|
ורטהיימר: "כל הממשלות השקיעו בשטחים ושכחו את הצפון"
"הבעיה האמיתית של הצפון היא לא המלחמה בלבנון אלא העובדה שממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את הצפון והשקיעו את הכסף במקומות אחרים". כך אומר מייסד חברת התעשייה ישקר, סטף ורטהיימר, בראיון ל-ynet. "אמת, המלחמה הייתה תקופה לא נעימה לצפון, אבל היא לא הבעיה המרכזית שלו".
האם הפגיעה הכלכלית בישקר, להבי ישקר ומפעלים אחרים באזורי התעשייה שלכם לא הייתה קשה?
"לא קרה שום דבר. ירדנו הרבה למקלטים, התחשבנו באנשים שהיו צריכים להישאר בבית ולשמור על ילדיהם, אבל כל השאר המשיכו לעבוד, והמפעלים ייצרו כרגיל".
אתם מפעל שמייצא לחו"ל. ומה לגבי עסקים קטנים שמוכרים בארץ ובמשך חודש לא היו להם קונים?
"אז הם לא עבדו חודש, בסדר. נגיד שיצאו לחופש. זה לא מה שישבור אותם".
אז המצב בצפון טוב, וכל האמירות האחרות הן בכיינות?
"בהחלט לא. תראה, חלק מהצפון, אנחנו לדוגמה, במצב טוב מאוד. המפעלים באזורי התעשייה שהקמנו בגליל מייצרים 10% מהתמ"ג של ישראל. כמעט כמו כל ירושלים!
"אבל המלחמה חשפה את העובדה שחלקים מסוימים מהצפון במצוקה קשה. והסיבה לכך פשוטה: את הגליל והנגב תמיד שכחו. הממשלה לא מקיימת הבטחות שהיא עצמה הבטיחה. הבטיחו לחלק אדמות לתושבים בגליל ולא קיימו. הבטיחו שכביש 6 יגיע לגליל, ותושבי הגליל עדיין נוסעים בכבישים לקויים. הבטיחו רכבת לכרמיאל והרכבת מגיעה בקושי לנהריה. הבטיחו חינוך והאוניברסיטאות בארץ עדיין נגמרות בחיפה. כל הממשלות הצהירו תמיד שהן דואגות לגליל אבל השקיעו בתל אביב, בירושלים, ובעיקר בשטחים".
"התעשייה תמנע את המלחמות הבאות"
כשורטהיימר אומר שהוא מקנא בלוחמים הצעירים, הוא יודע על מה הוא מדבר. בהיותו בן 19 התגייס ורטהיימר לפלמ"ח ושירת שם כקצין חבלה. כשהשתחרר, החל לעבוד ברפא"ל. בהיותו בן 25 פוטר מרפא"ל, והקים את ישקר, שהחלה כמסגריית מתכת קטנה שעבדה בצריף בנהריה עבור התעשייה הביטחונית.
בשנת 1968 הקים סטף את "טכנולוגיית להבים", מפעל לייצור להבים למטוסי סילון, שייצר להבים למנועי סילון, וסייע לחיל האוויר הישראלי לשבור את אמברגו הנשק הצרפתי.
הדיבורים על מחדלים וכישלונות מבצעיים במלחמה מרגיזים את ורטהיימר. "כל ההו-הא הזה מיותר", הוא אומר, "לא צריך להתחיל עכשיו לערוף ראשים".
חיילים מדווחים על כשלים קשים בתפקוד הצבא, מחסור בציוד ואפילו במזון. לא צריך לבדוק את זה?
"תמיד צריך להפיק לקחים ולבדוק, אבל אני לא רוצה לשפוט את הצבא. ראיתי את החבר'ה שעלו להילחם בצפון. תאמין לי שהם לא פחות טובים מאיך שאנחנו היינו ב-48'. צריך לתת לצבא כבוד, אחרת לא נהיה כאן. מלחמה זה דבר קשה וקורים דברים קשים. לא הייתה ברירה אלא לצאת למלחמה. אני לא מוכן לחיות עם חיזבאללה, שזה בעצם איראן, כמה קילומטרים מתפן. ולכן אני לא רואה סיבה לכל הפוליטיקה הזאת עכשיו".
מה אתה חושב על דרישת משרד הביטחון להגדלת תקציבו בעקבות המלחמה, על חשבון הדברים שאתה קורא להשקיע בהם - תשתיות, דיור וחינוך בנגב ובגליל?
"אין לי דעה על כך. הביטחון הוא מעל הכול. עם זאת, הממשלה צריכה לחשוב לטווח ארוך ולהבין שביטחון זה קודם כל נשק אבל לא רק נשק. במשך שנים חיפשנו ביטחון במושגים מוטעים. חשבנו שאדמה ומים נותנים ביטחון. השקענו בשטחים לקבל ביטחון ומה יצא לנו מזה? השטחים לא נתנו ביטחון.
"מה שיביא את הביטחון האמיתי הוא מקומות עבודה. קיבלנו מדינה ואנחנו צריכים לעשות ממנה עם. העם כולל גם את הערבים, גם את הדתיים, את כולם. בשביל שנהיה עם, צריך שכולם, גם ערבים ודרוזים, וגם חרדים וגם עולים, ירגישו שייכים. הצלחתם סופר-חשובה לנו. אם הם יצליחו, אם הם יחיו באווירה של עשייה ובאווירה שבה שופטים את האנשים לפי עשייתם וכישוריהם ויכולותיהם, הם יבינו את יתרונות החופש והדמוקרטיה. אם הם לא יצליחו, אם הם יחיו מלבכות, הם לא ירצו לחיות כאן ולא יהיה ביטחון.
"ומה שיביא מקומות עבודה היא התעשייה. כל תעשייה. גם היי-טק, אבל גם תעשייה כמו ישקר, טבע ואל-אופ. אצלנו בתפן יש מאות עובדים ערבים ומאות עולים חדשים. הם מתעניינים בכמה שהמפעל ימכור, אין להם זמן לריב אחד עם השני. הם לא שופטים את הבנאדם, אם הוא בא מרוסיה או מאיפה, אלא מה הוא עושה בעבודה.
"התעשייה היא גם זאת שתביא שקט לאזור. אם נדאג שלישראלים, לפלסטינים ולירדנים יהיו מקומות עבודה, בעצם נדאג לעתיד של עצמנו. זה לא פטנט שלי ואני לא מדבר תיאוריה, זה נוסה כבר במקומות אחרים בעולם. המלחמות בין צרפת וגרמניה נפסקו בגלל תוכנית שקבעה שהן ייצרו ביחד את הפלדה שלהן.
"במשך עשרות שנים עמי הבלקן הרגו אלה את אלה, והיום כולם רוצים להיכנס לאיחוד האירופי ובעצם להפוך לאותה מדינה. למה? כי האיחוד נותן מקומות עבודה. כך גם באירלנד. מאות שנים הרגו אחד את השני, ועכשיו יש שם שקט ושגשוג. כשלאנשים אין מה לעשות עם עצמם, כשאין להם מה להפסיד, הם הורגים אחד את השני. כשיש עבודה, 'נושא השיחה' משתנה. האויב המשותף הוא השוק העולמי, ואין זמן למלחמות".
האם הדברים הללו נכונים גם לגבי לבנון? בלבנון הכלכלה פרחה עד שהחיזבאללה חטף את החיילים. אם נבנה ללבנונים תעשיות, חיזבאללה יעלם?
"צפון לבנון פרחה. בדרום לא הייתה עבודה, אז הם הכניסו את חיזבאללה שמספק להם כסף מהנפט האיראני. הבעיה של האזור שלנו הוא שיש אזורים עם נפט ויותר מדי כסף, ויש אזורים כמו דרום לבנון והשטחים, שאין בהם עבודה, ובמקום לפתח תעשייה נעשים תלויים בכספי הנפט, ואז מתחילה הקיצוניות.
"אם ב-82' היה לנו שכל, היינו עוזרים ללבנונים להצליח ולא היה חיזבאללה. היום אנחנו לא יכולים לעזור ללבנון, אבל המערב יכול, האמריקנים, האירופים, הטורקים, ויש לי הרגשה שיש להם עניין לעשות כך".
לקיצונים במזה"ת יש אמונה דתית שהם מוכנים אפילו להתאבד בשבילה. אתה באמת חושב שאם תיתן להם מקומות עבודה הם יירגעו?
"אני באמת מאמין שפונדמנטליזם בא מחוסר עבודה. בנאדם שאין לו עבודה הוא מיואש, הוא גם ככה לא רוצה לחיות. אם תצרף לזה אמונה דתית חזקה, הוא מגיע למצב הרסני שבו הוא מוכן להתאבד. תן לו עבודה, והוא יחשוב אחרת.
"אבל ברור שכל זה לא יכול לקרות סתם ככה, בתור נס. לכן, אנחנו צריכים להשקיע כמה שיותר בחינוך. וחינוך צריך להיות רלוונטי, כזה שייצר מקומות עבודה. זה לא החינוך שיש היום ישראל".
למה?
"כי מערכת החינוך שלנו שקועה בקונצפציה של צריך תעודת בגרות בשביל להיכנס לאוניברסיטה, ואז צריך ללמוד באוניברסיטה. לא ברור למה. ואז, אם לא נמצא עבודה, אז במקרה הכי גרוע ניסע לחו"ל, ואו שנחזור או שלא נחזור. במקום לטפח את החינוך המקצועי, מדכאים אותו. לוועדת דוברת (הוועדה לרפורמה במערכת החינוך, ת.ג.) הייתה תוכנית לחסל את החינוך המקצועי לחלוטין. אני חושב שזה היה אסון. שמחתי מאוד ששרת החינוך יולי תמיר אמרה לי שהתוכנית לא תצא לפועל.
"בינתיים, עד שהמערכת תשתנה, אנחנו מנסים להכשיר אנשים בעצמנו. אנחנו מוציאים מדי שנה מאות אנשים מהגליל לקורסים מקצועיים, להכשרות וללימוד מקצוע. אנחנו גם חונכים יהודים וערבים, שלא רק יעבדו במפעלים של אחרים, אלא יקימו עסקים משלהם. 'סבוני סבתא ג'מילה', למשל, הוא אחד מהרבה עסקים בצפון שקמו כתוצאה מהחונכויות הללו. זאת התרומה שלנו. אני, תאמין לי, כבר מסודר. אני חושב על הדור הבא". |
ראשי
צ'אט
02-09-2006, 15:53
מצב כלאיים
