התמימות שלו הצילה אותו מהחוק
אך לא מעצמו או ממנה
הוא עמד שם כאילו לא קרה כלום
כשהמבט בעיניו מסבך אותה ומציל אותו
הוא גרם גם לה לתהות מה האמת האמיתית
למרות שהכאב מזכיר לה הכל.
אך היא רק מנסה לשכוח, לא להבריא
היא מנסה לאהוב את אויביה ולא להענישם
אך היא לא יודעת ששכחה מוסיפה לכאב וגורמת לעוד,
ולא פותרת אותה...

עדיין יש משהו שגורם לשיר שלך לא להגיע לרמה טובה כ"כ... זה אולי חוסר הרצף, המחסור בחרוזים, התיאור הלא מדויק כי יש אפשרות להתבטא טוב יותר, אי-הקשר לנושא הנשקף במעט מהשורות.

לא שכחתי לחלוק כבוד לחברתך המסכנה.

puzpuz

שלום לך,

נתחיל בכותרת של האשכול - למה כתבת אותה ? למה הרגשת צורך לציין את החוויה של חברתך, ולהביע עליה דיעה ?
אמן, שלעולם לא תדעי מה היא מרגישה. אינך יכולה להיכנס לתוך עולמה. את כן יכולה להיות שם לעזר, לכתף, לתת לה אור. אני חושבת שהדבר האחרון שהיא צריכה זה ביקורת או שפיטה.
והשיר שלך, המילים משקפות את זה.
כתיבה ממקום של כעס, שפיטה.
תנסי להחליף את האנרגיה, התחושה שלך, למקום של כאב, צער, חוסר אונים וכדומה.
וכשתוציאי את זה על הנייר, לא תצטרכי לציין שזה לגבי חוויה כזו או כזו, תני לקרוא לזרום עם המילים, להתחבר לתחושה שלך, תני לקרוא את החופש לפרש למקום שלו (לא לנתב).

את יכולה לתת יותר. מכולך.
בהצלחה גדולה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שהעברת בבירור ובמדוייק את התחושה שלה ושלך ושלו.
אני חושבת שזה פשוט מה שאת רוצה לומר לה, אבל לא מצליחה, או לא מעיזה, כי זה יפגע בה יותר.
אני מרגישה שרצית לכתוב הרבה יותר בשיר הזה שכתבת. כשהוא היה עדיין בעיני רוחך, היו לך בראש מילים יפות, ברורות, אחרות. אבל כשבאת לכתוב זאת על הנייר - הרבה מזה אבד והשתנה, וזה לא בדיוק מה שחשבת. אני מרגישה שיש עוד הרבה שרצית לומר, אבל לא אמרת.
אני חושבת שאת מרגישה הרבה כעס. הוא אולי מופנה כלפי פעולותיה של חברתך, כלומר את לא מסכימה עם מה שהיא עושה כמו: לאהוב את אויביה ולא להענישם, אבל אני חושבת שהכעס האמיתי הוא לא על זה, אלא זה נובע מחוסר אונים. את רואה אותה כואבת, הרוסה מבפנים, מנסה לשמור על חזות אמיצה, יציבה, חזות כאילו כלום לא קרה וממשיכים האלה. את לא יכולה לעזור לה ולמחוק את הכאב שלה או את המעשה האכזרי כל כך שנעשה לה. התמימות שלו פוגעת לאין ערוך בה. העובדה שהוא עומד שם כאילו לא קרה כלום. הוא אפילו לא מתחרט, לא מצטער שהכאיב לה כל כך. אילו הוא היה מרגיש שכואב לו שכואב לה, אילו היה מתחנן לסליחה, אולי זה היה קצת מקל עליה. אולי. אני בהחלט מבינה את המשפט "הוא גרם גם לה לתהות מה האמת האמיתית". שיכחה היא גלגל הצלה, לכן היא משתמשת בו. הוא נחוץ לה לשרידות שלה כרגע. לשפיות הנפשית. גם התהיה מהי האמת האמיתית. לחשוב ולתהות: "אולי זה באמת לא קרה? אולי זה לא כל כך נכון?" זה ניסיון אנוש לאחוז בתקווה האחרונה שיש והיא: אולי זה באמת לא קרה?. אל תיקחי לה את הקש האחרון הזה שבו היא נאחזת. להכיר באמת שאין איך לברוח ממנה, היא כרגע להכיר בעובדה שרצחו אותך מפנים ולעולם לא תוכל יותר לחיות. לחיות אהבה תמימה וטהורה, להנות מיחסי מין, לבטוח במין השני. האפלה הזו בפנים, הכאב והטראומה תמיד יהיו שם. לעולם לא יעזבו. כל תנועה קטנה שמזכירה את תנועותיו, כל מבנה גוף או חיוך או צבע שיער שמזכיר את אלה שלו, כל קול או נימת קול או סגנון של דיבור שדומה לשלו, ואפילו באהבה וביחסי מין, יש תנועות שמזכירות... זה לעולם לא עוזב. השיכחה והתהייה הן פתח מילוט שדרכו אולי אפשר יהיה להפריד בין הבחור שעומד כרגע מולה, שאותו היא אוהבת, לבין אותו בחור שאנס אותה. השיכחה והתהייה מאפשרות פתח שדרכו אולי אפשר להכניס מידי פעם אנחת רווחה לשבריר שניה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...