טוב אז בוא אני יספר לחלקכם פה שלא שמעו עדיין את הסיפור שלי מה קורה איתי...
אני לי-אור יליד שנתון 87' הייתי בגיבוש צנחנים של גיוס מרץ 06 באתי בלי כושר בכלל (שבוע לפני הגיבוש קיבלתי את הזימון לגיבוש ורק באותו יום התחלתי קצת לרוץ אבל לא יותר מידיי)
עשיתי את הגיבוש... היה קשה אבל כמו שאומרים "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים" וסיימתי את הגיבוש.
לאחר חודש לערך התקשרתי למדור סיירות לברר אם עברתי את הגיבוש והודיעו לי לשמחתי שעברתי
בהצלחה והתקבלתי לחטיבת הצנחנים...
כולי מאושר ושמח יצאתי עם חברים בערב לחגוג ושם זה קרה... אני ועוד חבר עשינו תאונה עם האופנוע
הוא יצא עם שפשופים ושריטות ואני עם שבר באגן...
שביזות שלא תאמינו ... ואני רואה איך החלום המתוק שלי אומר לי להתראות ואני וקרבי כנראה לא
נלך יותר יד ביד...
אין ספור אנשים אמרו לי זהו אחי הלך לך קרבי אין מצב יקחו אותך.. מורידים לך את הפרופיל וכל מיני
תשובות מונפצות שהם המציאו!!
אבל אני נחוש בדעתי לא לוותר על החלום הצתרפתי ל-"אחרי" לאט לאט התחזקתי ונכנסתי לכושר!!
היום הייתי בוועדה רפואית וסיכום פרופיל.... חברה הפרופיל הרפואי שלי חזר להיות-97 עם סעיף אחד
המוסר השכל פה מכל הסיפור שאם אתם מאמינים במשהו ורוצים משהו תלכו אחריו עד המוות ובסופו
של דבר אתם תשיגו אותו... "מחשבה בוראת מציאות קיימת"
שיהיה לכולם שבוע נפלא....
נ.ב
רק בעוד מספר ימים אני יקבל את הצו גיוס שלי ובוא אני ידע אם אני חוזר לצנחנים או לא...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ליאור וקנין שמתחילה ב "לפעמים כל מה שצריך לעשות זה להאמין......"
בהצלחה חבר ובלי שטויות...
סיפור דומה לבחור שגר במושב לידי אבל בהרבה יותר רציני..
עבר גיבוש שייטת , למחרת התהפך עם האופנוע סובב את הקרסול ודחה את הגיוס שלו בשנה וחצי!
הוא התגייס בגיל 21 לשייטת ולפני שלושה שבועות סיים מסלול. פנתר אמיתי.