מחר בשעה עשר בבוקר תקריא השופטת ברק את פסק דינה האחרון בבית הדין הארצי לעבודה,ובכך תסיים את תקופת כהונתה כסגנית בית הדין הארצי לעבודה.
איחולי בריאות טובה וכתיבה פוריה שלוחה לה ממני.

אפילו לשנייה.
כל אדם ממוצע היה מנצל את יציאתו לגימלאות, ועוד בגיל מאוחר יחסית,שיבעים, לצאת למנוחה.
לא הזוג הזה.
ואני מדבר כרגע ברמה האנושית. עיזבו לרגע את דעתכם ל האיש ופועלו.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

השופטת "החברתית ביותר", אלישבע ברק, פורשת מביה"ד לעבודה



מאת יובל יועז

כל מי שאומר על הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, אהרן ברק, כי היה שופט אקטיוויסט בפסיקותיו, לא מכיר כנראה את עבודתה השיפוטית של אשתו, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין - שתפרוש הבוקר לגמלאות מכהונתה כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

ב-19 שנות הקריירה השיפוטית שלה כשופטת בבתי הדין לעבודה, הלכה ברק-אוסוסקין רחוק יותר מכל שופט אחר בישראל כדי לקדם ולחזק את זכויות העובדים. "היא היתה הדוגמה המובהקת ביותר לשופט חברתי", אומר עליה משפטן ותיק העוסק בדיני עבודה. ואולם, ברק תיזכר גם כשופטת איטית ובלתי מאורגנת - שמעולם לא הצליחה לעמוד בקצב העבודה. תיקים רבים שכבו בלשכתה שנים ארוכות בהמתנה לפסק דין גואל.

בשל הסחבת הקשה בחלק מהתיקים בהם טיפלה, הוגשו נגד ברק גם תלונות לנציבת התלונות על שופטים, טובה שטרסברג-כהן. היא אמנם נמנעה מלנזוף בברק, אך כתבה בדו"ח האחרון שלה כי "מדובר במקרה חריג וחמור ביותר" לגבי מקרה שבו ההליכים בתיק הסתיימו ב-1989, אך לא ניתן פסק דין מאחר שהתיק פשוט אבד. כעת, לאחר שהתיק שוחזר באמצעות עורכי הדין של הצדדים, נכתבה בו סוף-סוף טיוטת פסק דין.

ככל הנראה, ברק עשתה מאמץ כביר בחודשים האחרונים להשלים את פער הכתיבה שנוצר בכתיבת פסקי הדין שלה.

מהנהלת בתי המשפט נמסר אתמול, כי לברק נותרו רק שישה פסקי דין לכתוב בשלושת החודשים הבאים (שבהם רשאי כל שופט פורש להשלים את הטיפול בתיקים שנותרו אצלו). 11 תיקים נוספים מצויים בשלבי טיפול אחרים, שבהם נכתבה כבר טיוטת פסק דין בידי ברק והם מצויים בעיון אצל השופטים האחרים.

לצד ליקוייה האדמיניסטרטיוויים, מדובר בשופטת שהותירה את חותמה על תחום דיני העבודה בישראל. ברק קבעה שחברת כוח אדם היא המעסיק של עובד שנדד מחברה לחברה, כדי שתישמר ההמשכיות במקום העבודה שלו והוא יוכל לצבור זכויות סוציאליות; כן קבעה כי אין לאפשר למעסיק לנהוג בחוסר תום לב גם כלפי מועמד להעסקה ולא רק כלפי מועסק; ברק פסקה שתשלום הפנסיה נועד לאפשר לגימלאי להמשיך לחיות באותה רמת חיים שבה הורגל לפני פרישתו, ולא רק להגן עליו מפני עוני; והיא גם קבעה שהעובדים וכוח העבודה שלהם אינם קניינו של המעביד, ולכן מעביד איננו רשאי להעביר את עובדיו למעביד אחר.

"בבית הדין לעבודה באות לידי ביטוי שתי השקפות עולם, שאינן מתיישבות זו עם זו", אומר מומחה לדיני עבודה, "השקפת העולם של המעבידים, שהיא ליברלית בעיקרה, והשקפת העולם של העובדים, שהיא חברתית בעיקרה. בית הדין היה צריך להיות מאוזן בהשקפותיו, אולם ברק היתה הנציגה הכמעט יחידה של התפישה החברתית - ועם לכתה הנטייה החברתית בבית הדין תלך ותיעלם".

"נקודת המוצא בפסיקתה של ברק", אומרים עליה בהנהלת בתי המשפט, "היא האופי המיוחד שיש ליחסי העבודה - הן האישיים והן הקיבוציים, שהם יחסי שיתוף". להבדיל מחוזה רגיל בין צדדים, ברק קבעה שחוזה העבודה מקבע למעשה יחסי קרבה בין העובד למעסיקו, ולכן מוטלת על שניהם חובת תום לב "מוגברת", ודאגה של כל צד לזולתו. מול זכותו הניהולית של המעסיק, ומול זכות הקניין של בעל העסק בעסקו, הציבה ברק זכות יסוד גם לעובד: הזכות לעבוד, וכן זכות נוספת, "מעין קניינית", של העובד במקום העבודה שלו.

חובות "מוגברות" הטילה ברק גם על קופות הפנסיה, על הביטוח הלאומי ועל קופות החולים, במסגרת היחסים בינן לבין עמיתיהן והמבוטחים בהן - מאחר שמדובר בקשרים המבטאים את הביטחון הסוציאלי של העובדים. לעומת זאת, ברק קבעה שזכות השביתה אינה זכות מוחלטת ויש לאזן אותה - בהתאם לתורת ה"איזונים" שיצר בעלה - עם זכויות אחרות, כמו הזכות לצאת מישראל (כשמדובר בשביתה של עובדי נמל התעופה), הזכות לחופש הביטוי והזכות למשמרת מחאה.

כדי ליישם את תפישתה החברתית, היתה ברק מוכנה ללכת רחוק מאוד על "סקאלת האקטיוויזם": היא השתמשה במושגים כלליים כמו "תום לב" כדי להטעין את לשון החוק בתכנים שאותם ביקשה להביא לידי ביטוי; "היו לה כמה פסיקות מרחיקות לכת", אומר המשפטן הוותיק. אחד מפסקי הדין המוכרים ביותר שלה, עוד כשופטת בבית הדין האזורי לעבודה, היה בעניינה של ג'ואנה יחיאל, עיתונאית שעבדה ב"ג'רוזלם פוסט" והתפטרה עם בואו של מו"ל חדש. ברק פסקה לטובתה פיצויים מוגדלים כאילו פוטרה מעבודתה, תוך שהיא קובעת שעיתונאי "אינו עובד רגיל", וכי חופש הביטוי נתון גם לו עצמו, ולא רק למו"ל, בעליו של העיתון.

עם תום לימודי המשפטים התמחתה אליקה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, ובפרקליטות מחוז ירושלים, ובהמשך שימשה עוזרת משפטית לנשיאי העליון זוסמן, משה לנדוי ומאיר שמגר. ב-1987 החלה הקריירה השיפוטית שלה: היא מונתה לרשמת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ב-1990 קודמה לתפקיד שופטת, וחמש שנים אחר כך כבר כיהנה בבית הדין הארצי לעבודה. כשעלתה מועמדותה לסגנית נשיא, נשמעה ביקורת חריפה על כך שהנשיא ברק ימנה את אשתו לתפקיד בכיר בערכאה המקבילה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
סגור חלון
אלישבע ברק כאמור היתה עוזרת משפטית של שלושה נשיאי ביהמ"ש העליון ובמעמד עורכת דין חברה בלישכה הגילדאית של עטרכי הדין.
לעומתה אהרון ברק לא היה יום אחד בחייו עורך דין,יצחק זמיר כנ"ל יצחק אנגלרד כנ"ל אל תשכך את השתיים הנתמכות על ידך נילי כהן ורות גביזון שלא היו יום אחד בחייהן עורכות דין.
אינני מזכיר את כל אלה שהיו יועמשי"ם ברשויות שונות .
נראה בעליל שהתמקדותך באלישבע ברק היא אישית.

היא גרמה עוול ועינוי דין להרבה מאד אנשים טובים. רק הגב הרחב של בעלה איפשר לאחת כזו
להישאר במערכת, שלא לומר להתקדם. התלונות לא עזרו, כי אף אחד לא העז ללכת נגדה.
חוצפה של אשה אנוכית.

לעומת זאת, אלישבע ברק הגיעה לתחום בגיל מאוחר מאוד, יחסית, לא עבדה מימיה כעו"ד (כן, כן,
אז צריך רשיון עו"ד כדי להיות עוזר משפטי - זה שצריך רשיון עו"ד, לא הופך זאת לעבודה שמצריכה
כישורים של עו"ד...) - וישר הפכה שופטת (בדיוק כשבעלה התקדם כמו כוכב שביט, בימי הזוהר של
שיא הנפוטיזם במערכת...).
כשופטת היא אכן הפגינה עמדות נאורות (בלי ציניות) בכל הנוגע לזכויות עובדים, ויישר כוח לה על כך.
עם זאת, אין בכך ולו במעט בכדי לפצות את כל אותם עובדים שעברו אצלה עינויי דין נוראים, בזמן
שהמתינו לפס"ד אצלה.
מדובר באדם בעלת עמדות חיוביות - שפשוט לא התאימה לשמש בתפקיד שבו שימשה (מה
לעשות, שופט צריך גם לדעת לא למשוך תיקים).

לולא קשרי המשפחה שלה, סביר שלא הייתה מתקדמת כה יפה.

אגב, תמיכתי בגביזון פחתה משמעותית אחרי שהסכימה ליטול חלק בוועדת הכסת"ח של ראובן
אדלר...

שתי הפרופסוריות האלה עסקו כל חייהן במשפטים ,והן היו מועמדות לעליון,ברק עסקה 9 שנים כעוזרת משפטית של הנשיאים זוסמן,לנדוי,כהן ושמגר,ואחרי כל הגלריה הזאת {ובימים ההם היה רק לנשיא בית המשפט העליון עוזר משפטי אחד} {ליתר השופטים לא היה עוזר משפטי כלל} כאמור לאחר כל זאת היא התמנתה לרשמת בבית הדין לעבודה,הדרישות ממועמד לרשם חמש שנות ותק כעורך דין,והיא היתה עורכת דין ללא שום ספק,{אגב גם רשם הוא עורך דין ואינו נמנה על מערך השפיטה}היתה חמש שנים רשמת עד שמונתה לשופטת בבית הדין האזורי,כלומר 14 שנות עריכת דין.
רק כדי לסבר את האוזן יהודית קרם נולדה ביעוץ המשפטי לממשלה והיתה שם עד יומה האחרון מעולם לא ראתה בית משפט מבפנים ומעולם לא טיפלה בתיק,לא מצד התביעה ולא מצד ההגנה. וגם היא היתה מועמדת לשפיטה.
אגב משום מה שכחתי את רובינשטיין שאף הוא היה יועץ יועץ ויולץ,הוא אפילו היה משנה ליועץ המשפטי לממשלה {פיקטיבית} לצורך שיפר שכר ומונה לבית המשפט המחוזי בירושלים שם בילה 18 חודש לפני שהפוליטיקאים שאבו אותו אליהם שוב.
לסיכו עו"ד הוא לא רק מי שטיפל/הופיע בבית המשפט המוני שופטים הגיעו מתפקידי יעוץ ברשויות עירוניות ביטוח לאומי משרד העבודה והאקדמיה,ולא רק לעליון.
יפה היה לראות שראית בחיוב פסיקות של השופטת ברק נו באדי איז פרפקט.
את האישה הזאת כינו גברת צדק ואין הרבה שופטים שמסתובבים עם כינוי כזה.

החלק המעניין אצל אלישבע ברק הוא שהיא בטח לא היתה במתח כאשר הלכה למכרזים.
קשה לי להניח שמישהי אחרת פחות מקושרת היתה זוכה בגילה להתמחות אצל שופט עליון ולאחר מכן להמשיך באותו מקום כעוזרת משפטית של הנשיא. אמשיך להניח שבתקופתה היו עוד מתמחים צעירים ממנה בשנים רבות והם לא המשיכו מההתמחות לעזרה משפטית ומשם לתפקיד רשמת בתחום שלא היה תחום התמחותה. וההמשך ידוע.
הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שהיום הם לא היו מעזים לעשות זאת. השיטות השתנו והם הפסיקו להשתין מהמקפיצה (לא מצאתי ביטוי טוב יותר).

כעוזרת משפטית ואחריו של עוד שלושה נשיאים,אין מכרזים לתפקידים האלה זאת כעין משרת אמון.
נראה שאת קרובה לברנז'ה אז אחרי 9 שנים כעוזרת משפטית להיות רשמת בבית הדין האיזורי לעבודה זה כבוד זעיר.
קחי בחשבון שאלישבע ברק היא אישה חכמה רצינית ואינטליגנטית מאד.הקולגות שלה לא עלו עליה משום בחינה.

למנותה כשופטת בבית משפט השלום אך זה היה בולט מידי.
למנותה כשופטת בבית הדין לעבודה גם נראה מוגזם לאור חוסר ניסיונה בתחום.
ניכר שישבו החברה וחשבו , עד שמצאו פיתרון מוצלח. אך אליה וקוץ בה. יתכן שהיא אישה מוכשרת מאד, אך תיפקודה כשופטת היה גרוע (משיכת תיקים גורמת עוול בעיקר לצד החלש ,קרי העובד)
יש לי הרושם שלהיות אשתו של ברק תבע ממנה הרבה שעות עבודה, כך שלא יכולה היתה לעמוד בכל המשימות. תמיד מתיחסים לאשת ראש הממשלה ולנשות שגרירים שלא מקבלות משכורת על עבודתן.
במקרה זה נמצא פיתרון אלגנטי ויש לה פנסיה נאה.
אני יודעת שטיפה הגזמתי אבל נמאס לי משופטים שמדברים על אור השמש המחטא ולא שמים לב לנפוטיזם גס וברור.

ידוע שכל עו"ד שנכנס לתחום בגיל ארבעים ומשהו יכול להגיע להיות שופט...

עמיחי, אפילו אמונה כנה ותמימה בקדושת המשפחה המלכותית, לא יכולה להסביר כזו נאיביות...

שתי הפרופסוריות האלה עסקו במשפטים כל ימי חייהם. אלישבע ברק הגיעה לזה בגיל מאוד מאוחר,
והייתה פקידה של כמה שופטים עליונים (כאשר העובדה שהגיעה לעבוד עבורם הייתה גם היא סממן
היכר מפורסם של החונטה ששלחה קרובי שופטים להתמחות ולעבוד אצל הקולגות...) - אכן הכשרה
ראוייה לתפקיד שיפוטי...
עמיחי, עצם הניסיון להשוות מעמד משפטי בין שתי המשפטניות המובהקות הללו (ויש מי שיכנה אותן
אפילו בשם המרהיב "משפטאיות מובהקות"...) לבין אלישבע ברק, יכול להופיע רק מצד חסיד עיוור
של המערכת הקלוקלת והנפוטיסטית שאיתרע מזלנו לקבל בתור מערכת המשפט...
הדוגמאות של רובינשטיין ושל יהודית קרפ שוב באות לקלקל לך את התזה: שניהם היו עורכי דין
ועבדו כעורכי דין - ולא כפקידים של שופט, שהתקנון מחייב שיהיה להם רשיון עו"ד...

אני שמח לראות ששמעת שכינו את אלישבע ברק בשם "גברת צדק", אבל אני מבטיחך נאמנה שיותר
אנשים כינו אותה בשם "מעכבת הפסיקות"/"הנפוטיזם בהתגלמותו" ועוד כהנה וכהנה כינויים פחות
מחמיאים מ"גברת צדק", שהוא כינוי שהוענק לה, מן הסתם, ע"י אלה שחושבים שנורא מוצדק שהבן
של השופט איקס יתמחה אצל השופטת וואי, שבתה תתמחה אצל השופט זד...

להפריד בין העליון ובין רשמת בביה"ד לעבודה אזי לא שאתה לא הבנת דבר אני לא הסברתי טוב.
מאחר ויתרת את החנפנות שאינני מוצא לה סימן קלוש,ואני ממש בטוח שעינם אינה שוזפת אתר זה ,נראה לי שאזלו לך הטיעונים ורק עקשנות לא נבונה במיוחד גורמת לך לעמוד על רגליך האחוריות.
לכך אני כבר רגיל וזה עשוי לשעמם אותי.
רובינשטיין וקרפ מעולם לא היו עורכי דין בקריטריונים שלך את מציג טיעון לא רציני.

ולענייננו: ברק אכן עשה קריירה משפטית שכללה יותר "תכלס" מאשר גביזון וכהן - ובכ"ז, מינוי
פרופסורים לעליון, אינו דבר לא מקובל, ולמעשה החוק מקבל זאת בברכה (וכבר ציטטתי אנשים
דגולים מרבבה שהיו מזכירים במקרה זה את הביטוי "משפטאי מובהק"...).
אין לי מושג מי קורא באתר זה, אבל אין לי ספק שמי שרוצה להתחנף - ידאג לעשות כן, בכל מקום
שבו יש סיכוי שיהיה מי שיראה ויעריך. מעבר לכך, אני מאמין לך שאמונתך הדתית היא כנה...
רובינשטיין וקרפ לא עסקו בליטיגציה - אבל גם לא היו פקידים של שופט. בנוסף, הם לא הגיעו לתחום
בגיל ארבעים פלוס...