לא, לא בשנת 2005, אלא ב1994. צה"ל נסוג מהשטח העירוני הפלסטיני ברצועה, וויתר על חופש
הפעולה. הדבר נתן לחמא"ס/פת"ח/ג'א"פ/וועדות התנגדות עממיות, תקופה של 12 שנים לפתח
תעשיית נשק, ללא חשש פגיעה מצדנו.
השבוע הוצגה כתבה באל ג'זירה על תעשיית הנשק החמא"סית, ורואיין בה מהנדס רקטות שניתח
את סוגיית הטווח, ועדכן ש"פתרנו את הבעייה שהגבילה את הטווח ל9.5 ק"מ". תוצאות פתרון הבעייה
התגלו אתמול באשקלון, באמצע חצר בית ספר.
בערי איו"ש לא פותחה תעשייה כזו, שכן חופש הפעולה אבד לתקופה של 7 שנים בלבד (יש לציין
שפריצת הדרך בפיתוח הרקטות באה לחמא"ס רק בשנים האחרונות גם ברצועה, ובשנים הראשונות
של המלחמה הנוכחית, הוא ירה בעיקר פצמ"רים), וכיום צה"ל פועל בערי איו"ש באופן חופשי.
התוצאה היא שאפילו ירי נק"ל לעבר י-ם או פסגות (שהיה נפוץ בראשית המלחמה) הופסק לחלוטין.

מה אנחנו לומדים מכך? שאין תחליף לחופש הפעולה. לא צריך לשבת בתוך הערים באופן קבוע,
אבל חובה להחזיק יכולת שתאפשר לנו להכנס ולצאת בחופשיות. היציאה מהרצועה הפכה אותה
למחסן נשק ענקי שיש צורך מיידי לנטרל בהקדם. עקב אותו ויתור הרה-גורל על חופש פעולה
(ב1994), נוצר מצב שבו פעולה צבאית לחיסול התשתית הצבאית של האוייב, תהיה קשה ביותר,
אבל כעת כבר אין ברירה. או שנעשה זאת היום בתנאים קשים - או שנהיה ח-י-י-ב-י-ם לעשות
זאת אחרי אסון רב-הרוגים שיקרה בהמשך.

אין ברירה, חייבים להכנס לכל מקום ברצועה, להרוס מה שצריך, להחרים מה שצריך, לעצור את מי
שצריך - ואחרי שנצא שוב (ואין סיבה להיות שם באופן קבוע), יש להקפיד לערוך "ביקורים" מפעם
לפעם כדי לוודא ששום דבר חדש בתחום הצבאי, לא ייבנה מחדש. אין ברירה. זה בנפשנו.

או... כמו שהישראלים הרגישו בלבנון.

או, כמו שלמרות ההבטחה שימשיכו להחזיק בציר פילדלפי, בכל זאת לא היה חשק לממשלה ולצה"ל להחזיק את זה.

לכן אין דרך אחרת, רק להחזיק את כל רשת היישובים היהודיים שם, לחזק אותם, ובמקביל לפעול ולקנות בכל דרך אפשרית אדמות מהערבים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הזכרון שלך קצרצר -

כמה נפגעו אזרחים וחיילים כאשר ישבנו ברצועת עזה וכמה נפגעו לאחר יציאתנו.

אחרי יציאת צה"ל מעזה, זה היה רק עניין של זמן עד שהם התארגנו למצב החדש, וצה"ל הוכרח להיות שם עוד הפעם.

צריכים לקחת בחשבון גם את כלההרוגים מבין הערבים, שאחרי הסכמי אוסלו, רק בזכותם יש לנו קצת בטחון. לפני הסכמי אוסלו לא היו מוכרחים להרוג כל כך הרבה ערבים בשביל שיהיה בטחון ליהודים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ועם הקצב הזה, בעתיד זה יעבור הרבה את מה שהיה לפני זה, רק אם ינקטו בפעולה חזקה ושינוי המצב.

דרך אגב, אתה מזכיר לי את השכור הידוע שאחרי הסכמי אוסלו זעק לעבר הימין שהחששות שלו על קטיושות מעזה זה הזוי לחלוטין . יש הקלטה מזה. לא מסיקים מסקנות מכמה חדשים. זה לוקח זמן לארגוני הטרור להתפתח.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)