורץ דרך (שמעו את ברלין של לו ריד, לדוגמא), לא הצליח לעשות בצורה מיטבית, אבל בקטעים הבודדים שהוא הצליח איכשהו, זה הנקודות אור של האלבום).
הסאונד אולי יהיה נאמן למקור, אבל זה לא יהיה שונה מלשמוע להקת קאברים- רוג'ר ווטרס לא היה זמר גדול, לא היה בסיסט גדול (למעשה, בחלק גדול מדארק סייד מי שכתב את הבס-ליינים וניגן היה גילמור, בזמן שרוג'ר התעסק בליריקה), ולא היה מוזיקאי גדול.
ובתור אחד שעוקב אחרי גילמור, בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה אחרי שהוא הוציא את הדיסק, הנגינה שלו הרבה יותר מעניינת. הוא לא מפחד לאלתר, הוא לא מפחד מהתגובה של הקהל לביצועים שהם שונים במעט מהמקור, הוא לא מפחד לנסות גיטרות חדשות, אפקטים חדשים, צלילים חדשים, והוא הקיף את עצמו במוזיקאים מעולים (כמו ריק רייט בקלידים, שמחזק את הסאונד האדיר של גילמור, וג'ון קארין שמתגבר את רייט על הקלידים, שהוא עצמו השתתף בדיסקים האחרונים של פינק פלויד, ובמופע PULSE).
האלבום החדש של גילמור לדעתי הוא אחד ההברקות היותר טובות שלו, האלבום בנוי בצורה מעולה, הסאונד בו אדיר, ואין בו רגע שפל אחד. מצד שני, גם שני האלבומים הקודמים שלו לדעתי היו אלבומים מעולים, רק שבהם ההפקה הייתה יותר מפוזרת. כריס תומס עושה עבודת הפקה מעולה בדיסק הזה בתור מפיק מאוד ורסיטלי (הוא עשה מיקסינג לביטלס ופינק פלויד, הפיק את סקס פיסטולס, אלטון ג'ון ופלאפ- ולדעתי הוא אחד המפיקים היותר מוכשרים שיש היום, רק חבל שהרבה פעמים הוא מאבד את הפוקוס) אבל הוא הצליח לשמור על סוג של אחידות שהפכה את הקבוצת שירים הזאת לאלבום אחיד ומגובש.
_____________________________________
|
|