גיבוש + ראיון צנחנים דובדבן 3-4 לספטמבר 2006



כע, אני יודע שנכתב באיחור גדול מאוד, זה משום שלא התכוונתי בכלל לכתוב מאמר כזה, אבל בגלל עודף הזמן הפנוי שיש לי (J) החלטתי כן לכתוב אחד בסופו של דבר.

כמה דברים: אני אנסה להרחיב כמה שפחות בנושאים הצדדיים ולהתמקד כמה שיותר בקטע הפיזי, וגם בראיון ובסוף המאמר יהיו כמה טיפים שלדעתי יעזרו לכם להצליח, אך בסופו של דבר אני מקווה שכל אחד ייקח מהמאמר את מה שיעזור לו להצליח.



מתחילים, היום הראשון:



הגעתי לתל השומר באיחור של שעה (הסתבכתי בדרך) וגיליתי שלא פיספסתי הרבה, עדיין המונים היו בדוכן קליטה למה שהסתבר כגיבוש האחרון בסידרת אוגוסט ספטמבר, אחרי קליטה ושיחה עם המפקד גיבוש הרופא קיבלנו תתפסים של מדור סיירות, אני אישית מילאתי כי לא קיבלתי מנילה ואמרתי למה לא, זה יעזור אם אני לא אתקבל.



אחרי הקליטה קיבלנו מדים, אני ממליץ להביא חגורה מהבית, זה עזר לי מאוד למרות שאפשר להסתדר בלי, עדיף. אכלנו ארוחת צהריים, התייבשנו שעתיים מתחת לאיזה עץ, הלכנו לאוהלים שם התייבשנו עוד שעתיים (הצוות של המפקד האיתיופי סבל, תיזז אותם בלי סוף) ואז הגיע השעה 6: ריצת 2000.



חילקו אותנו לקבוצות של 50, וכאן גילינו כמה גדול הגיבוש, 330 אנשים. בגיבוש רגיל יש בערך 200.

אני הייתי בקבוצה האחרונה, שמן הסתם היתה הקטנה ביותר. הזניקו אותנו למסלול לא קל בכלל, המון חול עמוק עליות וירידות) סיימתי אחרון בתוצאה של 10:08, בהתחלה ממה שהבנתי מעיפים את מי שעושה יותר מ-10 דקות ואת מי שהולך, אבל אחר כך הבנו שזה למעשה הולך לפי סדרי הגעה ככה שבקבוצה של 50 מעיפים את 50-44 ככה. במסדר העפות הייתי ממש במתח עם כל החברה שעפו, בעיקר בגלל התוצאה הלא משהו שלי, אבל המסדר נגמר ועברנו לארוחת ערב והכל היה אחלה.



אחלנו ארוחת ערב לא רעה בכלל, סיימתי מהר ויצאתי החוצה לדבר עם החברה, היו שם הרבה חברה שעלו לארץ לפני מעט מעוד זמן בשביל להתגייס לצה"ל, היה שם גם איזה אתלט צרפתי-יהודי שעלה בגיל 24 בשביל להתגייס (הוא סיים 2000 ראשון בתוצאה של 7 וקצת, שזה תוצאה מעולה למסלול הזה). אחרי הארוחת ערב, בסביבות 21:00 ככה היה לנו מסדר של חלוקה לצוותים של הגיבוש (הצוותים הקודמים חולקו בצורה שרירותית). הלכנו למלא מימיות, סידרנו ציוד מול הצוות, בא לנו מפקד מדובדבן ואמר לנו לשתות את המימייה כולה (מסדר גמל), אני ועוד בחור אחד הקאנו, המפקד לקח אותנו לצד ואמר לשתות אחר כך כדי לסדר את הגוף, בחור טוב. סידרנו שמירות של 10 דקות כל אחד והלכנו לישון ב-23:00 כשאמרו לנו להיות ב-ח' ב-3 וחצי.



היום השני:



ב-3 וחצי כולם בח' מקבלים סנדוויץ עם שוקולד ותה, אחלה ארוחת "בוקר" המפקדים מגיעים ב-4 בערך ומתחיל הגיבוש (חשוב לציין שאצלנו הצוות מנה 28 חבר'ה והיו רק איזה 15 מימיות, ככה שזה היה בעייתי, נדבר על זה בהמשך).



רצנו אחרי המפקד לכיוון האזור שבו עשינו את ה-2000, המפקד שלנו לא ריחם ועקף צוותים אחרים בדרך עד שהגאנו לצומת T (חול כמובן) המפקד אמר לנו להרים כל אחד שק בריא (כאן אני מציין שאני בחור לא גדול, 1:60 שוקל 50 קילו) וזה נראה כאילו השק סוחב אותי.. והתחילו התיזוזים! כיף...

הוא עומד בצומת T ושולח אותנו להקיף צמיג והוא נותן לנו 23 שניות, ההתחלה היתה לי קשה, הגעתי בשליש האחרון שהגיע, ואז תפסתי את העניין והגעתי פעמיים ראשון, ואז המכה הגדולה, המפקד הרים את השק הכי גדול שהוא ראה ואמר לי לקחת אותו. מאותו רגע, התיזוזים הפכו לבלתי אפשריים, הגעתי בין האחרונים, כל הזמן המפקדים שאלו אותי מה המספר שלי ורשמו אותי כאחרון... על הפנים, אבל לא נשברים! (לא ציינתי, היה לנו את המפקד + 3 חברה שצפו ורשמו כל הזמן דברים). אחרי חצי שעה של תיזוזים, הוא החליט להגדי את המקצים ובמקו להקיף ולחזור, זה הפך ללהקיף, לחזור להמשיך בפניה להגיף עוד משהו ואז לחזור, ואחרי כמה מקצים כאלה עשינו כמה מקצים כפולים... לא קל בכלל.



אחרי שעה ורבע של תיזוזים כאלה, בלי שתיה נגמר השקים, המפקד שכל הזמן אמר לנו כמה שאנחנו עלובים ברוב טובו הזכיר שאנחנו עוד נחזור לשקים. בסיום השקים ישבו בצד כ-6 פורשים.



כאן היה תרגיל קבוצתי, בנות בתפקידים קרביים בצבא בעד ונגד, דקה לדיבורים ואז בוחרים מישהו שיגיד את מה שהוחלט, אני נבחרתי ובילבלתי קצת בשכל כמו שצריך..



שתינו קצת, ואז עם שקים עלינו הלכנו קצת עד למקום שבו עשינו זחילות, אחד התרגילים הכי חשובים בגיבוש. תרגיל של אמינות וראבאק, 2 דברים ממש חשובים להצלחה. כשעומדים כולם בקו ומחכים להזנקה לזחילה, אתם תראו חברה שכשתגיע ההזנקה יקפצו קדימה כמו נינג'ות איזה 2 מטר, אני אישית כל פעם ירדתי לקו ומשם התחלתי, לכן הגעתי בינוני וקדימה, אחרי איזה שלושת רבע שעה של זחילות הגיעה הפתעה, המפקד אמר שעכשיו יהייה "מקצה אולימפי של 5 אנשים לשבירת שיא עולם", איך ששמעתי את דבריו ישר הבנתי שאני חייב להיות ב-5 האלה, כשהוא זינק לא הסתכלתי ימינה או שמאלה אם יש כבר 5 חבר'ה ומצאתי את עצמי אחרי כמה שניות עומד שני בסדרי הגעה, לא רע בכלל ולדעתי זו נקודת זכות גדולה לטובתי.



אחרי הזחילות היה עוד תרגיל שקים של שלושת רבע שעה, רצים, עולים על גבעה יורדים ומסתדרים בסדרי הגעה, אני הגעתי בתרגיל הזה רוב הפעמים בקבוצה הבינונית, ופעם פעמיים בקבוצה החלשה.



אחרי התרגיל הזה הגיע האלונקה סוציומטרית, חצי שעה של התרגיל הזה, בערך 10 מקצים מתוכם 0 פעמים הגעתי מתחת לאלונקה, מה לעשות – היו יותר מהירים ממנו, לא משנה כמה ראבאק נתתי.



אחרי האלונקה סוציומטרית היה תרגיל ביטוי אישי, כל אחד צריך לספר דקה על נושא שקרוב לליבו, אני דיברתי פעם אחת אבל היו חברה שהמפקד ביקש מהם פעמיים לדבר, חשוב שתסתכלו לו בעניים, תהיו החלטיים עם כמה שפחות בולשיט וכמה שיותר רצינות.



אחרי התרגיל הזה הגיע המסע, הרמנו אלונקה והתחלנו ללכת. בניגוד למאמרים אחרים שקראתי שנשארו רק 6 חבר'ה והיה קשה להחזיק אלונקה, לנו היתה קבוצה חזקה ומתוך 28 פרשו רק 6 ככה שהיו המון אנשים שרצו להיות מתחת לאלונקה. התחלנו את המסע בהליכה לאנשהו, ואז גילינו שאנחנו מקיפים גבעה (רדיוס של בערך 10 מטר) כשהמפקדים הצופים מסתכלים עלינו מלמעלה..

הדבר הבעייתי במסע הזה, שהמפקד החליט שמותר לעשות חילופים רק כשהוא מרים את היד, ככה שלהכנס לאלונקה רק לדקה כמו שאפשר בקבוצות אחרות זה חלום, אני אישית מצאתי את עצמי איזה 5 דקות מתחת לאלונקה כשאני רוצה למות, אבל ממשיכים הלאה. בגלל ריבוי האנשים, בכל המסע הזה יצא לי להיות רק 3 פעמים מתחת לאלונקה (שעה של מסע), מה לעשות, אסור להיות סוציומטים.



בסופו של המסע הגענו בחזרה לבסיס, שמחים ומאושרים סיימנו את הגיבוש, קצת מתיחות ואז מקלחות וראיונות.



סיכום קטע פיזי: שקים – דיון – זחילות – שקים – סוציומטרית – דיון – מסע. סה"כ 4 וחצי שעות.



למזלי, קראו לי לראיון בין הראשונים. שאלו מאיפה אני, מה למדתי מה התחביבים שלי, אם אני מתנדב איפושהו – חשוב שתהיו אמינים וספרו על כל מה שאתם עושים ואל תמציאו דברים. הם אוהבים חבר'ה שמתנדבים בכל מיני מקומות, חברה רציניים וכדומה. פשוט תהיו אתם ותקוו לטוב J.



זהו. כאן נגמרו היומיים הנחמדים האלה (ברכבת חזרה הביתה התיישבו לידי 2 צנפים נחמדים, לא רע)

אחרי 3 שבועות הגיע המכתב הביתה, התקבלת לצנחנים – איזה אושר J





סטטיסטיקות:



התחילו 330 סיימו (אני מעריך) 150.

אורך הגיבוש, כ-4 וחצי שעות (מ-4 עד 8 וחצי).



טיפים:

- תתנו מאה אחוז מכם. זה הכי חשוב. הכי גרוע זה לחזור הביתה בתחושה שלא עשיתם את מה שאתם יכולים כמו שצריך.

- לא לפרוש בשקים, כמו הכל בגיבוש גם זה ייגמר מתישהו, אם ממש קשה אפשר להאט טיפה את הקצב, אבל לא לפרוש.

- לא ללכת בשקים, הכל עדיף מהליכה בשקים, גם ריצה קלה – מי שהולך נרשם לרעה.

- לתת הכל בזחילות – כמו שכתבתי זה תרגיל חשוב שמגלה המון על הבן אדם, מאמינו עד ראבאק, שחכתי לציין שפעם אחת במהלך הזחילות איזה 5 חברה סיימו את הזחילה מטר לפני הקו (לא הרבה) והוא העמיד אותם והם נרשמו. גם בנוגע לתרגיל ה"אולימפי" יכול להיות שיהייה לכם כזה ויכול להיות שלא, בכל מקרה תתנו 100 אחוז.

- אלונקה סוציו – תרגיל חשוב מאוד, גם כן חשוב שתתנו 100 אחוז בלי חוכמות, גם אם לא תגיעו לאלונקה תתנו הכל בלי להתבאס, ותנסו כל פעם מחדש.

- אם אף פעם לא זחלתם בחיים שלכם, מומלץ לנסות בבית כדי למנוע את השוק הראשוני – בזחילות מקבלים מכות בברכיים שגורמות לכאבים לא קטנים. לא מתרגלים לזה אבל כדאי להיות מוכנים לזה.



כמו שאתם רואים אני הגעתי לגיבוש לא בכושר משהו אך בכל זאת התקבלתי. אני מקווה שמאמר יעזור לכל מי שייקרא אותו ובהצלחה לכולם!

יותם,
צוות 3 מספר 7.


נ.ב



יצא יותר ארוך ממה שהתכוונתי, לא נורא J

תודה, מועבר למפתח המאמרים!

אתה לא אמור להתגייס??

"כל הזין בשבת מקוצרת - יצחק רבין"
חח, ענק

הגיוס שלי נדחה למרץ


כנראה שהגיוס נוב' היה כבר מלא

היה מ"כ או מהמגבשים?

קראו לו יוסי במקרה?

לא, לא קראו לא יוסי, היה לו שם אתיופי אם אני זוכר נכון

ולא, לא עשינו בטן וידיים, יש רק ריצת 2000.

אחלה מאמר.

אבל למה את מוסיף את האות J כל הזמן?

R.I.P.

לפני הריצת 2000 לא היה לך בטן ומרפקים???