 |
19-10-2006, 21:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
|
נגדים ומחשבים - אגדה שהיתה באמת
2 הסיפורים המצורפים, מתוך אתר האינטרנט של רס"ב שמעון יכולים בהחלט להדגים מה קורה כשמערבבים נגדים ומחשבים
פרק מ"ז - איה לפטופ
http://www.geocities.com/rasabshimon/shimon47.html
טא-דה! נחשו מי חזר?! הי-י-י-רס שמעון! לא, לא, פשוט לא יכולתי יותר להישאר בבית. כמה אתה כבר יכול להכות אישה וילדים? ניסיתי גם להרביץ לשכן, אבל הוא היה יותר חזק. אז תשאלו, ובצדק - מה, כל אחד שמתחשק לו יכול לחזור ככה פתאום לצבא? מה זה כאן, לשכת הסעד? אז זהו, שקצת. בהתחלה שכנעתי את ארי נמל, שהוא אחד הקצינים אצלנו, שחשוב מאוד להביא אותי למה אני מוקד ידע ובלעדי כל הביקורות יהיו שוות לנייר של טיארה. והוא, הוא האמין לי אז הוא הביא אותי למילואים בחאווה לחודש. כשזה נגמר, אז הצטרפתי בקומבינה לחברת יעוץ שמועסקת אצלנו והמשכתי לעבוד. אבל כל זה היה זמני, אני חיפשתי משהו אמיתי. למזלי, היה אצלנו את רס"ב אליהו שהחליט להשתגע ונסע לאשראם בהודו לחפש את הרס"ר הפנימי שבו. ואיך שהוא יצא - אני נכנסתי לתפקיד שלו, ובגדול. נעים להכיר - אני האחראי החדש על מעבדת המחשבים של היחמ"ק. ועל החודש הראשון שהגעתי - ישר התחילו הסיפורים לרוץ. אתם יודעים מה זה לפ-טופ? מחשב נייד? טוב, דבר ראשון תשבו בנוח, אני אביא לכם קצת מהזהב השחור לכוסות הקלקר, ואני יספר לכם את הכל
לפ-טופ הוא מחשב של סגן-אלוף ניסים, יש לו הכל - עכבר ומקלדת. זה טוב ויפה, אבל בעצם נמאס לניסים שהוא קצת איטי. מה עשה ניסים? הביא את הלפטופ ליותם, שהוא גם קצין מיחשוב נוסף על תפקידו, ואמר לו להתקין שם ווינדוס אלפיים ואופיס אקס פי מהדיסקים הצרובים שמישהו הביא מהבית. זה אמור להיות פשוט, אבל יותם בדיוק הוציא גימלים על עומס בעבודה אז בדרך אל החופש הוא בא אלי עם הלפטופ למעבדה. עשיתי לו כבוד על הגימלים, אז החלטתי לא לעשות לו בעיות וצעקתי על העבד הכושי שלי שייקח את המחשב וייטפל בו ובסוף שישים לי על השולחן, ואולי אני אקח אותו הביתה לסיבוב וכולם יחשבו שאני סטארט-אפ וכאלה. סבבה. אבל כשהתעוררתי מהשנת צהריים, לא היה לי כלום על השולחן חוץ מכתמי בוץ של קפה שחור, או כתמים שחורים של קפה בוץ. וואלה, אז הכושי שלי בטח גמר להתקין והחזיר את המחשב ליותם. כבר הייתי מוכן לקלל את העבד על זה שהוא עובד יעיל מדי, אבל הוא חתך הביתה כשישנתי. לא נורא. קמתי, הסתדרתי, שתיתי כוס קפה ונסעתי לעשות סידורים וקניות. את הברוך הגדול גיליתי כשבאתי למחרת והכושי שאל איפה המחשב. בהתחלה חשבתי שהוא מתעווז עלי וכבר הייתי מוכן להביא לו תלונה, אבל פתאום הבנתי שיש לנו כאן בעיה - הכושי שם את המחשב על השולחן שלי, ועכשיו אנחנו לא מוצאים את המחשב. שתדעו, לפטופ זה לא צחוק בצבא. כל הקודקודים שמים עליו את המידע הכי סודי, רק בשביל שייגנבו להם את הלפטופ מהאוטו והם ייחטפו משפט ובלגנים וינסו לפגוע להם בפנסיה. ואם ככה זה אצל בכירים, תארו לכם מה זה אצל שמעונים. מה שיכולתי לעשות זה להתפלל חזק ולצום איזה שעה ולבקש שיותם לקח את המחשב. אבל אני עם המזל שלי, באותו יום אלוהים היה אתאיסט
יודעים איך לשחק פוקר? מה שיפה במשחק הזה, זה שלא צריך לדעת את החוקים. מספיק לעשות פרצוף עם ביטחון ולא להגיד מילה בשביל שכולם יתקפלו ואתה תיקח את הכסף. וכאן אצלנו זה בדיוק אותו דבר. בעשר בבוקר בא יותם, מאושש לגמרי מהחופש הפתאומי. הוא הגיע אלי ושאל "נו, הלפטופ מוכן?". אני, בלי למצמץ, עניתי לו שהחזרנו את המחשב אתמול. כאן יותם התחיל לגמגם ולשאול איפה שמנו, אבל למרות שהוא עתודאי הוא לא לגמרי סתום, ודי מהר הוא נכנס למשחק ואמר "כן, בטח, אין בעיה". הוא יודע בדיוק כמוני מה המצב עכשיו: הלפטופ הלך לאיבוד, והראשון שימצמץ ויגיד את זה בקול רם - הוא זה שיסתבך. ככה זה עובד בצבא - המריח הוא המסריח, הורגים את השליח. אז יותם עשה אחורה-פנה ויעני שכח מכל הסיפור. באותו יום פרג' שאל את יותם מה קורה עם המחשב, ויותם ענה לו שהוא בטיפול אצלי. איך אני יודע? כי פרג' היה אצלי חמש דקות אחר-כך ושאל אותי איפה המחשב. אמרתי לו שאצל יותם, כמובן. הייתם צריכים לראות את הפרצוף של פרג' באותו רגע. לקח לו חצי שניה להבין מה המצב באמת, ועכשיו גם הוא חייב לשתוק, כי אם הוא יפתח את הפה - יאשימו אותו. עכשיו המשחק הפך להיות מין תערובת של פוקר וכיסאות מוסיקליים - כולם מתנהגים כאילו הכל בסדר וכלום לא קרה, ופעם ביומיים אחד מאיתנו שואל את השני איפה הלפטופ, והתשובה היא שהלפטופ אצל האדם השלישי. ככה כולם יכולים לישון בשקט, חוץ מהערבים שיושבים על המחשב כל הלילה ומתרגמים את כל המידע הסודי ביותר שיש שמה. אבל אני, מה אכפת לי? הסיסמה שלי היא: אין אובדנים - אין נפגעים
אתם בטח ממש מודאגים מה קרה בסוף, נכון? אולי עכשיו הישמעאלים יודעים כמה שרוכי נעליים קרועים החלפתי בשנה האחרונה? אז זהו, שהסוף הרבה יותר פשוט - חודש אחר-כך היתה מצגת אצל ניסים, ופתאום אני רואה שהוא משתמש בלפטופ. שמחתי קצת בלב, אבל החלטתי להיות זהיר ושלחתי את העבד שלי לברר איך המחשב הגיע אליו. מסתבר שבזמן שישנתי, ניסים נכנס אלי לחדר וגנב לי בשקט את הלפטופ. ככה, בשביל הקטעים. מה, אתם לא יודעים? בצבא, לגנוב זה מצחיק. ככה זה. כמו שלאבד לפטופ זה משחק פוקר
פרק ס"א - כף ידי האמצעית
http://www.geocities.com/rasabshimon/shimon61.html
שלום לכם חברים שלי! מה שלומכם? הכל בסדר? חסר לכם משהו? אם כן, מה באמת חסר? אני לא חושב שחסר לכם איזשהו צורך קיומי, אחרת הייתם מוכרים את המחשב שאתם גולשים בו כרגע וקונים אוכל. מה זה אומר? אתם רוצים מותרות, זה מה שאתם רוצים. לא חסר לכם שום דבר באמת, אבל תמיד חינכו אתכם לרצות יותר ולקנות יותר בעזרת יותר כסף שבשבילו תעבדו יותר. נכון שזה סבבה? אם זה לא היה ככה אז היינו עכשיו כמו ברוסיה, ששמה כולם אשכנזים שקוראים ספרים כל הזמן ואם יש פיגוע אז זה באופרה ולא בשוק. גם אני לא מוכן שפה יהיה רוסיה אבל מצד שני אני גם לא מוכן שאני יצטרך להוציא יותר כסף או לעבוד יותר חס וחלילה. אז מה אני יכול לעשות בקשר לזה? בואו שבו, שתו קפה שחור כמו של קבצנים ואני יספר לכם הכל
איך הכל התחיל? בצורה מחשידה. יום אחד בא אלי יותם העתודאי, מדבר אלי ככה בנחמדות ובחנפנות. ישר הבנתי שהוא צריך ממני משהו, אז דבר ראשון אמרתי 'אין, נגמר, כשיגיע הרכש של השנה הבאה אז תקבל'. חשבתי שהוא ילך ויעזוב אותי בשקט, אבל הוא התעקש ואמר שהוא לא רוצה לקחת ממני כלום, רק לתת. כאן כבר התחלתי לצחוק נורא, כי הדבר היחיד שאשכנזי מסכים לתת זה טיי-זקס. אבל פתאום יותם שלף כזה דבר נוצץ וניפנף בו, ואני ישר משתתק כשאני רואה כאלה דברים. זה לא צחוק, זה היה נראה כמו מכשיר מהחלל שאיתו אפשר להרוג אנשים עם קרן לייזר. יותם שאל אותי אם אני רוצה את זה במתנה, ואני עדיין קצת חששתי שזה יעביר אותי למימד אחר. כדי להרגיע אותי הוא הראה לי מה זה בדיוק - זה מחשב כף-יד שקוראים לו פאלם, והוא יודע לעשות המון דברים מתוחכמים: יש לו יומן פגישות וספר טלפונים ומשחק קלפים ומלא דברים אחרים. אמרתי ליותם שאני לא צריך את זה ושיעזוב אותי בשקט, אבל הוא לא ויתר ואמר שהוא נותן לי את זה בחינם. העיניים שלי נדלקו קצת ולא ידעתי מה לעשות, ואז יותם שלף את הקלף המנצח - הוא אמר שאני יהיה הנגד היחיד בצבא שיש לו אחד כזה. ישר צעקתי 'תביא! תביא!' וחטפתי לו את זה מהיד. איפה המקום שבו אתה יכול למצוא את כל הנגדים? נכון, במועדון של השקם. רצתי לשם ובאמת כל החברים הנגדים שלי ישבו שם. חלק שיחקו דומינו, חלק קראו עיתון, חלק ישנו. בקיצור, יום עבודה. אף אחד לא שם לב אלי עד שנעמדתי באמצע החדר ושלפתי את הפאלם כמו איזה אקסקליבר וצעקתי: תראו מה קיבלתי מהצבא! בבת אחת כולם סובבו את הראש והסתנוורו מהנוצץ של הפאלם. בבת אחת התחילה ערבוביה של צעקות כמו 'למה לי אין כזה' ו'תביא להראות לי' ו'למה לי אין כזה'. כולם נאספו סביבי ואני עומד באמצע כמו מלך עם שרביט אלקטרוני. כבר ראיתי איך אני הולך להשפיט פה את כולם, אבל פתאום איזה אחד צעיר אמר מהפינה בשקט: 'אתה בכלל יודע איך מפעילים את זה?' וואלה, הכניס לי קטנה. אני, מחשב-כיס לא יודע להפעיל וגם עם עפרון יש לי קשיים. אמרתי שאני עכשיו עובר הכשרה מיוחדת של מפעילי מחשב כף-יד והוספתי שגם אני יקבל על זה גמול השתלמות. אמרתי שאני מאחר להכשרה, לשיעור בנושא כפתורים - וברחתי מהר החוצה, מהר-מהר למשרד שלי, למצוא את יותם שיגיד לי מה לעשות. אבל מה, יותם לא היה והייתי צריך לנסות הכל בעצמי
ראיתם פעם כזה דבר, פאלם? יש לו מסך גדול וגם כמה כפתורים. כשלוחצים על הכפתורים, מופיעים על המסך כל מיני דברים באנגלית. לחצתי, לחצתי ולחצתי אבל לא יצא מזה שום דבר מעניין. ניסיתי לחבר את זה לממיר של הכבלים כדי לראות בזה את ערוץ הספורט, אבל זה לא הצליח. חיברתי את זה לטלפון כדי לראות אם אפשר לגלוש בזה באינטרנט, אבל גם מזה לא יצא כלום. סססאמק, למה הדבר הזה לא עושה שום דבר? ככה, באמצע ההרהורים שלי, פתאום זה ציפצף. כבר חשבתי שיש לנו כאן התקדמות, אבל המסך אמר שהבטריה נגמרת. ניסיתי לפרק את הפאלם בשביל להחליף לו את הבטריה, אבל לא הצלחתי. מה עשיתי? לקחתי חוט חשמל, צד אחד הצמדתי לציור של הבטריה על המסך ואת הצד השני דחפתי לשקע של החשמל. וואו, איך שהמסך האיר פתאום! כל מה שהפאלם לא עשה כל היום, הוא פיצה על זה באור החזק ובצפצוף הרועש ובריח של השרוף שיצא ממנו. איזה חוויה, עובד על כל החושים. ככה זה הטכנולוגיה היום, ומי שלא מבין נשאר מאחור. אחרי החוויה הזאת הפאלם כנראה התעייף קצת, כי הוא הפסיק לעבוד. הוא גם היה קצת חם, אז שפכתי עליו קצת מים, שיתקרר, וגם שמתי אותו בשמש - שיתייבש וינוח קצת. כדי להזדהות איתו, אני גם נרדמתי בכיסא שלי. אחרי איזה שעה של שינה יותם נכנס לחדר והעיר אותי. 'נו, איך הפאלם?', הוא שאל. אמרתי לו שיופי, שהוא חש בטוב ומתבדח עם רופאיו. כשיותם ראה מה עשיתי לפאלם, הבנתי שעשיתי משהו לא בסדר. אבל יותם לא צעק. בהתחלה חשבתי שהוא סתם מפחד ממני, אבל דווקא היתה לו הבעה מרוצה על הפנים. מה מסתבר? עשו מין ניסוי כזה שקוראים לו פיילוט, לבדוק איך קולטים בצבא את המחשבים האלה. יותם ידע טוב מאוד מה יקרה לפאלם אם הוא יהיה אצלי, ובדיוק בגלל זה הוא נתן לי אותו - כדי להשפיע על התוצאות. עדיין, יותם היה ממש מופתע מהמהירות שהצלחתי להרוס אותו. שאלתי את יותם אם הוא מצטער שהנסוי נכשל, אבל אז הוא חייך ואמר: 'נכשל? למה נכשל? אני לא חושב שהעובדה שקיבלתי במתנה פאלם היא כשלון'. אמר, קרץ, ניפנף בפאלם החדש שלו - והלך
איך נגמר הסיפור הזה? הכי טוב שיכול להיות. ליותם יש פאלם חדש על חשבון משלם המסים. הניסוי של קליטת הפאלמים בצבא הוכרז ככישלון, אז לאף אחד אחר אין פאלם, חוץ ממני. ואני? אני מה-זה נהנה ממנו. כל יום בשקם, אני לוקח את הפאלם ומחבר אותו עם חוט לשקע של החשמל, וכל הנגדים רואים את הקולות, מריחים את השרוף ומקנאים בי מאוד-מאוד
|
|
ראשי
צ'אט
A friend in need 
- is a friend indeed 
מצב כלאיים
