היי
אני מחפש חומר על ההיסטוריה וההתפתחות של היחידות המיוחדות בכל העולם לאורך כל ההיסטוריה.
אם מישהו מכיר תיעוד כלשהו של יחידות מיוחדות או משהו שמזכיר כזה דבר בתנ"ך, ביוון העתיקה או בכל תרבות עתיקה אחרת וגם בעת החדשה יותר זה יהיה מצויין. וגם אני צריך לאותה מטרה להרחיב טיפה יותר על האספקט הישראלי של התפתחות היחידות המיוחדות מבחינת מיונים, פעילות, ייעוד וכו'.
אם אתם מכירים מקורות מידע בנושא ההתפתחות של היחידות המיוחדות בעברית או באנגלית אני אשמח אם תפנו אותי אליהם ואם מישהו מבין בנושא אני אשמח גם אם הוא יגיב.

תודה.

אמממ מהתנ"ך לא נתקלתי בהרבה "יחידות מיוחדות".

חוץ מ כאשר יהושע בן נון שלח מרגלים לארץ כנען.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

בתנ"ך מוזכר כי רק אם ההית יכול להוציא לבד במו ידיך גזע של עץ ארז ההית יכול להתקבל לצבא של בר כוכבא,בעניין תקופת יוון,ידוע על הספרטנים שנחשבו ללוחמים מעולים ואפילו מספור כי בקרב אחד הצליחו 300לוחמים ספרטנים לעצור צבא של מליוני פרסים,אני בטוח שהיו יחידות מובחרות גם בצבאות מלפני אלפי שנים,פשוט אין להם איזכור,אני מניח שהיו סיירות שהתפקיד שלהן היה לנוע קדימה לפני הגעתו של הצבא כדי לראות שאין אויב או משהו כזה.

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

ציטוט:

במקור נכתב על ידי נץ כחול בתנ"ך מוזכר כי רק אם ההית יכול להוציא לבד במו ידיך גזע של עץ ארז ההית יכול להתקבל לצבא של בר כוכבא,

אשמח מאוד לקבל את הציטוט המדויק אותו אתה מזכיר, ואת המיקום בתנ"ך.

זה לא מהתנ"ך, אלא מהאגדה/מדרש (יתקנו אותי הדתיים שבינינו בצאת השבת...) - אני זוכר שקראתי על זה משהו - בהתחלה בר כוכבא דרש ממתנדביו לכרות לעצמם אצבע כמבחן אומץ, אבל בעקבות מחאות (על רקע דתי של פגיעה בגוף האסורה ליהודי, ורקע צבאי של מום מכוון הפוגע בכושר הלחימה) המבחן הוחלף במבחן יצירתי יותר של עקירת עץ ארז קטן משורשיו תוך כדי רכיבה על סוס.

האמינות של הסיפור מוטלת בספק כמובן, אבל כבר אמרו חכמים ממני שאגדות הן אלו שעושות היסטוריה ולאו דווקא עובדות.

ספר זכריה יא יז: "הוי ורעי האליל עוזבי הצאן, חרב על זרועו ועל יד ימינו".

לצערי לא מצאתי בנתיים פסוק שמספר ישירות על בר כוכבא,אבל זה הציטוט לפי ויקופדיה שמתייחס לבר כוכבא.

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

אתה בטח מדבר על קרב תרמופיליי. שבו הספרטנים לחמו בגבורה ונפלו כולם בשדה הקרב.
מה שהם הצליחו לעשות זה לעכב את הפרסים כמה ימים ושוםדבר מעבר לכך .
http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Thermopylae
הספרטנים לא היו יחידה "מיוחדת", במובן המודרני של המילה,הספרטנים נקראים על שם העיר ספרטה. יוון העתיקה הורכבה מהרבה ערים כאלו שדאגו להילחם אחת נגד השניה, אך ידעו להתאחד כנגד אוייב מבחוץ.. הספרטנים פשוט חיו חיי צבא והתאמנו להילחם מגיל צעיר ביותר, מה שהפך אותם ללוחמים קשוחים מאוד.

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

אגב אם אני לא טועה הולך לצאת בקרוב סרט על הקרב הזה...

"אל תספרו לי על מספרים כי אם על דרכי המחשבה של המפקדים"-חניבעל ברקא

ציטוט:

במקור נכתב על ידי spritz אתה בטח מדבר על קרב תרמופיליי. שבו הספרטנים לחמו בגבורה ונפלו כולם בשדה הקרב. מה שהם הצליחו לעשות זה לעכב את הפרסים כמה ימים ושוםדבר מעבר לכך . http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Thermopylae הספרטנים לא היו יחידה "מיוחדת", במובן המודרני של המילה,הספרטנים נקראים על שם העיר ספרטה. יוון העתיקה הורכבה מהרבה ערים כאלו שדאגו להילחם אחת נגד השניה, אך ידעו להתאחד כנגד אוייב מבחוץ.. הספרטנים פשוט חיו חיי צבא והתאמנו להילחם מגיל צעיר ביותר, מה שהפך אותם ללוחמים קשוחים מאוד.

של סטיבן פרספילד?

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי spritz של סטיבן פרספילד?

תנסה למצוא חומר על צ'ארלס אורד וינגייט, מפקד "פלגות הלילה המיוחדות". זה בהחלט נושא מרכזי בהתפתחות היחידות המיוחדות בתקופת מלחה"ע השנייה.
אני גם ממליץ על "מפקד הרפאים" של וירג'יניה קואלס, מספר אודות דוד סטירלינג, מפקד הSAF בתקופת מלחה"ע השנייה, שבהמשך התגלגלה ל-SAS. הוא עשה מהפכה בתחום החשיבה הצבאית ושיפר את תורת הפשיטה בשדה הקרב המודרני.
זה כמובן רק נישה קטנה בהיסטוריה של כל היחידות המיוחדות לאורך ציר הזמן, אבל זה בהחלט חלק מרכזי יחסית לתקופה שאליה הוא מתייחס אם אתה מעוניין לחקור את הנושא.

בסיפורו של גדעון התנכ"י מתואר איך נבחרו 300 לוחמים מכלל המתגייסים על מנת לבצע מתקפת פתע לילית על מדין. באיזה שהוא מקום אפשר לומר שזאת הייתה יחידה "מיוחדת"...

והתנ"ך במקרה זה מספק פרטים רבים על ההבטים הצבאיים מבחירת הלוחמים כפי שציינת, דרך השגת מודיעין למבצע, ועד הביצוע עצמו. בבסיס המבצע כנגד המדיינים אותה יחידה מיוחדת של 300 חיילים שלא כרעו על ברכיהם לשתות, והמעטפת הגדולה בהרבה ומשמשת למרדף לאחר ההפתעה באשמורת התיכונה. בספור גם תמצא התייחסות לסגנון פיקוד (ממני תראו וכן תעשו) וגם לבניית הרתעה (כלפי המדיינים מחד ואנשי סוכות מאידך).

בקרב חרוד ניתן למצוא מספר מאפיינים טיפוסיים לפעילות יחידות מיוחדות:

גיבוש - לא בהכרח במובן המודרני, ועדיין ניתן ללהסתכל על אירוע בחירת הלוחמים שלא שתו כמיון מסודר בהתאם לדרישה ספציפית. המחסור באמל"ח ייעודי למבצע (שופרות ולפידים) יוצר כורח להפעיל מספר קטן יחסית של לוחמים, והמיון מאפשר לגדעון לאתר את בעלי כוח הרצון והקשוחים מבין המתייצבים.

תצפית ואיסוף מל"מ - תחילה נעשה שימוש ברכס הגלבוע כנקודה שולטת לטובת תצפית ולמידת מחנה האויב. לאחר מכן מתגנב גדעון יחד עם אחד מסגניו אל מחנה האויב כדי לאסוף מודיעין בטרם הקרב. הם מאזינים לשיחות-חולין של לוחמי מדיין, וכך ניתנת האפשרות לשמוע על הלך הרוח וחששותיהם של לוחמי האויב.

הקרב - בניגוד לקרבות התנ"כיים עד כה, קרב זה הוא הראשון שנערך בתנאי לילה. זהו כורח מבצעי הנובע מהפער המספרי בגדול בין כוח האויב לכוח התוקף. גדעון עושה שימוש באמצעים פירוטכניים, היוצרים אפקט (פחד ובהלה) משמעותי הרבה יותר מאשר לחימה פנים-אל-פנים (מישהו הזכיר רימוני הלם?). הלפידים מוסתרים בכדי-חרס שמסתירים את אורם עד לרגע ההפעלה (החרס עמיד לאש, אך מתנפץ בקלות יחסית ללא צורך בפטישים או ציוד אחר).
התנועה אל היעד נעשית לאחר השקיעה ובשעות החושך הראשונות, כדי להשיג ניצול מירבי של שעות החושך. שעת ש' נקבעת לחילופי המשמרות של שומרי המחנה, הידועה מאז ומעולם כנקודת תורפה.
הביצוע בפועל נעשה תוך פיצול הכוח למספר כוחות-משנה קטנים, כאשר גדעון מפקד על הכוח הראשי והכוחות האחרים נדרשים לפעול במתואם כדי לא לאבד מהיעילות או לחשוף את הכוח כולו לתגובת-נגד. ייתרון חשוב בשימוש שנעשה בלפידים והשופרות הוא היותם סמנים ויזואליים וקוליים לסימון הכוחות הידידותיים, הממלאים צורך חשוב במיוחד בקרב לילה כאשר אין כל אמצעי קשר זמין.

ניצול הצלחה - פעולת הלילה המוצלחת גורמת לאויב לסגת (לברוח, למעשה) משדה הקרב. בשלב זה הכוח הקטן הופך לנחות מבחינה מספרית, וכדי לחפות על כך מוזרמים אל נתיב הבריחה כוחות סדירים גדולים (שבטי ישראל) כדי לחסום את האויב ולאפשר את השמדתו. לאחר שחלק מהאויב הצליח לברוח מחליט גדעון להיכנס עם הכוח האיכותי לתוך שטח האויב שמעבר לירדן, שם הוא יוזם מתקפת-הפתעה על מחנה האויב. מפקדי מדיין (זבח וצלמנע) נלקחים בשבי, ומוצאים להורג ע"י גדעון עצמו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

עידן שלום.
אם אתה צריך את החומר לצורך עבודה.מאמר אשמח אם תוכל לפרסם כאן בפורום מהי ההגדרה שלך ליחידה מיוחדת.
דבר זה חשוב במיוחד באספקט ההיסטורי בהשוואה לימינו שכן אתה מציין כי אתה מעוניין בהתפתחות יחידות מיוחדות בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, ולדוגמא: יש להניח כי אנשי הפילים בצבאו של חניבעל היו "יחידה מיוחדת" בהשוואה לשאר הצבא - רגלים, פרשים, קלעים וכו'... ואילו בימינו היו נחשבים "רק" שריונרים (ויסלחו לי אנשי השריון. אתם מדהימים....)
האם אתה מגדיר יחידה כמיוחדת בגלל אופי פעילותה או בהשוואה לפעילויותיהן של יחידות אחרות?

היה גם סיפור בתנ"ך שישראל עשתה מערב לאיזה צבא אחר ואז הישראלים חיתרו אותם והרגו אותם והיה בלאגן שלם, זאת יותר תחבולה פחות יחידה עילית מה שנקרא.
והיה גם סוג של מתנקש שרצה לדבר עם המלך בפרטיות והמקום הכי פרטי פעם היה בשירותים אז הם נכנסו לשם בארמון שלו ואז הוא דקר אותו ויצא שזה גם כן סוג של פעולה מבצאית. אבל סה"כ לא מכיר שמות ומתי היה מה אז תסתפק רק בסיפורים ויש גם סרטים על זה יצא לי לראות כמה פעמים...

תלוי למה אתה מתכוון ב"יחידות מיוחדות" - "רעי המלך" - יחידת הפרשים הצמודה (יש האומרים תרתי משמע) של אלכסנדר הגדול בהחלט הייתה יחידת עילית, וכך גם "המשמר הורנגי" של קיסרי ביזנטיון, אבל אין הרבה דמיון בינם לבין יחידות מיוחדות/עילית/סיירות של ימינו. כנ"ל גם לא זורקי-רימונים, שאמנם נדרשו לכישורים מיוחדים עקב המקצוע המסוכן שלהם ושעד היום שמם (גרנדירים) הוא כינוי ליחידות מובחרות בצבאות אירופיים מסויימים.

גופים שמזכירים קצת יותר יחידות מיוחדות של ימינו היו יחידות של קלעים שהופעלו בצורה די ספוראדית במלחמות נפוליאון ובמלחמת העצמאות האמריקאית - הם לא צעדו במערכים גדולים עם מדים צבעוניים, אלא לבשו מדים פחות בולטים (מעילים כחולים או ירוקים לקלעים בריטים במלחמת העצמאות של ארה"ב בעוד שהרובאים הסדירים הסתובבו עם מעיל אדום, אם אני זוכר נכון) ולא ירו מטחים אלא התעסקו יותר בצליפה ואיגוף. רוב החבר'ה שהיו ביחידות האלה הגיעו לא מרקע כל כך צבאי, אלא רכשו את הכשרתם ב"אזרחות" כציידים ויערנים, ואכן גם היום יש בצבאות אירופיים יחידות שנקראות "ציידים" (צ'אסוארים).

אזורים הרריים הציבו אתגרים משלהם לפעולות צבא, ודרשו יחידות שיוכשרו במיוחד ללחימה בהם - ה"אלפיניסטים" המקוריים, שהם בין היחידות המובחרות הראשונות במתכונת המוכרת לנו כיום, הופיעו באלפים האיטלקיים סמוך למלחמת העולם הראשונה.

המילה "קומנדו", אגב, היא המילה השנייה ששפת האפריקנז המדוברת בדרום-אפריקה תרמה לנו (המילה הנוספת היא אפרטהייד) - מקורה ביחידות של רובאים רכובים קלים בעלי כישורי שדאות גבוהים, שפעלו במלחמת הבורים.

המאפיין המשותף לכל היחידות הללו - הן פעלו במידה רבה מחוץ למסגרת של הצבא הסדיר, זכו לאימונים שונים, והופעלו בצורה שונה - שהזכירה לא פעם צורת פעולה של גרילה (לוחמה זעירה בספרדית - מושג שמקורו במלחמות נפוליאון בימי המערכה בספרד).

דומני שבספרו של זאב (וולטר) לקויר "גרילה" יש מידע מועיל בנושא, אם אני זוכר נכון.

נ.ב. - כל הכתוב כאן מסתמך על זכרוני הרופף בנוגע לכל מיני ספרים שקראתי, ויש לקחת את הדברים בערבון מוגבל. אני גם לא נעלב אם מוצאים אצלי טעויות או מתקנים אותי, אז תרגישו חופשיים להעיר הערות...

ליחידות מובחרות כמו למשל 300 הלוחמים של גדעון שהיוו למעשה את ההשראה של וינגייט בהקמת פלוגות הלילה המיודות
כמו כן מוזכר בשמואל א שדוד היה מפקד יחידת העילית של צבא שאול המלך ולדוד עצמו היה את מוסד 30 הגיבורים שהיוו בעצם סוג של יחידת עילית ולבסוף יש גם את חיל "האורב" בימיו של חזקיהו המלך.
ובכלל אם יצא לך לנתח את הטקטיקות של עם ישראל בימי בית ראשון ושני אתה תראה שהם בחלקם הגדול טקטיקות של לוחמת גרילה

אני חושב שהיחידות המיוחדות המודרניות החלו את דרכן במלחמת העולם ה-I, כאשר מדובר ביחידות פשיטה כגון ה-Arditi האיטלקים וגדודי הסער הגרמנים βtosstruppen)) שדרך אגב היו השראתו של היטלר להקמת גדודים עם שם זהה.

את הסיפור על גדעון דווקא כבר הכרתי אבל תודה..
בקשר לכל שאר הדברים, אם אתם יכולים להפנות אותי לפרק הספציפי בתנ"ך שמדבר על מה שאתם אומרים או למקור מידע שכתוב בו על היחידות שאתם מדברים עליהן זה יהיה מצויין.
ול - amitaikl, אני חושב שבראש ובראשונה אני מגדיר יחידה מיוחדת לפי המיון אליה, כלומר יחידה שלוקחת מנתח גדול של האוכלוסייה את האנשים שמתאימים למטרות שלה (אני לא אכנס לטובים יותר/טובים פחות) ומכשירה אותם בהתאם לייעוד שלה.

לדעתי הגיוני בהרבה להתחיל את המחקר מהמאה ה- 18, עידן צבאות ההמונים:
א. מבחינת הארגון והמיון: עד המאה ה- 18 לחימה היתה או ענין שבטי (ואז ראש השבט מחליט מי נלחם)
או עניין למלכים (שהחזיקו יחידות קבועות של כרכרות/ פרשים, משמר אישי, שכירי חרב וכו'). היו יחידות איכותיות במיוחד- על סמך ידע "אזרחי" (נאמר, בני בינימין היו קשתים מעולים, והיו שבטים של פרשים מעולים, כמו הקוזקים). קשה לדבר על יחידות קבועות מיוחדות, כמו היום.
ב. מבחינת תפיסת ההפעלה: בימינו, בד"כ יחידה מיוחדת עובדת בעורף האויב (חוץ מלוט"ר, שבוודאי שאין לו מקבילה היסטורית). עד המאה ה- 18 צבא לוחם במסע מלחמה לא התבסס במיוחד על אספקה קבועה מארצו (אלא על גזל והפקעות במסלול התנועה), כך שלפעולה כזו היתה משמעות צבאית קטנה. כמו כן, לוחמת "גרילה" היתה מביאה למחיקת האוכלוסיה המורדת. פעולות "מיוחדות" כמו פשיטה על מחנה האויב, התקפות לילה, מארבים- הן פעולות שמשחר ההיסטוריה ועד ימינו נדרשות מיחידות רגילות ומבוצעות על ידיהן.
למשל- גדעון לא הכשיר את לוחמיו, אלא רק מיין אותם (ולא לפי כישורי לחימה). כלומר- טכנית, הוא יכול היה להשתמש בכל יחידה שבפיקודו.