הסיפור הוא סיפור שכתבתי אתמול, תמיד רציתי לכתוב סיפור ואתמול ישבתי מבערך 3 בבוקר עד 5 בבוקר וכתבתי אותו, הסיפור אינו קל וכתוב בשפה יחסית קשה, קריאה נעימה.

*נכתב בלי שום קשר למציאות, אם יש קשר, הוא מקרי בהחלט! אני מצטער אם פגעתי ברגשות האנשים, זהו סיפור בדיוני לחלוטין אך מושפע מהמלחמה בלבנון, אין שום קשר בין שמות הדמויות בספר למציאות.*


"חילופי אש כבדים בגבול הצפון." הודיעה מגישת החדשות...

ציפצוף חד נשמע באוזניו של נדב, עיניו נפקחו בפתאומיות, הוא ראה מעליו בטשטוש רב גזע עץ אשר נחרך ועליו כתמי דם וחתיכות בשר שרוף, הריח גרם לו בחילה עזה, הוא לא הבין איפה הוא נמצא, ואז הוא הזיז את ראשו כלפי מטה. כל עשרים ותשעה שנות חיו לא הכינו אותו למחזה שראה, גם לא השירות הצבאי בלבנון כגולנצ`יק. נדב ניסה להבין איפה הוא, הסתכל סביבו וראה קרב עקוב מדם שמתחולל מול עיניו, כל כמה דקות נופל חייל אחר מהכוח, ואז הוא נזכר. הטלפון שהודיע שהוא מוקפץ עם היחידה שלו לצפון, הפרידה מרוני אישתו, ממיכל ורועי ילדיו הקטנים - בת השלוש ובן השנה. ההגעה ליחידה ופגישת כל חבריו הטובים, האימונים החפוזים שחשב שהם צחוק מהעבודה, התדרוך של יוסי המ"פ שנראה לו תלוש מהמציאות כאשר הם כמה מטרים מהגבול, הכניסה ללבנון שהעלו לו מחשבות נוסטלגיות עצובות מהשירות הקשה בלבנון, ההליכה אל היעד אשר גרמה לליבו לפעום כמו רץ מאה מטרים באולימפידה, ההיתקלות...

נדב ניסה לקום אך כאב חד מרגלו הימנית מנע ממנו, הוא הסתכל למטה בחשש וראה את רגלו הימנית שותת דם, הוא רצה לצעוק חובש אך ברגע שהסתכל לכיוונו של יאיר החובש, חברו הטוב עוד מימי השרות בסדיר הוא הבין שיאיר עסוק מדי לטפל בפצוע שעפה לו הרגל.

נדב התעשת, הוציא תחבושת אישית ובמהרה חבש את רגלו הפצועה, בזמן שחבש את רגלו הפצועה הוא שם לב לעשן עולה מהשכפ"צ שלו. "רסיסים. יש לי מזל שהחרא המסריח הזה הציל אותי" חשב לעצמו. זעקות בכי גרמה לו להתעורר מהמחשבות והוא ראה את משה המטוליסט כמה מטרים לידו צורח "אני הולך למות! תעזרו לי, אני לא רוצה למות!", משה שכב בשלולית של דם, גופו מרוטש מהפיצוץ, התחמושת שעל גופו התפוצצה וחלקים מגופו עפו לכל הכיוונים. "אלוהים ישמור" אמר נדב בקול רועד, הוא גמור...הוא גמור...חשב לעצמו...



************************************************** ************



אש תופת נורתה על הכוח, יוסי המ"פ אשר היה בראש הכוח צועק "נתקלתי מלפנים! אחרי! הסתע.." כדורים של מקלע פיצחו את קסדתו עוד לפני שסיים את המשפט. באותה שניה שגופתו חסרת החיים של יוסי נזרקה אל הקרקע, יהודה המ"מ אשר היה מאחוריו צעק "לתפוס מחסות!" אחד החיילים צעק ליהודה "אין פה מחסות! לאן?!" יהודה החזיר אש עם המטאטא (ככה הם קראו ל-M16 הארוך שהם קיבלו) וזרק רימון בשביל להשתיק לכמה שניות את אש התופת וצעק בחזרה "שם, איפה שהסלעים" הוא הצביע לאזור מלא בולדרים כ-40 מטר מערבה להם.

הכוח התחיל לסגת, לעבר הבולדרים. למרות שהאזור המוגן יחסית היה לא רחוק מהם, המקום שבו הכוח נתקל במארב היה סבוך מאוד, מחסות לא היו שם, כל מי שהעיז להרים את האף מהאדמה הארורה של לבנון נפל בחזרה. הכוח הצליח לסגת רק בעקבות אומץ ליבו של יריב הנגביסט שקיבל כדור בגרון ומת כאשר הסתער אל עבר המיקום המשוער של האויב והצליח לשתק את האש לכמה שניות יקרות מפז, אשר נתנו מספיק זמן לכוח לסגת לעבר הבולדרים. המתים נשארו באזור הקטל, מי שנשאר חי הצליח לסגת ורץ באמוק לעבר הבולדרים. כולם התכווצו כמו בקופסת סרדינים בשורה, מי שחשב שהמילואימניקים לא בכושר התבדה כאשר הם הגיעו בשניות בודדות לבולדרים. חמש עשר חיילים באזור הקטן מהם פי עשרה. נדב הקלע חשב לעצמו "פצמ"ר אחד וכולנו הלכנו". החיילים המכווצים החזירו אש בנחישות, בדיוק ובעוצמה - הכוח ירה כל מה שיש לו לעבר הכיוון המשוער שממנה נורתה אש הגיהנום. חיילים ירו מחסניות שלמות, משה וגדי המטוליסטים ירו בלי סוף, בוריס המאגיסט ירה את כל השרשיר שהיה לו, נועם ירה את כל רקטות ה-RPG שהיו עליו, העיקר לרתק את האויב. ברק הצלף מצליח לראות מבעד לכוונת את הקלע של האויב, הוא קולט שהאויב יחסית קרוב אליהם, הוא מכוון אל ראש של המקלען, מסדיר את נשימותיו, רעש הירי, הפיצוצים והפקודות של מפקדיו לא הסיחו את דעתו, ברק בן ה-25 הוא מקצוען, הוא היה צלף מצטיין בפלוגה המסייעת של גדוד 13 של גולני בשירותו הסדיר, כמו כל שאר כוח המילואים הוא בוגר לבנון. הצלף לוחץ קלות על ההדק, קול פיצוץ עמום נשמע מקנה רובה הצלפים M-24 של ברק, ראשו של המקלען פוצח וחלקים ממוחו עפו לכל עבר, זה בטח כאב חשב ברק, הוא מודיע "הורדתי את המקלען, הם כ-300 מטר מאיתנו!" יהודה המ"מ פוקד עליו "אל תתן לאף אחד מהבני זונות האלה לאייש את המקלע!" כל הכוח ידע שאם האויב יאייש את המקלע הם לא יוכלו להתפצל ולהסתער. ואם הם יהיו תקועים מאחורי הבולדרים - האויב בסוף יעיף אותם לכל הרוחות בעזרת פצמ"ר או טיל. כאשר הכוח מנהל אש ויורה לכיוונם המשוער של האויב, ברק הצלף מוריד בינתיים כמה מלוכלכים עד שהם קולטים שהם נדפקו והלך להם המקלע, הוא רואה מבעד לכוונת שהם נסוגים קלות ומתארגנים מחדש. פתאום שדה הקטל השתתק, דממת מוות אלמלא הבכי הבלתי פוסק של רותם ששכב איפה שכל המתים עשרות מטרים לפניהם.

עפה לו היד בעקבות רימון שהתפוצץ לידו. זעקות של "אמא! אמאאאא! הצילו!" חזרו והידהדו בכל העמק. יאיר החובש רצה לרוץ אליו וצעק לעבר רותם "אני מגיע, תחזיק מעמד!" אך צ`יקו הסמל תפס אותו בכוח ואמר לו "אם אתה יוצא לשם אתה גמור! יאיר ענה לו בעצבים "לא אכפת לי אני ימות, אם אני לא אטפל בו..." צ`יקו קוטע אותו ונותן לו פקודה "אתה נשאר פה ולא זז! מה אתה חושב נעשה אם שאר הכוח גם יפגע, מי יטפל בנו?!" יאיר ידע שצ`יקו צדק והרכין את ראשו בעצב. קולו של רותם נדם.

ברק הצלף, אלכסיי ונדב הקלעים מחפשים בדריכות צלליות, תזוזה, משהו שיחשוף את האויב בפניהם. יהודה המ"מ רצה כבר לעוף מהמקום הזה, הם היו כולם ביחד ופגיעה אחת של פצצה על הכוח תסיים את הקרב מהר מאוד. אך הוא לא ידע אם המחבלים מחכים שהם יצאו מהמחסה בשביל להוריד אותם. יהודה המ"מ מדבר אל המדונה שלו "קודקוד כאן גחלילית ב`, נתקלנו, יש נפגעים, מספר לא ידוע של הרוגים, מבקש סיוע בדחיפות!" קול מתכתי בוקע מהקשר "גחלילית כאן קודקוד, קבלתי, יש לנו קוברות מחכים לפקודות באזור שלכם, מהו מיקומכם?" יהודה המ"מ עוד לא הספיק לענות ושמע קול עמום, הוא הסתכל לעבר חייליו, כולם ידעו מה זה - יציאה. "תעופו מפה!" יהודה המ"מ צועק לכולם, אף אחד מהחיילים בכוח לא חשב פעמים וכולם רצו משם לכל עבר. הבומים הרעידו את כל האזור, ענן אבק עלה מהמקום שפעם היה שורת בולדרים שנתנו מחסה לכוח, כל הכוח מפוזר עכשיו, יהודה המ"מ שרץ וקפץ לעבר שיח קם ומסתכל סביבו, הוא לא שומע כלום, דממה, רק ריח של משהו שנשרף, ואז עוד סדרה של התפוצציות. יהודה לא ישמע יותר לעולם, הוא חטף פגיעה ישירה...



************************************************** ************

נדב קלט שרוב הכוח הלך, הוא זוחל לעבר יאיר מנסה לדבר איתו, אך יאיר כמו רובוט לא עונה, רק מטפל בפצוע בלי הרגל, הפצוע היה בוריס, בחור מגודל, מאגיסט כמו בסרטים, מקודם שהם נסוגו, הוא קם וירה עם יד אחת והוריד כמה מלוכלכים בדרך שניסו להגיע מאחור ולחסל אותם. ועכשיו, הוא מחוסר הכרה ואין לו רגל. מסכן חשב לעצמו נדב...

יאיר שם לבוריס חוסם עורסים, נדב מסתכל מסביבו, גופות חרוכות, שרופות,מרוטשות, איברים ודם בכל מקום, ריח של בשר-אדם שרוף, הצמחיה מסביב עולה באש. "אני בגהינום" נדב מלמל לעצמו, פתאום שמע קולות נפץ מאחוריו, הוא הסתכל לאחור ורואה את ברק וצ`יקו הסמל שוכבים על הרצפה ויורים בלי הפסקה, הם צולע לעברם ורואה אותם יורים לעבר מלוכלך אחד שניסה להתקרב אל הכוח, צ`יקו לא מפסיק לירות, גופתו של המלוכלך מרקדת בלי הפסקה, נדב צועק לו "הוא מת! הוא מת!!!" צ`יקו המשיך לירות. "אתה מבזבז תחמושת" נדב צעק לו, צ`יקו הפסיק לירות והסתכל לעבר נדב בעיניו אשר הביעו שנאה, זעם.

נדב השתטח ליד צ`יקו ושואל אותו "מה עכשיו?! כולם הלכו" צ`יקו עונה לו בנחרצות "חפש את הקשר ותבקש פינוי והגנה אווירית" נדב עונה לו "בסדר...אבל איפה אנחנו לעזאזל?" צ`יקו מסתכל עליו ומנדנד את ראש מצד לצד "אין לי מושג" ענה לו צ`יקו. ברק מוציא מפה מהכיס ומראה להם בעזרת עלה "אנחנו כ300 מטר מזרחה מנ.צ. 253, רואים?" בדיוק שסיים להצביע לעבר הנקודה, נשמע קול בערבית, שלושת החיילים הפנו את רוביהם לעבר מקור הקול וראו 2 מלוכלכים כ-50 מטר מהם, לא שמים לב אליהם, עם בגדי הסוואה ורובי קלאצ` מדברים בינהם ונראה כאילו הם רוצים להסתער לכיוונם. צ`יקו אומר "תחכו לספירה שלי" כולם טוענים את רוביהם, מכוונים לעבר שתי המלוכלכים.

צ`יקו לוחש "3...2...1...מכת אש!!!!" הם חיסלו את 2 המלוכלכים במהירות. צ`יקו אומר "בוא נזוז מפה, היינו פה יותר מדי זמן, תחפשו מקום שאפשר להתחפר בו, ונדב...תמצא כבר את הקשר!" ברק וצ`יקו זוחלים לאיטם אחורה, נזהרים לא להרים יותר מדי את הראש שלא יראו אותם, מחפשים מקום טוב להתחבא בו, נדב אומר לעצמו "אני לא יכול לצאת מפה בארון, רוני לא תשרוד אם היא תשמע על זה." נדב מתחיל לזחול ורואה מרחוק את יאיר מטפל בפצועים ומייצב את מצבם, אחד מהם היה סמיר הגשש, כל הווסט שלו ספוג מדם. לידו מכשיר הקשר, שוכב שלם. נדב זוחל במהירות ותופס את הקשר בשתי ידיו, הוא מסתכל לעבר יאיר, עינייו של יאיר היו מאוד מפוקסות, כאילו הוא לא שם לב לנדב, ואז יאיר מדבר אל נדב מבלי שהוא מפסיק לטפל באחד הפצועים "תקשיב, אין להם הרבה זמן, אני צריך שתביא את חילוץ כמה שיותר מהר מבין? אני לא יכול להפסיק לטפל בהם ולהלחם כי הם ימותו, אתה מקשיב לי? מה אתה חולם?! סעמק, הוא משפריץ לכל עבר הדפוק הזה, תפעיל לחץ!!!! מה אתה מסתכל עלי כמו בוק? אמרתי תפעיל לחץ! שים את היד שלך על הפצע" המחזה לא היה מלבב, בטנו של נעם הRPGיסט, הייתה פתוחה, הכל יצא החוצה, מדמם, משפריץ, נועם היה מחוסר הכרה, טוב שכך התנחם נדב. נדב ביד אחד מחזיק את הבטן של נועם שלא תצא החוצה בזמן שיאיר מנסה לחבוש את הפצע ולקבע את ידו של נועם שנשברה. וביד שניה הוא מחזיק בשפורפרת של הקשר, עולה על התדר הסודי ומתפלל שהחפ"ק יביא חילוץ כמה שיותר מהר. "קודקוד כאן גחלילית ב`, רוב הכוח הלך, המון נפגעים, אין לי מושג כמה פצועים וכמה הרוגים, נפלו עלינו פצמ"רים, מפקדי הכוח נהרגו, מבקש הגנה אווירית וחילוץ! רות עבור"

הקול המתכתי עולה לקשר אך הפעם יש הרגשה בלחץ בקולו של הדובר "גחלילית ב` כאן קודקוד, כן אנחנו רואים דרך המזל"ט, פטריות העשן מאזור הקרב נראו היטב מהשמיים, תחזיקו מעמד, כבר שלחתי חילוץ אוויר ובינתיים 2 קוברות מגיעות אליכם, רות עבור." נדב עונה לו "קבלתי, תחזיקו לנו אצבעות שם!" הקול עונה לו בחזרה "תיהיו חזקים" בינתיים האש חזרה, החיזבאללה מתחיל לירות לעברם, ברק וצ`יקו מחזירים אש והם צועקים לעבר יאיר ונדב שיתפסו מחסה, יאיר לא זז ממקומו, מטפל במסירות בחברו הפצוע, נדב לוקח את רובהו ויורה לעבר מקור האש של האויב, ולפתע הוא שומע רעש של מסוקים מעליו, רעש של יציאות נשמע מהמסוקים, כמה שניות ואז פיצוצים רבים סביב הכוח שנשאר, הופעת המסוקים וכוח האש הרב שהם שפכו על האויב השתיקו אותו ואולי אף חיסלו אותו.

נדב הסתכל למטה וצנח אחורה, מתייפח, דמעות עלו בעיניו, הוא הסתכל לעבר יאיר שזחל לעבר אחד הגופות, בודק את הדופק ומכסה את עיניו של נמרוד, חייל צעיר שסיים את שירותו לפני חודשיים והקפיצו אותו ישר משדה התעופה לפני שעלה על המטוס למזרח הרחוק. בינתיים פצוע אחר מתעורר ונאנח מכאבים, יאיר רץ אליו ומטפל בו.

צ`יקו וברק באים לעבר יאיר ויאיר מתחיל לחלק להם פקודות, הם מתחילים לטפל בפצועים, הקוברות חגות למעלה ולא נותנות לאף אחד לפגוע בהם, נדב שומע עוד רעש של מסוקים, הפעם אלו ינשופים...

הוא מבין שהקרב נגמר, הסיוט הסתיים, אבל הגיהנום רק מתחיל, הוא ידע שהוא יחזור לאדמה הארורה הזאת בשביל לסיים את המלאכה, בשביל כל החברים שנפלו פה היום, או נפצעו ונהפכו לנכים לכל החיים, הוא חייב להם את זה...הוא הסתכל סביבו ולא האמין שהוא נשאר בחיים אחרי קרב כל כך רצחני, הכל סביבו נראה כמו בית-מטבחיים, מראות שהוא לא ישכח לעולם. נדב קם לאיטו, ראשו מופנה כלפי מטה, בקול חרישי הוא מתחיל להתפלל, הוא אף פעם לא היה אדם של דת, לא שמר כשרות, אפילו אכל חזיר לפעמים.

נדב אומר בלחש שוב ושוב "שמע ישראל ה` אלוהינו ה` אחד." יאיר מסתכל לעבר הדמות המתפללת בתמיהה, הוא אומר לנדב "תפסיק בבקשה להתפלל, אני צריך עזרה פה, תבדוק למי יש דופק ולמי אין ותגיד לי!" נדב עוצר, מסתכל לעבר יאיר, נד בראשו רץ לעבר החייל הקרוב אליו ביותר, תמיר, ובודק אם יש דופק...אין...

"חילופי אש כבדים בין כוחות צה"ל לחיזבאללה בגבול הצפון, יש נפגעים." הודיע שדרן הרדיו....