לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה  ✡ ברוכים הבאים לפורום יהדות ✡  חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > יהדות והלכה
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 24-05-2006, 14:35
צלמית המשתמש של Ohad_Naim
  משתמש זכר Ohad_Naim Ohad_Naim אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.08.05
הודעות: 4,663
שלום כולם, יש לי כמה שאלות בנוגע לגילאים בתנ"ך..

שמתי לב לכמה דברים מוזרים
כתוב בתורה :

ציטוט:
כך נהג יצחק אבינו, בהיותו בן 40, נשא את רבקה כשהיא בת שלוש בלבד: " וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל (בראשית, כה; 20) וכתב רש"י (שם) "המתין לה [יצחק] עד שתהא [רבקה] ראויה לביאה [ובהגיעה לגיל] שלש שנים ונשאה".

כתוב שרבקה הייתה בת 3, היא רעתה את הצאן של אביה, ובשביל לרעות את הצאן
היה צריך להיות לה כמה שנים של נסיון לא..?

ציטוט:
"מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב--הִוא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן-אֲדֹנִי."

והיא עוד השקה את הגמלים של אליעזר ונתנה לו לשתות..

אם אומרים שרבקה היתה בת 3 אז היחס של שנים אז הוא לא אותו יחס כמו שנים של היום, כי איזו ילדה בת 3 יכולה להשקות גמלים?! (אני בספק אם מישהו מכם יכול להשקות, חח גמל שותה הרבה..) זה אולי פי 3 משהו כזה אז לפי זה ששילחו את ישמעאל לפי החישובים היה בן בסביבות 30-40 לחייו אז אם מכפילים את זה ב3 אז הוא בן 90-120 אז מה נאמר עליו שהוא היה ילד שאמא שלו הרימה אותו על הכתפיים זרקה אותו והוא התחיל לבכות אז זה נראה הגיוני למישהו שבן אדם כזה לא יעשה משהו בשביל אימו אלא ישב ויבכה?

עוד אחד מוזר :
נאמר על בת שבע (זו שדוד רצח את בעלה..) שהייתה בת שבע, ומסופר שהייתה כבר נשואה ובהריון..
איך זה יכול להיות?!


מחכה לתשובה, אם משהו לא מובן, תשאלו.
חזרה לפורום
  #9  
ישן 24-05-2006, 15:16
  WeBit WeBit אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.02.05
הודעות: 575
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Ohad_Naim שמתחילה ב "שלום כולם, יש לי כמה שאלות בנוגע לגילאים בתנ"ך.."

אני אסכם את טענותייך(האמת שהשניים האחרונים פשוט לא מבוססים):
1.גיל רבקה - איך בת שלוש שנים וכבר ממלאת מים לכדים ולגמלים?
2.גיל ישמעאל.
3.גיל בת-שבע.
--
1.האמת שבעניין גיל רבקה - רש"י בחר פירוש מוזר שמתבסס על כך שהפרשות סמוכות וגם הזמן סמוך.
ואילו במדרש הגדול כתוב כך: "בקחתו את רבקה - אמרו: בת ארבע עשרה שנה היתה רבקה
כשנשאת.

תדע לך שהוא כן שהרי אמרו ששה זוגות שנותיהן שוות - רבקה וקהת וכולי בריתא.
נמצאו שני חייה מאה ושלש ושלשים[הערה שלי:גם קהת היה בן 133 שנה במותו].
עשרים שנה היתה בהן עקרה ויעקב בן שבעים ושבע שנים כשעמד על הבאר וישב לו עשרים שנה
אצל לבן ונשתהה שתי שנים בדרך בחזירתו אצל אביו ובאותו הפרק מתה.
הכל מאה ותשע עשרה שנה. נשתיירו ארבע עשרה שנה אותן שעברו קודם הנישואין" (מדרש הגדול, מהדורת מרגלית, עמ' תל"א).
כמו-כן, יש כתבי-יד(וכך מתקן הגר"א) של המדרש שהביא רש"י שגורס "בת י"ד שנה הייתה", ולא "בת ג' שנים".
גיל 14 הוא גיל הגיוני לנשים בעבר להתחיל לעבוד בשדה.
כבר הקשו רבותינו על רש"י בשאלתם: "בת ג' שנים לא תקרא נערה", דהרי שם נערה מתקבל רק למי שיצאו לה שתי שערות(עיין ברמב"ם), ולא מצינו כן.
2.לא מסתבר שישמעאל היה בן מעל לגיל 9, הרי כתיב(בראשית פרק כ"א,הפס' מצויינים): "יב וַיּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא: יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ וְאֶת-הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:" ואין ילד(או נער) אלא בן 9 שנים ויותר.
3.אם תוכל להביא מקור לכך שבת-שבע אכן הייתה בת-שבע בנישואייה,אשמח.
חזרה לפורום
  #13  
ישן 25-05-2006, 17:12
  WeBit WeBit אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.02.05
הודעות: 575
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי barak zuarets שמתחילה ב "אבל לפי מה שהוסבר על רבקה..."

אני לא יודע אם קראת הכל, או ש"חמור קופץ בראש" אבל להבא קרא את הטקסט מספר אפילו פעמיים עד שתבין אותו.
רש"י מפרש לפי מדרש(סדר עולם) שרבקה הייתה בת שלוש כשהתחתנה.
מדרשים אחרים(וגירסה נוספת של מדרש סדר עולם) אומרים שרבקה הייתה בת 14.
אף-אחד לא טוען שיש קשר בינהם, ואף-אחד לא יכול לעשות זאת.
לכן, כל ההכפלות שלך שגויות מלכתחילה.
בנוגע לזה שהוא היה צייד("ויהי רֹבה קשת"), הפכא מסתברא!
הפסוק הולך כך: "ויהי אלוקים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת", כלומר עברו הרבה שנים עד שגדל הנער, ואז נהיה לצייד(יורה חצים בקשת, לשון רש"י), אם נגיד שהיה כבר גדול(אתה אומר 51 בהכפלות שגויות, ובהודעה המקורית נאמר פי 3, כלומר כ-33) מאי לי כתיב "נער" ומאי לי כתיב "ויגדל", הרי כבר גדול הוא!
בנוגע לספר שציינת, אשמח לשמוע מה שמו.
כמו-כן, אל תאמין לכל מה שאתה קורא בספרים, אפילו של רבנים גדולים, כי רוב רובם של הספרים שיוצאים לאור עכשיו(ב-50 שנה האחרונות) הם ספרי אגדתא בעלמא ואין להם ביסוס.
חזרה לפורום
  #18  
ישן 24-05-2006, 16:56
  משתמש זכר ck5760 ck5760 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.10.02
הודעות: 6,484
בינתיים אנסה לענות לך על זה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Ohad_Naim שמתחילה ב "שלום כולם, יש לי כמה שאלות בנוגע לגילאים בתנ"ך.."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Ohad_Naim

עוד אחד מוזר :
נאמר על בת שבע (זו שדוד רצח את בעלה..) שהייתה בת שבע, ומסופר שהייתה כבר נשואה ובהריון..
איך זה יכול להיות?!


מחכה לתשובה, אם משהו לא מובן, תשאלו.


יש מי שאומר שכדי להבין את הפשט צריך להבין קודם את הסוד:

(מקור מהזוהר ואחריו תרגום חלקי מהספר מעולפת ספירים)

רב המנונא סבא אמר הכי (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב ב"נ פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא דאילו עביד כן משכין ליה לגיהנם וההוא דממונא על גיהנם דומ"ה שמיה וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה וקאים על פתחא דגיהנם וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא לית ליה רשו למקרב בהו. דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא דחיל. בההיא שעתא סליק דומ"ה קמי קב"ה ואמר ליה מארי דעלמא
ספר הזהר הקדמת ספר הזהר דף ח/ב

דף ח/ב כתיב בתורה (ויקרא כ') ואיש אשר ינאף את אשת איש. וכתיב ואל אשת עמיתך וגו'. דוד דקלקל ברית בערוה מהו. אמר ליה קב"ה דוד זכאה הוא וברית קדישא על תקוניה קיימא דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא. אמר ליה אי קמך גלי קמיה לא גלי. אמר ליה ותו בהיתרא הוה מה דהוה דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה, אמר ליה אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה במאי אוקים מלה באתר דחיישינן דהיא מעוברת וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין דהא שמי חתים בגויה לסהדותא כתיב אוריה וכתיב אוריהו שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין. אמר ליה מארי דעלמא הא מה דאמרית אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה קמיה מי גלי. הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב (שמואל ב' יא) רד לביתך ורחץ רגליך. אמר ליה ודאי לא ידע. אבל יתיר מתלת ירחי אוריך דהא ארבע ירחי הוו דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב"ה ההוא חובה. ואית דאמרי בז' באדר אעבר כרוזא ואתכנשו בחמיסר דאייר ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע וביומא דכפורא אתבשר (שמואל ב' יב) גם יי' העביר חטעתך לא תמות מאי לא תמות לא תמות בידא דדומה. אמר דומה מארי דעלמא הא מלה חדא אית לי גביה דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם) חי יי' כי בן מות האיש העושה זאת ואיהו דן לנפשיה טרוניא אית לי עליה. אמר ליה לית לך רשו דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואע"ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל. מיד אהדר דומ"ה לאתריה בפחי נפש ועל דא אמר דוד (תהלים צ"ד) לולי (צ"ד א) יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי ה' עזרתה לי דהוה אפטרופא דילי. כמעט שכנה וגו' מהו כמעט. כחוטא דקיק כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי. ובג"כ בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד בגין דלא יכיל למימר לדומה (קהלת ה') כי שגגה היא כמה דהוה לדוד ונצח ליה קב"ה בדינא.

עוד כתב בספר בראשית דף ח' ע"א, רב המנונא סבא אמר, (קהלת ה,ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, שלא יניח אדם פיו לדבר נבלות ויהא גורם לחטוא באותו בשר קדש שיהו מושכים אותו לגיהנם. הממונה הנקרא דומה, וכמה רבבות של מלאכי חבלה עמו ועומד בפתח גיהנם, וכל מי ששמר ברית קדש בעולם הזה, אין להם רשות ליקרב אצלם, באותה שעה שאירע לדוד ע"ה מעשה בת שבע, עלה דומה לרקיע ואמר, רבונו של עולם, דוד קלקל בערוה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, גלוי לפני מיום שנברא העולם שראויה בת שבע לדוד, אמר לפניו דומה, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפניו מי גלוי. ועוד אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי בהיתר עשה הדבר כי היוצא למלחמה גט כריתות היה כותב, אמר לו דומה אם כן היה לו לדוד להמתין ג' חדשים, אמר הקדוש ברוך הוא, וכי אין הטעם אלא משום שמא מעוברת מאוריה, גלוי וידוע לפני שלא שימש בה אוריה מעולם, שהרי שמי חתום עליו לעדות, כתיב (שמואל-ב יא,ג) אוריה, וכתיב (ירמיה כו,כ) אוריהו(תוספת שלי - רמז לכך שאוריה היה סריס), אמר לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי לפניו מי גלוי, למה לא המתין לו ג' חדשים, ועוד אם ידע שלא שמש בה למה צוה לו (שמואל-ב יא,ח) רד לביתך ורחוץ רגליך, דהיינו שאמר לו שישמש מטתו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ודאי לא ידע ויותר משלשה חדשים המתין דהא ד' חדשים הוו, דהא בכ"ה בניסן העביר הכרוז דוד על כל ישראל, והיה עם יואב בז' יומי דסיון והלכו והשחיתו ארץ בני עמון סיון ותמוז ואב ואלול ובכ"ד באלול היה ענין בת שבע, וביום כפור מחל לו הקדוש ברוך הוא העון, ויש אומרים בז' באדר העביר הכרוז ונאספו בט"ו באייר, ובט"ו באלול היה ענין בת שבע. אמר דומה, רבונו של עולם, דבר אחד יש לי על דוד שאמר בפיו (שמואל-ב יב,ה) חי ה' כי בן מות העושה זאת והוא פתח פיו ודן לעצמו משפטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין לך רשות שכבר הודה בפיו ואמר (שמואל-ב יב,יג) חטאתי:

לסיכום:
1. היא לא הייתה נשואה (קיבלה גט).
2. היא לא הייתה מעוברת.
3. אוריה היה צריך למות החטא של דוד היה בכך ששלח אותו למות בחרב בני עמון (חרב שהיתה עליה עבודה זרה) ולא הרג אותו בעצמו.
_____________________________________

חזרה לפורום
  #22  
ישן 24-05-2006, 18:50
  משתמש זכר ck5760 ck5760 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.10.02
הודעות: 6,484
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי Ohad_Naim שמתחילה ב "[QUOTE] לסיכום: 1. היא לא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Ohad_Naim
האמת היא שלא הבנתי הכל ממה שהבנת, בעיקר את החלק הראשון
1. הרי נאמר שבת שבע הייתה אשת אוריה החיתי לא?! אז מה זאת אומרת לא הייתה נשואה לו ?!
2. איך הייתה בהריון בלי להיות מעוברת?
3. למה הוא היה צריך למות? ואם הוא היה צריך למות, אז מה הכוונה חרב שהייתה עליה עבודה זרה?
ולמה הוא לא יכל למות בחרב שהייתה עליה עבודה זרה, אלא דווקא בידי דוד?!


תודה רבה לך !



1. היא אמנם היתה אשתו לפני שיצא למלחמה אך ברגע שיצא למלחמה הוא כתב לה גט (גירש אותה)
ולכן לא הייתה נשואה אלא גרושה (לא רק הוא כתב גט אלא כל מי שיצא למלחמה כתב גט שמא לא ישוב ואשתו תשאר עגונה).

2. מעוברת = בהריון והיא לא הייתה בהריון (או במילים אחרות לא הייתה מעוברת)
3. כל מי שעובר על צו המלך חייב מיתה. והרי דוד ציווה על אוריה - לרדת לביתו (לשוב מהמלחמה) ו"לרחוץ רגליו" ואוריה מסרב ולכן נחשב מורד במלכות (וחייב מיתה).

4. http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/xte_dwd_1.html
_____________________________________


נערך לאחרונה ע"י ck5760 בתאריך 24-05-2006 בשעה 18:53.
חזרה לפורום
  #28  
ישן 24-05-2006, 23:25
  barak zuarets barak zuarets אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.05.06
הודעות: 14
הנה כמה תשובות בשבילכם...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Ohad_Naim שמתחילה ב "שלום כולם, יש לי כמה שאלות בנוגע לגילאים בתנ"ך.."

דבר ראשון: דוד שכב עם בת שבע והיא נכנסה להריון והיא היתה באותו זמן אשת איש ובשביל שהוא לא ידע אז הוא הרג אותו וזה כתוב במפורש בתנ"ך
ב יא,ב וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ב יא,ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי. ב יא,ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת, מִטֻּמְאָתָהּ; וַתָּשָׁב, אֶל-בֵּיתָהּ. ב יא,ה וַתַּהַר, הָאִשָּׁה

דבר שני: לפי הספר של הרב שלמה בניזרי "סדר הדורות הקצר" עמוד 28 כתוב "דוד בגיל 57, ושנה לאחר מכן נולד שלמה מבת שבע שהיתה אז כבת 6-8 שנים.

ובבקשה משהו שאתם לא בטוחים שלא נכון אל תגידו ישר שהוא לא נכון...
חזרה לפורום
  #37  
ישן 25-05-2006, 10:47
  משתמש זכר ck5760 ck5760 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.10.02
הודעות: 6,484
הוכחה לוגית שדוד לא חטא באשת איש(ואל תענה לפני שתקרא היטב)
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי barak zuarets שמתחילה ב "עוד הערה ממני בשבילך תקרא רק..."

לפי ההלכה אשת איש שבגדה בבעלה - מאותו רגע היא אסורה על בעלה וגם על בועלה (זה שהיא בגדה איתו).

לפי דבריך הרי שלאחר שנתן הנביא הוכיח את דוד (לפי פירושך על אשת איש) הוא לא היה צריך
להסכים לקשר בין דוד לבין בת שבע.
הילד מאותו מעשה של דוד מת.
אבל מה- בהמשך נולד שלמה מבת שבע וכאשר יש שאלה מי ירש את דוד אתה רואה שנתן הנביא מתייצב לטובת שלמה:
וַאֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר, אֲנִי אֶמְלֹךְ; וַיַּעַשׂ לוֹ, רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. ו וְלֹא-עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ; וְגַם-הוּא טוֹב-תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. ז וַיִּהְיוּ דְבָרָיו--עִם יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן; וַיַּעְזְרוּ, אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה. ח וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא, וְשִׁמְעִי וְרֵעִי, וְהַגִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר לְדָוִד--לֹא הָיוּ, עִם-אֲדֹנִיָּהוּ. ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ, צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא, עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת, אֲשֶׁר-אֵצֶל עֵין רֹגֵל; וַיִּקְרָא, אֶת-כָּל-אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְכָל-אַנְשֵׁי יְהוּדָה, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. י וְאֶת-נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת-הַגִּבּוֹרִים, וְאֶת-שְׁלֹמֹה אָחִיו--לֹא קָרָא. יא וַיֹּאמֶר נָתָן, אֶל-בַּת-שֶׁבַע אֵם-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ, כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן-חַגִּית; וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד, לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה, לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה: וּמַלְּטִי, אֶת-נַפְשֵׁךְ, וְאֶת-נֶפֶשׁ בְּנֵךְ, שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל-הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא-אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר, כִּי-שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי; וּמַדּוּעַ, מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ. יד הִנֵּה, עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם--עִם-הַמֶּלֶךְ; וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת-דְּבָרָיִךְ.

אם כן - נתן הנביא לא הוכיח את דוד על אשת איש שאם כן הוא לא היה נותן ששלמה שבא מהאישה ה"אסורה" יהיה מלך!
מ.ש.ל.
_____________________________________

חזרה לפורום
  #41  
ישן 25-05-2006, 14:01
  barak zuarets barak zuarets אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.05.06
הודעות: 14
למקרה ומישהו חולק על דבריי אני מביא ציטוט מהתנ"ך
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי ck5760 שמתחילה ב "הוכחה לוגית שדוד לא חטא באשת איש(ואל תענה לפני שתקרא היטב)"

ב יא,ב וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. ב יא,ג וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי. ב יא,ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת, מִטֻּמְאָתָהּ; וַתָּשָׁב, אֶל-בֵּיתָהּ. ב יא,ה וַתַּהַר, הָאִשָּׁה; וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי. ב יא,ו וַיִּשְׁלַח דָּוִד, אֶל-יוֹאָב, שְׁלַח אֵלַי, אֶת-אוּרִיָּה הַחִתִּי; וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-דָּוִד. ב יא,ז וַיָּבֹא אוּרִיָּה, אֵלָיו; וַיִּשְׁאַל דָּוִד, לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם, וְלִשְׁלוֹם, הַמִּלְחָמָה. ב יא,ח וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה, רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ; וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ. ב יא,ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה, פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֵת, כָּל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו; וְלֹא יָרַד, אֶל-בֵּיתוֹ. ב יא,י וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר, לֹא-יָרַד אוּרִיָּה אֶל-בֵּיתוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא--מַדּוּעַ, לֹא-יָרַדְתָּ אֶל-בֵּיתֶךָ. ב יא,יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. ב יא,יב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, שֵׁב בָּזֶה גַּם-הַיּוֹם--וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא, וּמִמָּחֳרָת. ב יא,יג וַיִּקְרָא-לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ--וַיְשַׁכְּרֵהוּ; וַיֵּצֵא בָעֶרֶב, לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל-בֵּיתוֹ, לֹא יָרָד. ב יא,יד וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל-יוֹאָב; וַיִּשְׁלַח, בְּיַד אוּרִיָּה. ב יא,טו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, לֵאמֹר: הָבוּ אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת. {ס}

ב יא,טז וַיְהִי, בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל-הָעִיר; וַיִּתֵּן, אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם. ב יא,יז וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, וַיִּלָּחֲמוּ אֶת-יוֹאָב, וַיִּפֹּל מִן-הָעָם, מֵעַבְדֵי דָוִד; וַיָּמָת, גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי. ב יא,יח וַיִּשְׁלַח, יוֹאָב; וַיַּגֵּד לְדָוִד, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה. ב יא,יט וַיְצַו אֶת-הַמַּלְאָךְ, לֵאמֹר: כְּכַלּוֹתְךָ, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה--לְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ. ב יא,כ וְהָיָה, אִם-תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לְךָ, מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל-הָעִיר לְהִלָּחֵם: הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה. ב יא,כא מִי-הִכָּה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת, הֲלוֹא-אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ, לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם, אֶל-הַחוֹמָה; וְאָמַרְתָּ--גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי, מֵת. ב יא,כב וַיֵּלֶךְ, הַמַּלְאָךְ; וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד, אֵת כָּל-אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב. ב יא,כג וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ, אֶל-דָּוִד, כִּי-גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים, וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה; וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם, עַד-פֶּתַח הַשָּׁעַר. ב יא,כד וַיֹּראוּ הַמּוֹרִאים אֶל-עֲבָדֶיךָ מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ; וְגַם, עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי--מֵת. {ס}

ב יא,כה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַמַּלְאָךְ, כֹּה-תֹאמַר אֶל-יוֹאָב אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה--כִּי-כָזֹה וְכָזֶה, תֹּאכַל הֶחָרֶב; הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל-הָעִיר וְהָרְסָהּ, וְחַזְּקֵהוּ. ב יא,כו וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה, כִּי-מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ; וַתִּסְפֹּד, עַל-בַּעְלָהּ. ב יא,כז וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל-בֵּיתוֹ וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, בֵּן; וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד, בְּעֵינֵי יְהוָה. {פ}

ב יב,א וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ. ב יב,ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד. ב יב,ג וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. ב יב,ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו. ב יב,ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ב יב,ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם: עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל. {ס}

ב יב,ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ; {ס} כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ, מִיַּד שָׁאוּל. ב יב,ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה; וְאִם-מְעָט--וְאֹסִפָה לְּךָ, כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. ב יב,ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. ב יב,י וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם: עֵקֶב, כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. {ס}

ב יב,יא כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ, לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. ב יב,יב כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. {ס}

ב יב,יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לַיהוָה;
חזרה לפורום
  #42  
ישן 25-05-2006, 14:10
  barak zuarets barak zuarets אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.05.06
הודעות: 14
וקצת ניסוח לסיפור בעברי למי שאין כח לקרוא..
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי ck5760 שמתחילה ב "הוכחה לוגית שדוד לא חטא באשת איש(ואל תענה לפני שתקרא היטב)"

דוד המלך קם משנתו וראה אישה רוחצת על הגג מיד ביקש שיביאו לו אותה ואמרו לו שזו היא אשת אוריה. דוד שכב עימה (למרות שידע שהיא אישתו) והכניס אותה להריון כשאמרה לו זאת ישר קרא לאוריה מהמלחמה שישוב הביתה וילך לביתו אך לאוריה היה קשה כי הוא היה לוחם מסור לעמו ושכב עם הלוחמים המתחלפים בחצר המלך שעמדו לצאת למלחמה כמחליפים. אמרו לדוד שהוא אינו הלך לביתו ודוד שאל אותו למה אתה לא הולך לביתך לישון אז אוריה ענה לו אני לא יכול להפקיר את העם שלי שנמצאים במלחמה ולישון רגוע בביתי דוד ניסה לשכר אותו ואז לשלחו לביתו בלילה אך חזר אוריה אל בית העבדים שדוד ראה שאין לו מה לעשות אוריה לא הולך הביתה אז אי אפשר להגיד שהוא הכניס את אשתו להריון אז מצא פתרון אחר לשלוח אותו חזרה למלחמה ולשים אותו בחזית כך שיש הרבה יותר סיכוי שימות כשמת אז דוד נשא אותה לאישה וה' הצטער ושלח אליו את הנביא עם משל כבשת הראש

משל: היה אדם שהיה לו הרבה כבשים ואדם אחר שהיתה לו כבשה אחת שהיא היתה בשבילו הכל אז זה שהיה לו הרבה כבשים הלך להתארח אצל זה עם הכבשה האחת ואז אותו אדם היה צריך להרוג את כבשתו היחידה בשביל לארח את העשיר.
נמשל: דוד היה לו הרבה נשים ואוריה היתה אישה אחת והמקרה מצוייןם למעלה

ולא נענש ששלמה ימות כי היו 4 עונשים אחרים שקיבל שביזו אותו והשפילו אותו ועינו אותו שאותם מי שרוצה לדעת שיפתח תתנ"ך ויתחיל לקרוא...

ועניין הילד היא היתה כבר אלמנה באותו זמן אז יכל להתחתן עם אלמנה כי דוד לא היה כהן אז שלמה נשאר בחיים...
חזרה לפורום

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 22:18

הדף נוצר ב 0.12 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר