 |
06-10-2006, 01:04
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,816
|
|
|
כתבה ישנה בנושא
כתב ´מקור ראשון´ חזר משבועיים שמירה בכלא עופר
אסירים ביטחוניים עם ובלי דם על הידיים מקבלים שם משלוחי ממתקים מעזה, והשוטרים הצבאיים המופקדים עליהם אינם מתאמצים למנוע מהם קשר עם העולם החיצון * לעתים נראה כי ההתנהלות הזו גובלת בסיכון חיי אדם
מאת:אפי מאיר
4 ביוני 2004, ט"ו בסיון תשס"ד
כלא עופר, מגדל שמירה 5, הוא המקום שבו בליתי את מיטב שעותיי בשבועיים האחרונים. שירות מילואים במתקו הכליאה הסמוך לגבעת-זאב שונה מכל שירות אחר בשטחים. כאן אתה רואה את הלבן בעיניים של האויב, ובאותה הזדמנות גם רואה מקרוב את החיוך שלא מש משפתיו. לא קלים חייו של המחבל הכלוא: הוא צריך להכריע בין שלל אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפניו בכל עת שיחפוץ - לשחק פינג-פונג, לשחק כדורעף, לשחק כדורגל, להשתתף במלחמת מים שמארגנים החבר'ה, להסתלבט בפינת השש-בש, לנשנש אוכל מתוך מגוון שעליו בקושי שמע בעזה, לראות טלוויזיה או סתם לטייל בחצר. אם מכל אלה כבר נמאס, אפשר גם להתכתב בגלוי עם השאהידים הכושלים שבמחלקה הסמוכה. העובדה שההתכתבות האסורה נעשית מתחת לאפם של השומרים הפסיבים, רק מוסיפה לוויית חן לעיסוק. תדע כל אם ערבייה שהפקידה גורל בנה בידי מיטב המפקדים שדואגים למחבלים למיטב התנאים. ואם מחפשים המחשה לרוחב הלב שמאפיין את צה"ל במגעיו עם מי שאך אתמול ניסה לירות על חיילים, ניתן למצוא אותה בעובדה שאפילו עיתון זה, מקור ראשון, מוגש לאסירים הפלשתינים בכלא עופר.
כאשר אחד החיילים מורה לאסיר לבצע מטלה מסוימת - הוא נתקל בסירוב בוטה. רבים מהחיילים טוענים כי הכניעה המוחלטת לדרישות האסירים נועדה למנוע כל מהומה, העלולה להפריע לקידומם של הקצינים
משאבים רבים הושקעו במתקן הכליאה על מנת למנוע ממי משמונה-מאות האסירים והעצירים במקום מלברוח, אולם מפקדי כלא עופר חתומים על שיטה ייחודית למניעת בריחה של כלואים – סירוס כל מוטיבציה לצאת מהקייטנה. בכלא ישנו צינוק, אך דלתותיו לא נפתחו מעולם, וכלואים בו רק עכבישים משועממים. באורח פלא לא נמצא הצורך לשימוש בכלי ענישה טריוויאלי זה מאז שהפך המקום למתקן כליאה גדול, בתקופת מבצע 'חומת מגן'. האמת היא שאין צורך להרחיק עד לצינוק - גם אמצעי ענישה והרתעה אחרים הוצאו מהארסנל. ניתן לומר שסיסמת המתקן היא "הלקוח תמיד צודק", העיקר שלא יתלונן ולא יפגע בקידום של המפקדים האחראים על המקום. וללקוחות כלא עופר אכן אין תלונות. אם יישבר שולחן הפינג-פונג - השולחן הרזרבי כבר ממתין בצד, ואם יתחשק להם לקרוא 'בניין ודיור' במקום 'מקור ראשון' - איש לא יעמוד בדרכם.
פקס בדמות לחם
הכלואים בכלא עופר משוכנים באוהלים, לא בתאים סגורים, ובכל מחלקה כשמונים עצירים המנהלים חיים נינוחים משותפים. המחיצות שבהן נתקלים האסירים הפלשתינים הן רק אלו המפרידות בינם לבין המחלקה הסמוכה או בינם לבין השומרים, אבל גם הללו מתגלות כגמישות להפליא. בין המחלקות מתנהלת תקשורת ענפה הכוללת משלוח הודעות וציוד מאסיר אחד למשנהו, כשאמצעי הבלדרות הנפוצים הם כיכרות לחם, אותם ממלאים האסירים באובייקט המשלוח ומשליכים אותם אל המחלקה שמעבר לגדר. בשפת המגדלים נקרא כל משלוח כזה 'פקס'. משלוח ה'פקסים' אסור, אבל המושג 'אסור' לא הצליח לקנות כאן אחיזה, לפחות בכל הנוגע לאסירים. גם התקשורת בין המחלקות הרחוקות יותר איננה קשה במיוחד בממלכת-הכל-מותר של כלא עופר. האסירים רשאים לבקר, על פי הזמנה מראש, בכל אחת מהמחלקות, לפגוש חבר'ה, לדבר על מזג האוויר, לנתח סורה עמוקה בקוראן, ואולי להתעדכן על מתכון חדש לקפה חזק, שום דבר מעבר לזה, כמובן.
כאשר אחד מחיילי המשטרה הצבאית, המופקדים על המקום, מורה לאסיר לבצע מטלה מסוימת -הוא נתקל בביצוע הססני במקרה שמדובר בעציר שעדיין לא קלט את חוקי המקום, ובסירוב בוטה בכל מקרה אחר. חיילי המשטרה הצבאית ממורמרים ומושפלים מהיעדר הגיבוי מצד מפקדי הכלא, ורבים מהם טוענים כי המדיניות הצה"לית במקום מסתכמת בכניעה מוחלטת לדרישות האסירים רק כדי שלא יחוללו מהומה, שכאמור עלולה להפריע לקידומם של הקצינים החתומים על המתקן.
פעמיים ביום מתבצעת ספירה בכל מחלקה. ספירת הבוקר אמורה להתבצע בשעה שש וחצי. לקראת השעה היעודה מגיע חייל המשטרה הצבאית ומנסה להעיר בצעקות את החבר'ה ולשכנעם להתייצב לספירה. לא מעט זמן חולף לפני שהפלשתינים מרחמים על החייל ומואילים להתייצב לספירה מול הגדר. המונה יכול למצוא עצמו נפטר רק בשעה שבע וחצי מהמשימה, שבכלא בעל משמעת מינימלית היתה אמורה להסתיים בשעה שש ושלושים ואחת דקות.
במקרה אחד, כשאסירי אחת המחלקות עברו את הגבול בסירובם לפנות את הזבל, הוריד אחראי המשמרת את השלטר של החשמל. למשך חמש דקות בצהרי היום לא היה חשמל במחלקה, עד שהשוטר הצבאי נאלץ לזחול מובס אל ארון החשמל ולהרים את המפסק בחזרה. הרי לכולם ברור מי כאן בעל הבית.
לאסירים מותר, לחיילים אסור
ההתפרעות האחרונה שנרשמה בכלא הצבאי במחנה עופר אירעה לאחר חיסולו של עבד אל-עזיז רנטיסי, יורשו של השייח' אחמד יאסין. במשך שעתיים השליכו האסירים חפצים לעבר הסוהרים, ואלה, בהוראת מפקדי המקום, עמדו בנחישות ציונית וספגו הכל. לא, הם לא התחבאו, הרי אנחנו צבא חזק. כשלא נותר לאסירים מה להשליך, הם חזרו אל שולחנות השש-בש והפינג-פונג, והכל נשכח.
את האמת העמוקה ביותר באשר ליחס לאסירים יכולנו למצוא, כשיטתו של פרויד, בפליטות פה. אחת שכזו הציגה בצורה קולעת את סיפור יחסם המהוסס של מפקדי המתקן אל הכלואים. היה זה בעת ה'פריסה' החגיגית לרגל סיום תקופת המילואים. כמיטב המסורת, את הערב האחרון בקו העברנו, חיילי הפלוגה, בנפנוף 'על האש'. מאי שם צץ לו לפתע רס"ר המחנה במלוא שפמו והורה לנו לכבות את המנגל, בהתאם להוראות האוסרות הבערת אש בשטח צבאי. אנו מצדנו ביקשנו מהרס"ר הרוטט היה שיאפשר לנו השוואת תנאים עם הפלשתינים הכלואים במרחק עשרים מטר מאתנו, אשר מבעירים מדורות באופן חופשי. על כך השיב הרס"ר תשובה ניצחת: "ואם אני אגיד להם לכבות, זה יעזור לי? הם ישמעו לי?". לא, הם לא ישמעו. אין ספק שאם זה הלך החשיבה של הרס"ר ושל המערכת שהוא הפך לרגע לדוברה, אין כל פלא שהאסירים לא שומעים לסוהרים.
הגישה הרשמית, כפי שהוסבר לנו בשיחה מקדימה עם תחילת השירות במקום, גורסת שכדאי לספק לאסירים תנאים טובים ושפע תעסוקה, כדי שיהיו עסוקים בלעיסת צ'ופרים ולא בתכנון מזימות, וכדי שניתן יהיה לשלול מהם הטבות במקרה הצורך. התיאוריה מרשימה במקוריותה, היישום קצת פחות. המשאית שמרוקנת בפתחי אוהלי האסירים שפע צ'ופרים וממתקים במימון פלשתיני, דופקת הופעה קבועה אחת לשבוע, ללא קשר להתנהגותם של האסירים. כך הדבר גם לגבי שאר הפריבילגיות. שאלתי את אחד הסוהרים במקום אם זכור לו אי פעם מקרה שבו ביקשו הפלשתינים משהו ולא זכו לקבל את מבוקשם. "לא", הוא ענה בזעם.
חיפוש פתע בתיאום מראש
האחיזה הרופפת של צה"ל באויביו הכלואים מגיעה גם לאזור המסוכן של חפיף ביטחוני, שגם הוא מקורו בחששו של הדרג הבכיר מפני מהומות שיקימו האסירים. כאשר מגיעה משאית הממתקים השבועית מעזה, מועברים הארגזים הנפרקים ממנה שיקוף אלקטרוני, אולם אין כל קושי להעביר באמצעותה גם משגר קסאם לכלואים. קשה להאמין, אך את הציוד פורקים האסירים יחד עם נהג המשאית העזתי, ובמהלך המשימה הם מטיילים בחופשיות בין המשאית לבין מגוריהם ללא כל בקרה. באחד המקרים החליט אסיר, על דעת עצמו, להשליך קרטון סיגריות אל חבריו במאהל שמעבר לגדר, מבלי להעביר את החפץ דרך מכונת השיקוף. החיילים במקום ראו זאת ולא עשו דבר. הם יודעים את מה שגם הוא יודע - אין להם כל סמכות וגיבוי להפעלת סנקציות נגדו.
לאסירים הפלשתינים אסור להחזיק מכשירים סלולריים, ואין צורך להרחיב בהסברים על השימוש שהם יכולים לעשות בטלפונים הניידים לצורך תזמון מהומות, הזמנת סיוע מבחוץ לקראת בריחה, מתן הוראות לפיגועים, ובכלל להגברת התחושה של מחנה קיץ ארוך, עם עדכונים יומיים לאשה בבית שהכל בסדר. במהלך סיור בין המחלקות יצא לנו לשמוע צלצול של מכשיר סלולרי שבקע מאחד האוהלים. דיווחנו על כך באופן מיידי לאנשי המשטרה הצבאית שנטלו חלק באותה משמרת, ואלה גמלו בחיוך סלחני למילואימניקים התמימים, שעדיין לא קלטו לאן הם הגיעו. לאסירים יש טלפונים ניידים רבים, ואין מה לעשות, הוסבר לנו. זרקנו את ההצעה המיליטנטית של כניסה למכלאה כדי לתפוס את המכשיר ששמענו מצלצל אך לפני רגע, אולם אז הבנו עד כמה התפישה שלנו מעוותת – איש לא רוצה כאן באמת להחרים חומרים אסורים, כדי שלא להקשות על האסירים, העלולים להגיב במהומת מחאה.
בכל כלא צבאי ישנו 'שוו'יש' - אסיר המוגדר כמנהיג החבורה, והוא שמנהל את הדיאלוג מול הנהלת הכלא. שוו'יש בערבית פירושו סמָל (בקמץ), אולם בפינו כונה השוו'יש המקומי 'מב"ס' - מפקד הבסיס. רג'י, השוו'יש של כלא עופר, נכנס ויוצא כאוות נפשו וזוכה ליחס של כבוד. בחור נחמד הרג'י הזה, רק כתם מסוים מעיב על הרזומה שלו – כקצין בכוח 17 של הפת"ח הוא הסתכל אחת-עשרה פעמים על חיילי צה"ל דרך כוונות הקלצ'ניקוב שקיבל מישראל, וסחט את ההדק. בכל הפעמים הללו הוא לא הצליח לפגוע, כך שאין מה לחשוש מפניו כאשר הוא משוטט באופן חופשי בין חיילים. במהלך חיפושים בכליהם של בני המשפחות שבאו לביקור החצי שבועי, מצא שוו'ישנו טלפון סלולרי בתוך חבילת ופלים שניסתה להבריח אחת הנשים. הוא מסר את המכשיר לחיילים, ולצחוק המר לא היה גבול. עלילות השוו'יש בשירות צבא הגנה לישראל.
הנוהל הדרקוני בכלא עופר קובע כי חיפוש בתאי האסירים הפלשתינים יכול להתבצע אך ורק לאחר הודעה מוקדמת של שעה וחצי, פרק זמן סביר בכל קנה מידה כדי להחביא בנחת כל אביזר בעייתי. כשאכן נערך חיפוש שכזה, צפינו נדהמים במחזה הבא – האסירים הועברו למחלקה הסמוכה, לא לפני שזרקו את כל החפצים שלא רצו בתפיסתם אל תוך תחומי אותה מחלקה. הסוהרים ראו לנגד עיניהם כיצד חפצים מסולקים מאתר החיפוש המיועד, אבל הצגת ה'כאילו' חייבת להמשך, והכאילו-חיפוש התבצע כאילו יימצא נשק, טלפון נייד, כלי חפירה וכדומה. אין פלא שבמהלך השנתיים האחרונות הצליחו כבר פעמיים אסירים פלשתינים להימלט מהמקום.
בסמוך לכלא, בשטחי אותו בסיס צבאי, ישנו בית משפט. יצא לי לצפות בהעברה של אסירים מבית המשפט לכלא, מבצע שהיה מאובטח ברמה של השוטר אזולאי ומטה. שלושה פלשתינים, שכבר הוכיחו בעבר את מידת חיבתם ללובשי המדים, הובלו כשהם כבולים באזיקונים רק בידיהם מקדימה, ופלנלית קלה להסרה על עיניהם. את השיירה ליווה חייל אחד בודד, שהלך סמוך אליהם בצורה מסוכנת. לא צריך להיות תסריטאי בעל דמיון פורה כדי לראות כיצד שלושה מחבלים משתלטים על חייל המום אחד שכזה, משאירים אותו על האספלט, מדמם ונטול נשק, ומדלגים בקלילות אל מעבר לגדר המחנה.
בתוך הקרנבל הכללי הזה, ישנם רבים שמביטים על המצב בדאגה ומדברים על האסון של חטיפת חייל או פגיעה בחייל במושגים של אוטוטו. הכתובת נמצאת על הגדר, אבל אין מי שיקרא אותה.
בתגובה למימצאי הכתבה, נמסר מדובר צה"ל כי "סגל מיתקן הכליאה עופר מחויב בהקפדה ושמירה על זכויותיהם של העצורים בהתאם לאמנות הבינלאומיות. בנוסף, וללא כל סתירה, מוחזקים העצירים ברמת אבטחה מירבית, כדי לשמור על רמת הרתעה גבוהה ומניעת אירועים חריגים של מהומות ואלימות. יש בנושא נהלים ופקודות שהצבא מחויב להם. הטענות בדבר הטלפונים הסלולריים אינן נכונות. במיתקן הכליאה מופעלת מערכת שבשים, וסגל המיתקן מבצע בדיקות וחיפושים ומפעיל אמצעי אבטחה, ביטחון ומודיעין כדי למנוע את הברחתם לתוך המיתקן. במהלך השנה החולפת נתפסו, במסגרת בידוקים וחיפושים, 87 מכשירי טלפון ניידים".
efi@makorrishon.co.il
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
