 |
30-06-2006, 11:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.02
הודעות: 32,894
|
|
|
איפה אנחנו? עשינו מספיק תשובה כדי להיות ראויים לו?
מתי יבוא המשיח?
הכמיהה הגדולה לגאולה הביאה רבים בכל הדורות לחשב חשבונות על פי רמזים בתנ"ך מתי יבוא
המשיח, אבל רוב החכמים התנגדו להם. מה טעם? על שאלה זו משיב רבי שמואל בר נחמני
(מגדולי בעלי האגדה בארץ ישראל, בדור השני והשלישי של האמוראים) בשם רבו רבי יונתן: תפח
רוחם של מחשבי קיצין! (חשבונות הקץ וקובעים תאריך הגאולה), שהיו אומרים: "כיון שהגיע
הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר: (חבקוק ב, ג): "אם יתמהמה חכה לו"...
(סנהדרין צז, ב).
הקץ הוא סוד כמוס, שאין הקדוש ברוך הוא מגלה לבריותיו, ואפילו למלאכיו. וכה אמר ה' על ידי
נביאיו: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולה באה" (ישעיה סג, ד), ורבי שמעון בן לקיש מטעים את
המילה "בלבי" ומדגיש: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גיליתי (סנהדרין צט, א).
אמנם היה אחד, שידע מתי יבוא הקץ, אבל כשבא לגלות לבניו, נעלם ממנו. זה היה יעקב, בחיר
האבות, שלפני מותו אמר:
"האספו ואגידה לכן את אשר יקרא אתכם באחרית הימים...
ראובן בכורי אתה" (בראשית מט, א-ג)
חכמינו הביעו דעתם:
"מלמד שבא יעקב לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו. משל לאוהבו של מלך שהיה חודע
מסטורין (סודות) שלו. פעם אחת נטה למות, והיו בניו סובבים את מיטתו. אמר להם: "בני,
הוו זהירים בכבודו של מלך. כך יעקב אבינו תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו. אמר
להם: "בני, הוו זהירים בכבודו של הקדוש ברוך הוא" (בראשית רבה צח, פסיקתא רבה
כא).
רבי יהושע בן לוי (אמורא ארצישראלי מפורסם בדור הראשון) זכה, לפי האגדה, לגילוי אליהו,
ובהזדמנות אחת שאל אותו:
"אימתי משיח בא?
אמר לו: לך אצלו ושאלהו.
והיכן הוא יושב?
- על פתח העיר (בשער העיר רומי).
- ומה סימנו?
- יושב בין עניים סובלי חלאים. כולם מתירים ואוסרים (כל נגעיהם) בפעם אחת, והוא
מתיר אחד ואוסר אחד, שאומר: שמא אתבקש (לבא ולגאול את ישראל ) ולא אתעכב.
הלך אצלו, אמר לו: שלום עליך רבי ומורי.
אמר לו : שלום עליך בן לוי.
אמר לו: אימתי בא מר?
אמר לו: היום.
בא אצל אליהו.
אמר לו: מה אמר לך?
אמר לו: "שלום עליך בן לוי".
אמר לו: מובטח אתה ואביך לעולם הבא.
אמר לו: "שיקר לי, שאמר היום אני בא, ולא בא".
אמר לו:" כך אמר לו: היום - אם בקולו תשמעו" ( סנהדרין צח, א).
לפי זה תלויה הגאולה בתשובה, וכל עוד שאין תשובה, אין גאולה. השקפה זו לא היתה נחלת כל
החכמים. היו כאלה שסברו, שהגאולה תבוא כשיתמלא נאד הדמעות. דעה זו שמו בפי הקדוש
ברוך הוא בדו-שיח עם ישראל.
"אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אימתי אתה גואלינו?
אמר להם: כשתרדו למדרגה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם,
שנאמר (הושע ב, ב): ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן
הארץ" (שוחר טוב מה, ג).
אמנם התנגדו חכמינו למחשבי קיצין, בכל זאת קבע אחד מראשי חכמי התלמוד הבבלי את היום
בשנה, שבו יבוא המשיח, על סמך נבואתו של ירמיה (לא, יב) :
"והפכתי אבלם לששון.
וכה אמר אביי: אין משיח בא אלא בתשעה באב, לפי שקבעו בו אבל בזמן הזה, ועתיד לפני
הקדוש ברוך הוא לעשותו ליום טוב,
שנאמר: והפכתי אבלם לששון" (פסיק').
לעומת כל מחשבי הקיצין מייצג רבי אבא (תלמידו של רב הונא בסורא ורב יהודה בפומפדיתא,
שעלה לארץ ישראל) גישה ריאליסטית ומעשית. לדעתו גילה הכתוב עצמו את סימני הגאולה. וכה
אמר
אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם
תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (רש"י: כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב
הקץ).
חבלי משיח
את סוד הקץ לא גילו לנו, אבל עקבות הקץ נמסרו לנו מפי חכמינו. רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ
ישראל בדור השני) מסר לנו סימן, והוא:
"אם ראית דור, שצרות רבות באות עליו חכה לו
שנאמר (ישעיה נט, יט, כ): כי יבא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו,
וסמוך לו: "ובא לציון גואל" (סנהדרין צח, א).
ואמר רבי יוחנן:
"דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהן כלות ביגון ואנחה,
וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה (עד שגזירה ראשונה הולכת),
שניה ממהרת לבא" (סנהדרין צז, א).
בראותו בעיני רוחו כל הרעות האלה קרא: ייתי ולא אחמיניה! (יבא המשיח ולא אראנו, שם צח,
ב). אף תלמידו עולא אמר: יבא ולא אראנו (שם). זו הייתה גם דעתו של רבה, בן דורו של רבי
יוחנן, וראש ישיבת פומפדיתא בבבל, אבל חברו רב יוסף מוכן היה לקבל על עצמו כל היסורים
שבעולם, ובלבד שיזכה לראות בביאת הגואל. "רב יוסף אמר: יבוא ואזכה לישב בצל של אוכף
חמורו" (שם).
הברייתא המובאת שם, הפותחת בכתוב: "כי ידון ה' עמו... כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור
ועזוב" (דברים לב,לו) מביאה סימנים לביאת הגואל, וביניהם :
א. אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס.
ב. עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר: ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל.
יאוש זה, שיקיף את כל שדרות העם, הוא פרי ההתפוררות הכלכלית והמוסרית של החברה, כפי
שתארו אותה חכמינו בדבריהם הבאים:
"בעקבות המשיח העזות תרבה והיקר יעוות (הכבוד יתעוות ויושפל), הגפן תתן פריה והיין
ביוקר (מפני רב השכרות) ואין תוכחת. בית הועד (של תלמידי חכמים) יהיה לזנות, והגליל
יחרב והגבל (שם מקום) ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים
תיסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, ופני הדור כפני כלב, נערים ילבינו פני
זקנים, גדולים יעמדו בפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויב איש
אנשי ביתו, והבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים" (סוטה,
מט, ב, סנהדרין צז, א).
המאמר המלא
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/arzi_1.htm
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
