איכה קיבלו את הבאנה
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=2127&cat_id=9



מאת: יעקב ריבלין , תאריך: 04/08/2006 1:57:00 לרגל יום השנה להינתקות בדק יעקב ריבלין את מצבם הפוליטי של גיבורי הגירוש. המסקנה: רובם הפסיקו לחייך
אווירת עצבות של שבוע שחל בו תשעה באב דומה שטרם שררה בבית הנבחרים הישראלי מאז כינוס המועצה הזמנית בשנת תש"ח. למעט חברי הכנסת הערבים ,שצהלת הנצחון הצפוי של החיזבאללה על פניהם, הרי שקונצנזוס של קדרות הקיף את כל יתר סיעות הבית וחבריהן שהשתתפו בדיון שנערך ביום שני השבוע. אף קול של שחוק לא בקע, כנהוג וכמקובל, משולחנות המזנון בו ישבו חברי הכנסת והעיתונאים הכרוכים סביבם, ואף לא מילתא דבדיחותא. בבחינת שם ישבנו וגם בכינו בזוכרינו את הבוץ בדרום לבנון.

כעת חיה בשנה שעברה, שררה במקום זה ממש אווירה שונה לחלוטין. היה זה שלושה ימים לפני שהצבא החזק ביותר במרחב שבין מטולה לאילת, הסתער על היעדים המבוצרים של היישובים בגוש קטיף. לבקשת סיעות האופוזיציה נערך דיון פגרה מיוחד בענייני היום וההסתערות הצפויה. ניגודי התחושות והבעות הפנים בין חלקי הבית היו מדהימים. מחד, ח"כי הימין האבלים ומאידך, אנשי שרון וכנופיתו שנראו בעליל כמו בערב חג הפורים. לנוכח ההכנות הצבאיות המדוקדקות כבר היה ידוע להם מראש שהם מנצחים.

אתה זוכר היכן היית ביום זה בדיוק בשנה שעברה, אנו שואלים את יו"ר ש"ס, בעודו יושב במזנון באווירה מסוימת של סעודת הבראה. איך אפשר לשכוח הוא עונה לאלתר. היו אלה ימים אחרים, הוא אומר, ומניח לרגע את הכף בצלחת. ימים של התרוצצות מיוזעת בחום המהביל של גוש קטיף. שיחות הרגעה ותנחומים עם אנשים מיואשים, והשמעת קריאות שבר נגד הממשלה והעומד בראשה.

עד כמה שהדבר ישמע מוזר הנה כי דווקא אז, בימי הבריקדות של ערב הגירוש, ראינו את אלי ישי תוסס ושופע אדרנלין יותר מאשר לאחר נאומו של השר פרץ השבוע במליאת הכנסת. וזה לא רק מפני שיש אנשים, כמוהו למשל, שבאופוזיציה הם שופעי חיים יותר מאשר בקואליציה, אלא שאז היה לו את הכבוד והעונג לירות בליסטראות מילוליות בממשלה ולחשוב באותה שעה על הרווחים האלקטוראליים הצפויים (מה שכידוע לא ממש קרה, למרבה הצער והתוגה) - וכעת הוא עצמו חלק ממנה בשעה של תהיה ומבוכה.

אבל, בניגוד מוחלט למרבית השרים האחרים בממשלה, לפחות אליו אי-אפשר לבוא בטענות. כל נאום שלו באותם ימים כלל תרחישי זעם שרובם ככולם התגשמו. זו הסיבה, כנראה, שעד כמה שהוא נראה טרוד ומודאג, הוא עדיין לא נצפה עם פרצוף של תשעה באב כמו אחדים מחבריו שהסבו לידו בשולחן הממשלה, באולם המליאה: שאול מופז, גדעון עזרא וציפי לבני. איך שהם נראו בשנה שעברה, אנשי הזרוע הביצועית של המנהיג הדגול, ואיך שהם נראים ממש עתה.



הירידה במעמדה של ליבני

כן. גם ליבני, השרה המוערכת ביותר בממשלה הקודמת. השבוע אפילו פני הפוקר פייס הידועים שלה לא הצליחו להסתיר את תחושת ההשפלה של מה שעברה בלילה שלפני הדיון במליאה. שמעתם על ההחלטה להפסיק את האש לארבעים ושמונה שעות בעקבות בקשתה של הגב' רייס? בוודאי תשמחו יותר לשמוע שהזכות הזאת נפלה בחלקיכם ממש בו זמנית עם שרת החוץ הגב' ליבני. כמו כל מאזין חדשות בעם ישראל פתחה שרת החוץ את אחד הערוצים האלקטרוניים, ומיד לאחר חמשת הצפצופים הידועים שמעה על ההחלטה שהתקבלה בלשכת ראש הממשלה. ואפילו לא דקה אחת קודם לכן.

אז נכון שלמעט שר הבטחון אף אחד משרי קדימה לא ידע מראש על ההחלטה למעין הפסקת אש של ארבעים ושמונה שעות. אבל שרת החוץ היא לא עוד שר בממשלה, אלא אמורה להיות ציר מרכזי בכל הכרעה שכזאת. אם שאול מופז, גדעון עזרא ומאיר שטרית לא יודעים על כך מראש, זה לא בגדר הפתעה. כל קורא עיתונים יודע שאולמרט סופר אותם רק בזמן הצבעות. בכנסת או בממשלה. אבל ציפי לבני? מה באמת עובר בין אהוד אולמרט לגברת הראשונה של הממשלה בתקופה האחרונה?

מסתבר שהרוח הרעה בין השניים נושבת לא מהיום, אלא עוד קודם לכינון הממשלה. הרבה הערכה אישית אין במערכת היחסים המורכבת הזאת. ליבני לא התפעלה אף פעם מכישוריו המיוחדים של אולמרט. עד כדי כך, שלאחר האירוע המוחי הראשון של שרון, היא עוד אמרה למקורביה שיש לה תוכניות להתמודד על ראשות הממשלה לאחר ששרון יפרוש בתום הקדנציה הבאה. להוותה בא האירוע השני מוקדם מהצפוי וביום ההתמוטטות הפיסית של שרון גם היא הבינה שאין טעם להתמודד נגד מי שמכהן בראשות הממשלה בפועל, מה שיביא מיידית לקריסת קדימה כמו בניין של קלפים. היא ותרה, לא לפני שסחטה בתמורה הבטחה לתפקיד בכיר וממלאת מקום ראש הממשלה.

אולמרט מצידו רחוק גם הוא לרכוש הערכה רבה לכישוריה של ליבני. הוא כנראה זוכר את הימים הלא רחוקים בהם שרון בקושי הסכים למנות אותה כשרת הקליטה. את הזינוק שלה אצל שרון היא עשתה כאשר הצליחה להערים על נתניהו והשרים המורדים והציעה להם לתמוך בהצבעה הגורלית על תוכנית ההנתקות בתמורה לכך שהיא תעשה בשלבים, וכל שלב יבחן מחדש. שרון, כמו נאסרללה, לא חשב לרגע לקיים את ההתחייבות, ואכן לא קיים, אך הוא בהחלט הכיר טובה למי שעזרה לו בשעה הקריטית ביותר לתוכנית ההנתקות.

לאולמרט אין כידוע מחויבות נפשית ורגשית לתומכי שרון לשעבר, ועוד להפך. זאת במסגרת המדיניות להשכיח את מורשת השכיב מרע ולבסס את תדמיתו הוא. במיוחד לא למי שבישיבות הקבינט מעז להשמיע דעות מנוגדות לשלו. פה ושם גם מגיעות לאוזנו שמועות על דיבורים בחדרי החדרים של לשכת שרת החוץ. דיבורים מאוד לא מחמיאים על הדרך בה הוא מנהל את המלחמה הנוכחית.



מופז , שטרית וגדעון עזרא גם

אצל שרון זה לא היה קורה. לא לציפי ליבני שאותה הפך אולמרט לשרת הסברה, וגם לא לשרים נאמנים אחרים שהלכו איתו באש ובמים לקידום וביצוע תוכנית ההנתקות. והדברים אמורים בעיקר בשרים מופז שטרית וגדעון עזרא שאלמלי ששכבו עבורו על הגדר עוד קודם שהגיע לבית חולים היה מגיע כאזרח מן השורה לבית המשפט. והדברים עתיקים וידועים.

תוכנית ההנתקות עברה. כל האמורים לעיל צפויים היו לבוא על שכרם עם קטיפת הפירות הפוליטיים האמיתיים שתוכננו אף הם מראש: פילוג הליכוד, הליכה לבחירות והקמת ממשלה לאחר נצחון סוחף בקלפיות. אבל אחרי שקרה מה שקרה והבאנה נחתה על מוחו של מי שהיה ראש הממשלה, היה זה עניין של זמן בלבד עד שהיא תשפיע גם על אלה שכרכו את מעמדם בזה של ראש התנועה.

את האפטר שוק הראשון לבאנה של שרון חטף השר מופז, האיש שבלעדיו לא ניתן היה לבצע את תוכנית ההנתקות. גם אחרי הטעות הקרדינלית שביצע כאשר התמהמה לעבור לקדימה בימים הראשונים להקמתה, אף אחד לא חשב שבממשלה הבאה הוא ימלא תפקיד זוטר של שר התחבורה. היו אמנם שבועות קשים בין שרון למופז בחודש ההקמה הראשון של קדימה, אבל יום לפני אירוע המוח האחרון נועדו השניים וסיכמו על התגייסות מלאה של מופז ........................