התגייסתי לצהל חדור מוטיביציה אפשר להגיד, ומלא רצון, הייתי אמור להיות במוד"ש, והצלחתי,
עליתי לאוטובוס, עברתי את שרשרת החיול עד לבדיקת העינייים הראשונית (שחשוב לציין שלאחר שיחה עם הרבה אנשים, מתברר שמקפצים עליה בכיף או סתם מרמים עם הבודק), שבה נכשלתי בראיית עומק (חשוב לציין שהבודק בכלל לא ידע אם את הבדיקה אני אמור לעשות עם המשקפיים עליי או בלעדיהם ואם זה משנה בכלל O_O).
נשלחתי לרופא עיניים שבדק שוב, החליט שאני אכן פסול מוד"ש ושם אותי לחכות לוועדה רפואית שהורידה לי את הפרופיל ל82, ונאמר לי שאני אחכה בחוץ, וחיכיתי, וחיכתי וחיכיתי שעות בחוץ, לא קראו לי , לא כלום. הגיעה שעת הצהריים, לקחו אותנו לאכול, וכשחזרנו, פשוט חיכינו עוד.
לאחר שעה נדמה לי, לקחו אותי לקצין מיון, שעשה תוך 2 דקות מה שחיכיתי לו במשך יותר מדי שעות- ואמר לי מה יהיה(טוב לא ממש). נכנסתי לקצין מיון, והתחילה הפרוצודרה המהירה של לבחור יחידות קרביות חדשות חוץ ממודש פלוס לבחור יחידה שהיא או תותחנים/שריון/הנדסה קרבית, אמרתי גבעתי ורצון 5, חטיבה 900 רצון 4 ושריון רצון 3, הוא בחן, סימן, וזהו ואמר לחכות בחוץ.
אחרי שעוד כמה חברה, ובינהם עוד אחד איתי שהיה פסול מודש בגלל ראיית עומק, נכנס, הלכנו להסתדר באוהלים שלנו ללילה יחד עם עוד כמה חברה בפלוגה שנקראת פלוגה א' שהיא הפלוגה המוקפאת לצורך מיונים נוספים וכדומה. נאמר לנו אגב שלמחרת כבר יאמרו התוצאות.
בבוקר התעוררנו ואחרי תורנות מטבח התחילו ההתפזרות, לי ולעוד כמה חברה שגם הם פסולי מוד"ש(אותה סיבה-ראיית עומק), נאמר שעולים לאוטובוס למודיעין שדה.בתכלס, אותו רגע היה לגמרי שמח בשבילנו, חשבנו (עכשיו מתברר בטיפשות) שוואלה, כנראה מישהו עשה טעות, בדק וראה שאנחנו בכל זאת מתאימים(נו חלומות באספמיה). עלינו הגענו לביסלמש והחלו המיונים שמהלכם עברנו אתר איון המ"מ וכשהוא שלא מה הפרופיל שלי אמרתי לו שאני כבר לא יודע אחרי כל הסיפור הזה בבקום, והוא אמר שיסמן את זה בבדיקה. סופחתי בדיוק לאן שרציתי, רגלי(04) גדוד ניצן.
עברו אחלה שבועיים של טרום טירונות, שהיו בחלקם קריעת תחת בגלל כל הריצות וההתרגלות לתיזוזים וכדומה אבל ההרכשה מצויינת כי הגעת לאן שרצית, נשאר רק 8 חודשים והגעת להגשמת מטרה והקטע בבקום רנאה כמו סתם חלום רע.
אחרי שבועיים ביום ראשון האחרון, פתאום אומרים לכולנו שהיו בעיות ו"הפאלפלים" החליטו לשנות את השיבוצים של הרבה אנשים אך הובטח שאף אחד לא יורד פלוגה כלומר לא יורד לטירונות 03 הרכוב או 02(חוץ מהקמנים שכבר נלקחו בבוקר של אותו יום). רק שמתברר שזה היה עוד שטות שנאמרה, השם שלי נקרא, נעמדתי בצד מסתכל בכל החברים שהכרתי תוך שבועיים, ומקווה שלפחות אראה אותם בט"ש אם כבר, ואז הגיע הבום, המפקד אומר, שאנחנו עוברים פלוגה, ולא לרכובים אלא ל02, למרבית האנשים שעמדו איתי זה היה שמחה, לי אישית זה היה יותר עצוב, זה היה פשוט מדכא. הועברתי באותו ערב ביחד עם השאר ושמו אותו באוהל בלי מפקד ישיר, בלי מיטות בלי כלום עד כמעט 23 בערב, ואז הם החליטו סוף סוף מה קורה עם חלקנו ומי עוד יחכה לעוד מיונים.
לי הודיעו שאני מחלקה 4 מאוחר יותר משק מערך מודיעין, אחד שהיה איתי ב04 במחלקה של ניצן, נזרק למחלקה 5 שהם תומכ"ל או בקיצור דור טבחי/אפסנאי/נהגי הבסיס הבא.

כשניסיתי לדבר עם המפקדים החדשים יום למחרת, המ"מ, המפקד הישיר, המפקד השני, פשוט חוויתי התעלמות מוחלטת, ביקשתי לדבר עם מישהו, שיסבירו מה קורה, מה קרה, מה יהיה, וכלום פשוט כלום.
כשאני מנסה להבהיר להם שאני רוצה קרבי, ואם אפשר לעבור הם אמרו אחר כך, נדבר איתך, נדבר בשיחה אישית(מה שלא קרה עם אף אחד מהמפקדים). קטע "משעשע" היה ביום חמישי כשאחד המפקדים נכנס לאוהל ושאל מי מרוצה מהתפקיד החדש ואני לא הרמתי את היד והוא שאל למה ואני עניתי כי אני רוצה להיות במשהו יותר קרבי, אז הוא שאל "למה לא אמרתי קודם?", לאותו מפקד אמרתי יותר מדי פעמים שאני רוצה קרבי.

האמתי שאין לי מה להגיד יותר, זה פשוט מדכא, שזה "היחס" שמקבלים, לא ציפיתי ליחס מלכים וזה לא מה שביקשתי, אבל טיפה יחס ממפקדים שטוענים שהם כמו אבא ואמא בשבילך?

בנוסף, אם הקצין מיון ראה שאני פסול למה לשלוח אותי לתפקיד גובניקי במודיעין שדה, אם הוא ראה שאני רוצה להיות לוחם(במנילה רצון להיות לוחם-5, ויחידות קרביות אצל הקצין מיון). הפעם היחידה שהבעתי איזשהו רצון ג'ובניקי זה כשהיו מיונים לקמ"נים והלכתי אליהם רק כדי לשמוע על התפקיד אך וויתרתי על התפקיד לאחר הראיון האישי לפני הסימולציה.

איזה מספר יש לך?

אני סבלתי הרבה יותר מהביקרוקרטיה הזאת
תעשה להם טרור כמה שאתה לא מדמיין
תעשה דברים שיראו להם מוגזמים
רק אם תילחם בצורה רצינית אתה תיהיה איפה שאתה רוצה
אם לא אז תתחיל להתכונן להיות שבוז 3 שנים