באיגוד האבטחה והשמירה של ההסתדרות קובעים: אין חברת אבטחה שלא מפירה זכויות עובדים # באגודה לזכויות האזרח מגדירים את היחס למאבטחים "קפיטליזם חזירי שאוכל הכל ויוצר פצצת זמן חברתית" # מדי שנה מצטרפים אלפי חיילים משוחררים למעגל המאבטחים שמנוצלים על-ידי מעסיקיהם ולא זוכים לזכויות סוציאליות # האם יש דרך להילחם בתופעה? ידיעת החוק והזכויות שהוא מקנה היא תחילת הפתרון

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מאת נעמה פרי

עת יעמוד תחת הגשם, יעברו בראשו הרהורי מה נשתנה. בפאתי אחד הקניונים הנוצצים באזור תל אביב, הוא יבקש מהעוברים והשבים "לפתוח תיק בבקשה", כשהם יחלפו על פניו בשתיקה, כאילו הוא כמעט לא קיים. כשהוא יזרוק מבט לעבר כתפו השמאלית הוא יופתע לגלות שלא כומתה נחה שם, אלא סמל של חברת השמירה אליה הוא משתייך. החיילים הנכנסים ויוצאים בבסיס שממולו יזכירו לו, באופן סופי ומוחלט, שהוא בכלל שייך לעולם החופשי.
ובכל זאת, הרהורי מה נשתנה ימשיכו ויציקו. העמידה במחסום כחייל, אי שם בג'נין או בשכם, פשוט שינתה מקום, צורה וצבע, לעמידה במחסום המודרני בכניסה למסעדות ולבתי-קפה. גם פה הוא מסכן את חייו, במידה שיפציע מולו מחבל. המשכורת הצבאית הזעומה, שינתה פניה למשכורת זעומה אחרת. שעות השמירה הארוכות, המעייפות, העמידה שנראית לעתים חסרת תכלית, פשוט נעשית מול אוכלוסייה אחרת. גם פה, במדי המאבטח, אין סיכוי שיעז לפתוח את הפה ולדרוש זכויות. המשתחררים הטריים עוזבים את הצבא ומתגייסים לצבא חדש, רגע לפני שהם טסים לתאילנד. שירות נעים בצבא האבטחה לישראל.

לכאורה עבודה קלאסית

יותר ויותר משוחררים טריים בוחרים לעסוק בעבודות אבטחה עם רגע הפרידה מהשירות הסדיר. מודעות דרושים בעיתון קוראות לחיילים וחיילות בעלי רובאי 03' או הכשרה קרבית לבוא ולהצטרף למשפחת המאבטחים. שלב "המאבטח" הפך לשלב מוכר וידוע - בין התיכון והצבא לטיול והאוניברסיטה. לכאורה, מדובר בעבודה קלאסית בעבור חיילים - מוכרת לכאורה מהשירות הצבאי, משמרות שמאפשרות לימודים תוך כדי. המציאות, לעומת זאת, פחות פשוטה.
"חיילים משוחררים הפכו להיות אוכלוסייה מרכזית בעולם האבטחה, ובצדק", אומרת מזכירת איגוד האבטחה והשמירה של ההסתדרות, סימה רמתי. "זו עבודה זמינה ונוחה, שמאפשרת להם לנהל סדר יום תוך כדי. זה תחום עבודה שהייתי ממליצה להם להשתלב בו, אם הייתה בו אכיפה יותר מוקפדת".
ה"אכיפה היותר מוקפדת", עליה מדברת רמתי, אמורה לתת מענה לתחום פרוץ במיוחד. נכון להיום, תחום האבטחה הוא אחד מתחומי העיסוק המרכזיים שבו מופרות זכויות עובדים באופן בוטה. "בתחום של אבטחה העבודה שלנו היא רבה", מתארת רמתי. "לצערי, אין היום חברה בתחום הזה שלא מפרה זכויות עובדים".
המציאות הפוליטית הרעועה יצרה מעין חזית חדשה לציבור הישראלי - פחות הירואית, פחות מתוקשרת. המנסים לבצע פיגועים בשטחי מדינת ישראל, באוטובוסים, בבתי-הקפה, בקניונים, אמורים להיתקל קודם במאבטחים. המאבטחים הם אלו האמורים לסכן את חייהם ולעצור אותם בגופם.
א', מאבטח שהשתחרר לפני כשלושה חודשים משירות קרבי, עומד בפתח התחנה המרכזית בירושלים. המדים התחלפו, אבל העבודה נשארה - פחות או יותר - אותו הדבר. אוזנייה משתלשלת מאוזנו, וסט צהוב זוהר צועק את המילה אבטחה, ובכל זאת, כולם סביבו מתעלמים ממנו, נתקלים בכתפו כשהם עוברים לצדו.
בין שטף המבקשים להיכנס לתחנה, א' אמור לזהות ולעצור את החשודים בעיניו, רגע לפני שהם מגיעים אל התור הארוך, הצפוף, לפני המגנומטר. כשא' מבקש מאחד העוברים לעצור ולהזדהות, האחרון מתרעם מיד. "בגלל הזקן?" הוא משתולל. "רק בגלל הזקן אתה עוצר אותי", הוא אומר ושוזר בדבריו קללות עסיסיות.
"חוץ מהסיכון", אומר א', "יש גם כאלה שפשוט באים לריב איתך. אתה רק מתחיל לדבר איתם והם משתוללים. הם לא מבינים שאתה רק עושה את העבודה שלך, לטובת כולם. תעמדו פה ליד מאבטחים ותראו רק בוז, כעס, זלזול ויחס מסריח של המעסיקים. בינתיים אני מחפש עבודה אחרת. זה שוחק, זה מעצבן וזה נמאס".
"המאבטח הוא זה שנפגע מול הקניון או באוטובוס", אומר פאול פוואזאן, מאבטח בדימוס, פעיל ארגון מאבטחי ישראל (אמי"ל), שמלווה מאבטחים המעוניינים לתבוע את מעסיקיהם ופועל לשיפור מעמד המאבטחים. "מדינת ישראל לא יודעת להכיר באנשים האלה. אם המצב מחמיר, המאבטחים משלמים גם הם את המחיר".

משמרות ארוכות, שכר מינימלי

מעבר לסיכון שבמקצוע - מספר מאבטחים כבר קיפחו את חייהם במניעת פיגוע, ולא מעט מאבטחים נפצעו - העבודה שמצטיירת כקלה יחסית, מתגלה כמתישה. המשמרות הארוכות נעות בין שבע ל-15 שעות (במקרים קיצוניים אף יותר) של עמידה על הרגליים, גם בסופי שבוע וחגים. "השכר שלנו ממש לא משקף את העבודה שאנחנו משקיעים", ממשיך א'. "מאבטחים מקבלים לרוב שכר מינימלי. אני מקבל שקל מעל המינימום (היום 19.28 - נ"פ)".
"השכר הממוצע היום למאבטח במשק הוא כ-20 שקלים לשעה", אומרת רמתי. "רק שכר העבודה המלא, כולל כל התנאים הסוציאליים, הוא בין 27-26 שקלים לשעה. כולם טומנים את הראש בחול. המאבטחים לא יודעים למי לפנות. זה ניצול ציני של חוסר הידע של העובדים".
המאבטחים מסבירים, שמנקודת המבט של חייל משוחרר, שהיה רגיל עד היום להסתפק בשכר נמוך מאוד, כמעט כל משכורת נראית מפתה. "אתה מת לטוס לתאילנד", מסביר פאר, מאבטח בניין משרדים בירושלים, שהשתחרר לפני כשנה. "אתה רגיל להרוויח 30 אגורות לשעה של עמידה במחסום בחווארה, אתה כבר מכיר את העבודה, ככה ש-18 שקל לשעה זה נראה מזמין".
"חברות השמירה הקטנות שעבדתי בהן ניצלו אותי בלי סוף", הוא מספר. "היו תקופות שקיבלתי 18 שקל לשעה, שזה גם פחות ממינימום וגם בלי כל הזכויות שמגיעות לי. אף חברה שאני מכיר לא משלמת נסיעות. כמעט כל חברה לוקחת קנסות. אתה מרגיש כמו כלב שמירה, פשוט ככה".
עניין הקנסות מוכר וידוע בקרב המאבטחים. איחור לעבודה, הגעה לא מגולח, הכתמת המדים - על כל אלו משלמים המאבטחים מכספם, דבר שאסור לחלוטין על-פי החוק. "אסור לגעת בכסף שאתה מרוויח", אומר דובר תנועת הנוער העובד והלומד, יורם בר-קובץ, שתנועתו שמה לעצמה בשנה החולפת למטרה לעודד את נושא זכויות המאבטחים. "אם איחרת - המעסיק יכול לפטר אותך, אבל הוא לא יכול להוריד לך 100 שקל מהמשכורת".
השיטות לפגיעה בשכרם של העובדים מגוונות. החברות נוטות לעתים לרשום את העובד בשם אחד, ולאחר מספר לא רב של חודשים, להתחיל לתת לו משכורת תחת שם אחר, על מנת שלא יצבור ותק.
"חברות האבטחה מחליפות עובדים בקצב מהיר", מסביר אבי בוברובסקי מאמי"ל. "מפטרים עובדים רגע לפני שהם מגיעים לשנת עבודה - מה שמקנה להם זכויות נוספות. מאבטח שעבד במשך שנה צריך לקבל חמישה ימי הבראה, על-פי החוק הם 318 שקל לכל יום הבראה, אז המעסיק מפטר אותו אחרי עשרה חודשים".
מרטין, חייל משוחרר, הוא דוגמה למקרה קיצוני של עובד שזכויותיו הופרו. "הייתי שומר לילה בחברת אבטחה", הוא מעיד. "עבדתי באזור רחוב המסגר בתל אביב. התפקיד שלי היה להגיע כל לילה לבית שבתוכו נשמר ציוד יקר. המשמרות היו שבעה ימים בשבוע - כולל שבתות וחגים, מעשר בלילה עד שש בבוקר.
"עמדתי שם לבד. עבריינים הסתובבו סביב הבית, ולא פעם ולא פעמיים מנעתי פריצה והייתי צריך להתמודד מולם", הוא ממשיך. "אף אחד לא בדק מה איתי, לא התקשר. חייתי כמו כלב קשור ברצועה לדלת ולאף אחד לא היה אכפת מה קורה איתי. העיקר שהציוד בסדר".
בעבור העבודה שביצע קיבל 3,500 שקל בחודש. חישובים הוגנים של השכר על-פי החוק, לפי השעות הנוספות והחגים שבהם עבד, מבהירים שמרטין היה צריך להרוויח 4,646 שקלים בחודש. למעלה מ-1,000שקל יותר.
"למדתי באותה תקופה בבקרים, ישנתי באוטובוס בדרך לעבודה. לא ידעתי איפה אני נמצא - לשלם שכר לימוד, שכר דירה, ללמוד, לעבוד. פעם אחת ניסיתי להעלות את השכר שלי ומרחו אותי בטלפון".

התעוררות בכנסת

באחרונה נרשמה התעוררות מעודדת בתחום גם בקרב חברי כנסת שהחליטו לפעול לקידום הנושא, וגם בקרב ארגונים חברתיים שונים. לרגע נדמה כי עובדי חברות הקבלן, כמו גם עובדי חברות כוח האדם, כבר לא כל-כך "שקופים", כבר לא עובדים של אף אחד.
"פונים אלינו מאבטחים רבים, כולם עובדי קבלן או עובדי חברות כוח אדם", מספר יואב לף, דובר האגודה לזכויות האזרח בישראל. "ההעסקה בצורת כוח אדם וקבלן הולכת וצוברת תאוצה. זוהי צורת העסקה שנועדה במקור לתת מענה לצורך זמני בכוח אדם. היות שגילו שאפשר להעסיק כך אנשים יותר בזול - צורת ההעסקה הזו הפכה לסטנדרטית".
צורת העבודה הזו היא פשוטה לכאורה; חברת אבטחה מסוימת מפעילה מספר של מאבטחים. היא דואגת להכשרתם, ללבושם, וגם להעביר להם את המשכורת. אותה חברה מציעה את שירותיה למקומות שזקוקים למאבטחים. במקום שבעל קניון יכשיר מאבטחים, הוא שוכר אותם מחברת אבטחה.
ההחלטה איזו חברת אבטחה לשכור מתקבלת באמצעות פרסום מכרז. החברה שמציעה את העלות הכי נמוכה - תזכה לאבטח את המקום. מאותו הרגע, בעל הקניון אינו אחראי לגורלם. אפילו אם ברור לו, על-פי ההצעה במכרז, שהשכר שישולם למאבטחים זעום ולבטח לא ישמרו על זכויותיהם, הוא פטור מאחריות.
"העובדה שהעובדים לא מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות להם לא קשורה רק לחמדנות", ממשיך לף. "הבעיה טמונה בעצם העובדה שחברות הקבלן נגררות למכרזים שהשורה התחתונה בהם היא כסף, בעיקר מכרזים של המדינה על גופיה השונים. המדינה עצמה גורמת ומאפשרת מצבים של הפסד או על גבול ההפסד. המעסיק נגרר למצב שהוא חייב לעשוק את העובדים".
מכרזים במחירי הפסד הם מכרזים שמראש מחשבים שכר נמוך לכל מאבטח. השקלול של הצעת המחיר מתבצע לפי חישוב שכר נמוך מכפי שקובע החוק. "כל אחד ממציעי ההצעות במכרזים מנסה להוריד את הרף", אומר שמולי בינג, מארגון "מעגלי צדק" שמתמחה בנושא עובדי הקבלן. "נוצר מצב שאם הקבלן ייתן לעובדים שלו את כל הזכויות, הוא פשוט יפסיד כסף ויפשוט את הרגל. אין לו מלכתחילה מספיק תקציב לקיים את מלוא הזכויות, כך שהוא נכנס למכרז כשהוא יודע מראש שהוא יפר את החוק".
אחת ההצעות שנשקלת כרגע, היא קביעת תעריף מינימום למכרזים, חישוב כללי של משרד האוצר שממנו אי-אפשר יהיה לרדת, ויבטיח את תשלום כל הזכויות לעובדים.
המאפיינים המרכזיים של אותן חברות קבלן הם חוסר התקשורת שלהן עם העובדים. "לחברות הקבלן אין כתובת, אין מקום", חורץ בר-קובץ, בשם הנוער העובד והלומד. "זה יכול להיות איזו דירה בתל אביב, או שהן תעבורנה בתדירות גבוהה ממקום למקום. כך נוצר מצב שגם אם המאבטח רוצה לבוא ולדרוש את הזכויות, פשוט אין לו עם מי לדבר".
לפי האגודה לזכויות האזרח, נכון ל-2002, היו בישראל 83 אלף עובדים שהועסקו בצורה קבלנית, ואלה היוו 4.3 אחוזים מכלל המועסקים במשק. ההנחה היא שהמספר עלה. כדי להבין את חומרת המצב, ראוי לציין שבבריטניה ובארצות הברית פחות מאחוז מהעובדים מועסק בצורה קבלנית.
המצב שנוצר הוא כמעט אבסורדי - עובדי הקבלן לא מקבלים את מלוא זכויותיהם, לעתים אפילו לא שכר מינימום, ובעלי המקומות אותם הם מאבטחים יודעים ומעלימים עין. התגובות של בעלי המקומות הן לרוב "הם לא באחריותינו".
"האוכלוסייה שפונה היום לעבודה בחברות קבלן היא האוכלוסייה הכי חלשה", מבהיר לף. "מדובר בעיקר בחיילים משוחררים ובנשים. אמנם מדובר בחיסכון מבחינת בעלי החברות, אבל צריך לראות גם השפעות לטווח ארוך - הגברת הקיטוב בחברה, אוכלוסייה ממורמרת. אוכלוסייה שאין לה ביטחון בגיל הפרישה בגלל שאין לה תנאי פנסיה. קפיטליזם חזירי, זה מה שזה. קפיטליזם חזירי שאוכל הכל. סוג של פצצת זמן חברתית".
אחד הגורמים שנוטלים חלק בהשמת עובדים, חיילים משוחררים, בחברות האבטחה השונות, הוא היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון. ביחידה לא נמנעים מלהפנות חיילים משוחררים לחברות שמנצלות עובדים.
"נושא האבטחה הוא כמו כל נושא אחר, ואם פונה אלינו חברה שרוצה עובדי אבטחה אנחנו מפנים אליה חיילים", אומר ראש היחידה להכוונת חיילים משוחררים, חיים אומן. "אנחנו עובדים בעיקר עם חברות אבטחה גדולות, כאלה שעובדות עם מוסדות ממשלתיים, כמו 'השמירה'. אם חייל נקלט באחת מהחברות אני לא עוקב אחרי המשך הדרך, אין לי מנגנון כזה. אם החייל יבוא אליי עם תלונה, ויספר שנעשה לו עוול, אנחנו מיד נבדוק ונוציא את החברה מהרשימה. עד היום לא הייתה לנו אף פנייה או תלונה על חברות אבטחה".
אבל נגד חברת "השמירה" פורסם לא מזמן שהוגשו 360 תביעות על זכויות עובדים בשנה. למה לא לנתק את הקשר איתה?
"אולי הוגשו נגדם תלונות, אבל אף אחד לא פנה אלינו. אני בסך הכל נותן שירות לחיילים. אני לא מתחייב בשם אף חברה שיש לי אחריות. אני לא מנגנון לקבוע איזו חברה בסדר ואיזו לא. פונים אלינו אלפי חברות. בא מעסיק ואומר שהוא מחפש עובדים. החייל מספיק גדול בשביל לעמוד על הזכויות שלו. אני לא משרד העבודה, אני לא יכול לעקוב אחרי המעסיקים".

גרסה חדשה של עבדות

המפגש עם העבודה בתור מאבטחים, יחד עם הפרת הזכויות שנלוות לכך, היא לרוב המפגש הראשון של אותם המשוחררים עם עולם העבודה. אותו מפגש ראשון - ולא מוצלח, עלול לקבע תפיסה שלילית לגבי העבודה בכלל.
"חייל משוחרר שעובד כמאבטח ומעבירים אותו מחברה לחברה כדי שלא יקבל תנאי פנסיה - והוא אמור גם לבלום בגופו את המחבל הבא - זה הגרסה החדשה של העבדות", אומר בר-קובץ. "ההסתכלות שלהם תתקבע - ככה זה. אני עובד ודופקים אותי. תשתרש אצלם תפיסה מעוותת של חוסר היכולות לעמוד על הזכויות שלהם".
על-פי נתונים שהתפרסמו ונמסרו על-ידי עמותת "קו לעובד" נגד קבוצת "השמירה", אחת מחברות האבטחה הגדולות בישראל, הוגשו 360 תביעות עובדים בשנת 2500. בחודש שעבר פורסם עוד, כי בעקבות הפרות הזכויות לכאורה של החברה, שוקלת הוועדה לרישוי שירותי שמירה במשרד המשפטים לבטל את רשיונה של קבוצת "השמירה". החשב הכללי ביקש לא מזמן מחברה גדולה אחרת למסור לו שינוי מהותי בתנאי ההעסקה של עובדיה, לאחר שגילה שהחברה עברה על חוקי עבודה רבים.
אחת הבעיות המרכזיות, לטענת אמי"ל וההסתדרות, נעוצה במספרם הנמוך של הפקחים על הנושא. "יש רק 22 פקחים של משרד התמ"ת, כשלרוב גם לא משתמשים בסמכויות שלהם", אומר בוברובסקי. "הפקחים מפקחים על הנושא של שכר מינימום", מוסיפה רמתי, "אבל יש עוד נושאים חשובים, ואין מספיק כוח אדם בשביל לבדוק את כולם".
"העוול שנעשה לעובדי הקבלן", אומר לף, "הוא כזה שכולנו שותפים בו. אנחנו רואים את העובדים האלה בכל מקום ובוחרים להיכנס לחנות כשאנחנו יודעים שהזכויות שלהם מופרות. יש לנו אחריות. האשמה היא גם עלינו".
"פעם השתעשעתי ברעיון להקים חברה שיקראו לה "המשמר", שתיקח את כל המאבטחים ותדאג לזכויות שלהם", אומר בחיוך המאבטח פאר. "אין היום מאבטח שלא גונבים ממנו שעות, שלא מרוויחים לו על הגב. רציתי לאסוף את כולם ולדאוג להם".

אז למה לא בעצם? "למה?" הוא צוחק, "כי צריך כוח, וצריך כסף, ואנשים מפחדים על העבודה שלהם, ובינתיים אני כאן", הוא אומר ומצביע על מקום מושבו בכניסה לבניין, מוחה כמה טיפות זיעה שהצטברו כתוצאה מהחום הכבד, "ואני לא יכול לזוז מכאן מטר. חוץ מזה, כל המאבטחים רק רוצים לעוף לתאילנד. כמה שיותר מהר".


http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=58337.HE