בעבר ואני מקווה שנגמלו מנוהג זה בהווה, נהגו להטמין מוקשים בתוך ובסביבות גדרות בטחוניות.
אחת הבעיות במקוש, במיוחד במוקשי נעל, שהם נוטים להחשף בעונת הגשמים ולהסחף עם זרמי המים, אל מחוץ לאתרים בהם הוטמנו.
נוצר מצד, שאלפי ואולי עשרות או מאות אלפי מוקשים מפוזרים בשטחים שלאורך גבולות המדינה ולאיש אין מושג היכן הם מצויים. חקלאים ומטיילים רבים חוו את "נחת זרועם" של מוקשים אלו, שבדרך כלל משאירים מומים (קטיעות) במי שנפגע מהם.
פניות מרובות למשרד הבטחון ולצבא, לסלק את הנגע עלו בתוהו. כל פעם שהתגלה מוקש "אלמוני" מיד גידרו את האזור וכל הצבא יצא ידי חובתו. חייבת להעשות פעולה מקיפה לבעור הנגע.

מענין שהמחבלים והמפגעים שהצליחו לחצות את הגדרות לא נפגעו מהמקוש - כפי הניראה מצאו דרכים להזהר ו/או לעקוף אותו.